תמורה והסתמכות

חוק המתנה

סעיף 5 (א) – "התחייבות לתת מתנה בעתיד טעונה מסמך בכתב" – דרישת כתב מהותית.

סעיף 5 (ב) – אף אם הייתה התחייבות למתנה, בכתב, יכול נותן ההתחייבות או המתנה, לחזור בו כל עוד לא הייתה הסתמכות על ההתחייבות לתת מתנה (שינוי מצב).

סעיף 5 (ג) – יהיו נסיבות שיאפשרו לנותן ההתחייבות לחזור בו – או שהייתה התנהגות מחפירה של מקבל המתנה כלפי הנותן או בני משפחתו או שהייתה הרעה ניכרת במצבו הכלכלי של הנותן.

מה קורה אם נותן המתנה נפטר? – בא הזכאי לקבל את המתנה ותובע לממש את ההתחייבות ממנהל העיזבון. מנהל העיזבון אומר – לא היה שינוי מצב, לא הייתה הסתמכות ולכן לפי סעיף 5 (ב) רשאי הנותן לחזור בו. בפ"ד ועד הישיבות נ' מיכאלי נאמר: זכותו של נותן המתנה לחזור בו כמפורט בסעיף 5 (ב) זוהי זכות אישית של המתחייב, ואם הוא נפטר, מנהל העיזבון לא יכול לבוא במקומו ולחזור בו, ולכן הוא חייב לבצע את ההתחייבות.

מה קורה אם נותן המתנה הפך לפסול דין? האם האפוטרופוס שלו, יכול לחזור בו מההתחייבות? כעקרון – כן! אך אין תשובה חד משמעית בפסיקה ויש להבחין בין פסול דין, נפטר וכונס נכסים.

מה קורה אם הורע מצבו של נותן המתנה? אם הייתה הסתמכות, הורע מצבו של נותן ההתחייבות, הוא חזר בו ואחרי שנתיים מצבו השתפר, האם הוא חייב לתת את המתנה? ההתחייבות בטלה, אך אם אחרי שנתיים הוא ירצה לתת את המתנה, הוא יוכל.

שאלה 1 – צד א' התחייב לתת מתנה לצד ב'. ההתחייבות פורמלית, פומבית לפני ציבור בצורה מרשימה, אך לא בכתב. הצד השני לא מכיר את סעיף 5 (א) ומסתמך על ההתחייבות ודוחה הצעה אחרת. נותן ההתחייבות בא אליו ואומר לו שמכיוון שההתחייבות צריכה הייתה להיות בכתב, היא לא מהותית ואין לה תוקף.

בפ"ד ברקוביץ נ' קלימר אמר השופט ברק שגם מתנה וגם חוק המתנה, הם כמו חוזים אחרים, ולכן יחולו עליהם דיני החוזים הרגילים בשינויים מחייבים. התחייבות למתנה ניתן לראות בה מו"מ לקראת חוזה, ההסתמכות מחזקת את ההצדקה להתערבות בית המשפט שיוכל לפצותו מכוח סעיף 12: "תום לב במשא ומתן", או מכוח מצג שווא. אמנם הוא לא יקבל פיצויים בגובה המתנה, אך הוא יקבל פיצויים בגובה האינטרס השלילי.

שאלה 2 – הייתה התחייבות למתנה בכתב, מקבל המתנה הסתמך ושינה מצבו, אך לאחר זמן מה חל שינוי אצל מבטיח המתנה, מצבו הכלכלי הורע והוא חזר בו מההתחייבות עפ"י סעיף 5 (ג), מה יעשה מקבל ההבטחה? תשובה אפשרית אחת – בהנחה שהצדדים מכירים את החוק, אדם צריך לדעת שההסתמכות על מתנה שונה מההסתמכות על חוזה רגיל. בכל העולם מכירים בהתחייבות למתנה, אך בשל הבעייתיות שלה, דורשים עוד כמה דברים בנוסף, ולכן המחוקק דורש הסתמכות אך צריך לדעת שכל עוד המתנה לא מומשה ייתכן שיקרה משהו, וזה הסיכון שעליו לקחת. הפסיקה הלכה צעד נוסף ואמרה שיש לבדוק את גודל ההסתמכות, וגודל ההרעה. בית המשפט אומר שאת המושג – "הרעה ניכרת" לא ניקח כמבחן קבוע בכל מקרה, אלא, חומרת ההרעה תהיה תלויה במידת ההסתמכות. יש לבדוק את היקף ההרעה מול היקף ההסתמכות. תשובות אלו לא עומדות בסתירה ברמת העיקרון.

מה קורה אם נותן המתנה יודע שעומדת להיות הרעה ניכרת במצבו? ייתכן שניתן יהיה לתת פיצויים בגובה האינטרס השלילי. דיני המתנה גם הם חלק מדיני החוזים, ולכן ניתן יהיה ע"י הפעלת העקרונות הכלליים של חוק החוזים לפתור את הבעיות המתעוררות בחוק המתנה, כמו: תום לב.

