הגדרת הנזיקין

מקומם של דיני הנזיקין במערכת המשפט

מטרות דיני הנזיקין

הפרת חובה חקוקה – סעיף 63

רשלנות – סעיפים 35 ו- 36

תקיפה – סעיף 23

הסגת גבול במקרקעין – סעיף 29

מטרדים – סעיפים 42 – 18

גרם הפרת חוזה – סעיף 62

חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים

חוק אחריות למוצרים פגומים

חוק איסור לשון הרע

חוק איסור לשון הרע, תשכ"ה – 1965 כולל בתוכו הן את האספקטים האזרחיים של פרסום לשון הרע, והן את האספקטים הפליליים של נושא זה. לפני שנת 1965, היו הוראות החוק פזורות בפקודת הנזיקין מחד, ובפקודת החוק הפלילי מאידך. הסיבה לכך הייתה שהוראות שונות היו נכונות הן לעניין האיסור הפלילי והן לעניין האחריות הנזיקית, במיוחד הוראות החוק הנוגעות להגנות. בכל זאת ישנם מספר הבדלים בין העבירה הפלילית לעוולה הנזיקית: בעבירה הפלילית, יש צורך שהפרסום יגיע ליד שני אנשים או יותר זולת הנפגע (סעיף 6 לחוק) ואילו בעוולה הנזיקית, די בכך שהפרסום יגיע לידי אדם אחד זולת הנפגע (סעיף 7): בעבירה הפלילית על התביעה להוכיח, כי הפרסום נעשה בכוונה לפגוע בנפגע, ואילו בעוולה הנזיקית אין חשיבות למחשבה הפלילית של הפוגע. כאשר מתקיימים יסודות העבירה הפלילית, ניתן לתבוע הן במשפט אזרחי והן במשפט פלילי. סעיף 24 מוסיף על כך: "במשפט אזרחי בשל לשון הרע שנדון לאחר שמשפט פלילי נגד אותו אדם בשל אותה לשון הרע נסתיים, רשאי בית המשפט להסתמך על הממצאים העובדתיים, כולם או מקצתם, שנקבעו במשפט הפלילי על פי הראיות שנגבו בו, בלי לחזור על גבייתן". עד לחקיקת החוק, לא ניתן היה לפי דיני הראיות, להסתמך על פס"ד פלילי במסגרת הליך אזרחי. הסיבה העיקרית לכך היא השוני בין התובעים במשפט הפלילי (המדינה) ובמשפט האזרחי (הנפגע). אלא שבינתיים נתקבל תיקון לפקודת הראיות [נוסח חדש] וסעיף 42א (א) קובע: "הממצאים והמסקנות של פסקי דין חלוט במשפט פלילי ומרשיע את הנאשם, יהיו קבילים במשפט אזרחי כראיה לכאורה לאמור בהם…" יש הבדל בין סעיף 42א (א) לבין סעיף 24 לחוק, שכן כאשר מדובר בזיכוי, עדיין מאפשר חוק איסור לשון הרע, להסתמך על הממצאים העובדתיים שנקבעו במשפט הפלילי.

מהי לשון הרע?

מי יכול לתבוע?

האפשרות לתבוע בעוולה של לשון הרע ניתנת גם לאדם המזהה עצמו כנשוא של כתבה פוגעת, אם כן ישנם בכתבה רמזים ופרטים עקיפים ומזהים. כמו כן יוכל לתבוע אדם שנפגע מפרסום, אשר הכיל שם אשר מחבר הפרסום סבר כי הוא פיקטיבי, אך הסתבר כי השם ממשי, ושיבוצו בתוך הפרסום פוגע בנפגע. מקרה כזה אירע בפס"ד עיזבון מנדל נ' שירותי יעוץ כלכלי ואח'. העיתון פרסם כתבה, ובטעות נכתב השם "שרף" במקום השם "רשף". העיתון התגונן בהגנה של סעיף 15 (1) דהיינו העיתון "לא ידע ולא היה חייב לדעת על קיום הנפגע, או על הנסיבות שמהן משתמעת לשון הרע או התייחסותה לנפגע…". אך בית המשפט דחה את הטענה, שכן במקרה זה היה על העיתון לברר אם השם אכן פיקטיבי, ולפיכך היה העיתון חייב לדעת על קיום הנפגע. בנוסף לכך, במקרה זה לא קמה לעיתון חזקת תום הלב.

כמו כן ניתן לתבוע על לשון הרע שפורסמה על מת. סעיף 5 קובע: "לשון הרע על אדם שפורסמה אחרי מותו, דינה כדין לשון הרע על אדם חי, אלא שאין בה עילה לתובענה אזרחית או לקובלנה, ולא יוגש כתב אישור בשל עבירה לפי סעיף זה אלא אם ביקש זאת בן זוגות של המת או אחד מילדיו, נכדיו, הוריו, אחיו או אחיותיו". במקרה של פרסום לשון הרע על מת, לא ניתן לתבוע בעוולה אזרחית, כי אם רק בהליך פלילי, ורק אם קרוביו של המת יפנו אל היועץ המשפטי על מנת שיפתח בהליך זה. סעיף 25 דן במקרה בו הפרסום נעשה בחייו של הנפגע, אך הוא מת לאחר מכן. אם לא הגיש הנפגע תביעה או קובלנה, רשאים קרוביו תוך פרק זמן של ששה חודשים לאחר מותו, להגיש תובענה או קובלנה (סעיף 25 (א)). אם חל ההליך בחייו של הנפגע, אך הוא מת טרם סיומה, קרוביו רשאים תוך ששה חודשים לאחר מותו, להודיע לבית המשפט על רצונם להמשיך בהליך המשפטי (סעיף 25 (ב)).

במקרה של לשון הרע על ציבור, קובע סעיף 4, כי "לשון הרע על חבר בני אדם או על ציבור כלשהו שאינם תאגיד, דינה כדין לשון הרע על תאגיד, אלא שאין בה עילה לתובענה אזרחית או לקובלנה, ולא יוגש כתב אישום, בשל עבירה לפי סעיף זה, אלא על ידי היועץ המשפטי לממשלה או בהסכמתו". במקרה של לשון הרע על ציבור, ייתכן רק הליך פלילי, אם החליט על כך היועץ המשפטי לממשלה. לעתים קל לזהות מהו "ציבור" אך לא תמיד זה ברור כל כך, כפי שמעיד פס"ד ועדת עדת הספרדים בירושלים נ' ארנון, ועד ועדת הספרדים פרסמו לשרון הרע על המועצה הישראלית למען שלום ישראלי פלסטינאי. במקרה זה מדובר בפגיעה בחבר קטן של אנשים. בית המשפט קבע הלכה חשובה: "גם כאשר לשון הרע היא על ציבור, אך ניתן לראותה כמכוונת כלפי כל אחד ואחד מהציבור, יכול כל אחד מהאנשים שרואה עצמו נפגע, לתבוע בגין עוולה של פרסום לשון הרע. הלכה זאת יש לראות על סמך המקרה הנדון, דהיינו כמתייחסת רק למקרה שמדובר בציבור קטן של אנשים.