מה קורה אם המתנה כבר ניתנה – האם אפשר לדורשה חזרה? סעיף 6 קובע: "הבעלות בדבר המתנה עוברת למקבל, במסירת הדבר לידו, או במסירת מסמך לידו המזכה אותו לקבלו ואם היה הדבר ברשות המקבל – בהודעת הנותן למקבל על המתנה, והכל כשאין בדין אחר הוראות מיוחדות לעניין הנדון". לדוגמא – הוריי נתנו לי דירה במתנה, התנהגתי מחפיר והם חזרו בהם, האם אפשר לבטל את המתנה? יש שיטות משפט המתייחסות במפורש למקרים כאלו:

במשפט העברי היו בימי הביניים תקנות שקבעו שעד שנתיים שלוש אחרי החתונה, ההורים שנתנו את הדירה, יכולים לחזור בהם. במשפט הישראלי, אלו הם מקרים קשים שאין להם פתרון בחוק החוזים, אך יש להם פתרון בחוקים אחרים.

ישנן מתנות שמצורף להן עוד משהו – מתנות מעורבות:

1. מתנה על תנאי – סעיף 4 "מתנה יכול שתהיה על תנאי ויכול שתחייב את המקבל לעשות מעשה בדבר המתנה או להימנע מעשותו. נותן המתנה רשאי לדרוש מהמקבל את מילוי החיוב, ורשאי לדרוש זאת מי שהחיוב הוא לזכותו, ואם היה הדבר עניין לציבור – היועץ המשפטי או בא כוחו". אדם יכול לתת מתנה בתנאי שהמקבל יבצע או לא יבצע משהו ואם הוא לא יעמוד בתנאי, המתנה פוקעת כמו בכל חוזה על תנאי.

2. מתנה שבצידה חיוב (נטל) – מתנה שתלויה בחיוב כלשהו – אם מקבל המתנה לא מקבל את החיוב, היא לא פוקעת. יש כאן הפרה של ההתחייבות ואפשר לתבוע פיצויים או אכיפה, לדוגמא: לאם וילדיה היו שתי דירות קטנות, הם מכרו את הדירות והאם נתנה לילדים את שווי דירתה, בתמורה לכך שהאם תגור אצל ביתה בדירתה החדשה, עד שתמות. הבת נפטרה והחתן לא רצה לגור עם החמה, ועלתה השאלה – איך נראה זאת: מתנה שבצידה חיוב או –

3. עיסקת חליפין – כסף בשווי הדירה תמורת חדר בדירה החדשה – זו עסקת חליפין שיחולו עליה דיני חוזים. מתנה מוחלטת שבצידה חיוב נגדי = אם האם לא תקבל את החדר, יש הפרה של החיוב, ואז היא יכולה לתבוע פיצויים או אכיפה. בית המשפט קבע שיש לראות בעסקה זו מתנה על תנאי – אמנם יש כאן מתנה של האם, אך היא מותנית בכך שהיא תוכל להתגורר בחדר ואם הופר התנאי, החוזה בטל, המתנה בוטלה והיא תקבל בחזרה את כספה. כיצד קבע בית המשפט שזו מתנה ללא חליפין ושזו לא מתנה שבצידה חיוב? בית המשפט קבע זאת ע"י בחינת כוונת האם, לתת את המתנה: האם כוונתה הייתה לעשות עסק או לסייע לביתה ובית המשפט קבע שברור שהכוונה לא הייתה לעשות עסקים. מדובר ביחסים בין אמא לבת, ולכן מטרתה הייתה לסייע לבתה, אך היא התנתה זאת בכך שתהיה לך זכות לגור בדירה, ולכן זו לא עסקת חליפין. פסקי דין מאוחרים קבעו בנסיבות דומות שזו לא מתנה על תנאי, אלא מתנה שבצידה חיוב. הסיבה לכך היא, שהבחינה היא עובדתית: אם זה דבר מרכזי, נראה בזה מתנה על תנאי. במקרה הנ"ל, לא הייתה לאם דירה אחרת, זה מקום מגוריה ובמקרה המאוחר למקרה הזה, הייתה לה דירה אחרת. ההבדל בין מתנה על תנאי למתנה + חיוב הוא מבחינת התרופות – אם זו מתנה על תנאי – המתנה פוקעת, ואם זו מתנה + חיוב זו הפרת חיוב = הפרת חוזה. לחתן לא היה איכפת שהמתנה פקעה, ולכן בית המשפט קבע שהוא חייב להשיב, למרות שזה לא כתוב בחוק המתנה. בית המשפט אמר שיש שני מקורות שבאמצעותם אפשר לחייב השבה:

א. בדרך של פרשנות מכוח סעיף 4 לחוק המתנה עצמו.

ב. מכוח דיני עשיית עושר ולא במשפט – המתנה ניתנה במטרה מסויימת, אך אם התנאי לא מתקיים זה דבר שבניגוד לדיני עשיית עושר ולא במשפט, ולכן יש חובת השבה.

תשובה אפשרית נוספת שלא מופיעה בפה"ד – צירוף של סעיף 31 לחוק החוזים+סעיף 21 – גם על מתנה חלים דיני החוזים, ולכן על מתנה על תנאי יחולו דיני חוזים על תנאי – סעיף 27. סעיף 29 – אם התנאי לא התקיים - החוזה בטל. סעיף 31 - "תחולת הוראות". פרק זה מדבר על חזוה על תנאי. אם הוא מתבטל, יחול סעיף 21 – "השבה לאחר ביטול", ולכן מכוח סעיף 31 נחיל את סעיף 21 – זו דרך ישירה מכוח דיני החוזים.

לדעת פרופ' דויטש השופט ברק לא החיל את הוראות סעיפי חוק החוזים מהסיבה שלא רצה להגביל את פתרונות דיני חוק החוזים למה שכתוב בחוק, הוא מעדיף את גישת הפרשנות ורוצה להדגיש את חשיבות דיני עשיית עושר ולא במשפט. האם קיבלה חזרה את הכסף עבור הדירה שלה, פחות דמי השימוש בחדר. אם אותה אם לא הייתה מוכרת את הדירה, היא הייתה נשארת בדירה שלמה, אז מה הצדק שהיא תקבל השבה מופחתת? גם מבחינת דמי השימוש בדירה וגם מבחינת מה שבית המשפט כבר כן החזיר לה שזה השוווי האובייקטיבי של הדירה, ז"א: שהכסף שהעבירה לביתה + ריבית והצמדה ולא את השווי הסובייקטיבי שלה שזה – מחיר דירה קטנה היום. בעצם – השופט ברק הפעיל את המבחן האובייקטיבי לאורך כל הדרך – הוא הפחית את דמי השימוש באופן אובייקטיבי מאחר שגם ההשבה שקיבלה הייתה אובייקטיבית.

4. מתנה מעורבת – תשלום, אך לא בערך הריאלי של הנכס. לדוגמא: אחיין מבקש מדודו מכונית ששוויה – 20,000 ש"ח, הדוד אומר שהוא ייתן לו את המכונית במקום תמורת 20,000 ש"ח תמורת 8,000 ש"ח, זו מתנה מעורבת, כאשר ברור שהכוונה היא לתת מתנה חלקית. על מתנה כזו יחול גם חוק המתנה סעיף 2 – "מתנה לאלתר" וגם חוק המכר: על 8,000 השקלים. על התחייבות כזו יחול גם סעיף 5 לחוק המתנה. עסקה כזו היא פרובלמטית במשפט האנגלי, היות ושם מבחן התמורה הוא פורמלי, אבל במשפט הישראלי אין שום בעיה.

5. מתנה לצרכן – בהרבה מקומות מקובל להבטיח מתנה לצרכנים, למשל: "אם תקנה פנטהאוז תקבל מכונית חינם", ואז השאלה האם נראה בכך מתנה או שזו עסקה אחת שלמעשה כאילו ניתנה הנחה במחיר וההנחה בנויה כמתנה, ולכן זו לא מתנה, ואז אין כאן שתי עסקאות, אלא – עסקת מכר במחיר מופחת שבא לידי ביטוי בערך המתנה. השקפה זו מקובלת ברוב שיטות המשפט בעולם. דעתו של פרופ' טדסקי שיש לה תמיכה מסויימת בכתביו של פרופ' ראבלו ובמשפט הצרפתי הוא שאם אדם מציג עסקה בתור שתי עסקאות נפרדות – אחת מכר ושנייה מתנה, אין סיבה לשנות זאת במסגרת חופש החוזים, ולכן אלו שתי עסקאות: מכר ומתנה. יותר מזה – יכול להיות שעסקת המכר תעשה על ידי צד א' ועסקת המתנה על ידי צד אחר (יבואן, צרכן). במאמרו שהתפרסם - "מתנה לצרכן" נאמר שאמנם מבחינה כלכלית זו עסקה אחת, אך אנו המשפטנים לא צריכים ללכת תמיד לפי הכלכלה ולכן אם קבעו כך, יש לראות זאת כשתי 2 עסקאות. דעה זו אינה מקובלת על פרופ' דויטש: התעלמות המשפט מהכלכלה זו טעות, ואם מבחינה כלכלית זו עסקה אחת, אין שום סיבה לומר שיש שני חוזים. מקובלת ההגדרה שמתנה מיועדת להעשיר את המקבל וכאן מטרת נותן המתנה היא להעשיר את עצמו, ולכן גם מבחינה מהותית זה לא נראה מתנה. גם התוצאות יכולות להיות קשות – אדם יכל להבטיח כמה מתנות שהוא רוצה ואחר כך לחזור בו, היות וההתחייבות הייתה בעל פה ולא בכתב, ולכן לשיטתו – זו עסקה אחת שחוק המתנה כלל לא חל עליה ולכן היא בכלל לא מתנה.