מאמרי משפט

דיני נזיקין

הגדרת הנזיקין

מקומם של דיני הנזיקין במערכת המשפט

מטרות דיני הנזיקין

הפרת חובה חקוקה – סעיף 63

רשלנות – סעיפים 35 ו- 36

תקיפה – סעיף 23

הסגת גבול במקרקעין – סעיף 29

מטרדים – סעיפים 42 – 18

גרם הפרת חוזה – סעיף 62

חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים

חוק אחריות למוצרים פגומים

חוק איסור לשון הרע

קשר סיבתי - סעיף 64

ריחוק הנזק – סעיף 76 (1)

לאחר שנקבע כי, הנתבע אחראי לאירוע דהיינו שקיים קשר סיבתי בין העוולה שביצע לנזק שנגרם, עדיין נותרת השאלה, מה היקף האחריות של הנתבע. כלומר, האם הנתבע אחראי לכל הנזק או לחלקו. סעיף 76 דן בהיקף הפיצויים שיכול הניזוק לתבוע מהנתבע. סעיף זה הוא רחב וכללי, ולכן הפסיקה יישמה את הסעיף על סמך שיקולים בשאלה זאת (פס"ד מלכה נ' היועץ המשפטי הוא ערעור פלילי. בית המשפט דן בפקודת הנזיקין בשל העובדה, שיסודות העבירה של גרם מוות ברשלנות זהה לעוולה הנזיקית של רשלנות. אלא שבית המשפט דן בשאלת הקשר הסיבתי – במקום דרך סעיף 64, דרך סעיף 76 אשר עוסק בכלל בשאלת הפיצויים. הפנייה של בית המשפט לסעיף 76 היא מוטעית, אך הניתוח שעורך בית המשפט תקף לעניין דיני הנזיקין). בית המשפט בחן את עמדת המשפט האנגלי, שם הועלו בעבר שתי האפשרויות. ההלכה הראשונית של המשפט האנגלי הייתה, שבדיני הנזיקין חל מבחן הישירות, להבדיל מדיני החוזים שם חל מבחן הצפיות. כך קבע בית המשפט האנגלי בפסק הדין RE POLEMIS. דהיינו הנתבע אחראי לנזקים הישירים שנגרמו כתוצאה ממעשה העוולה שביצע. אלא שמבחן הישירות הוחלף במבחן הצפיות בפסק הדין בעניין THE WAGON MOUND בית המשפט בפסק דין זה קבע, כי ההלכה שנקבע בפסק דין RE POLEMIS היא מחמירה מדי, ולכן יש להעדיף מבחן של צפיות, דהיינו הנתבע אחראי רק לנזק שאדם סביר יכול היה לצפותו. בית המשפט סבר, כי מבחן הצפיות הוא מבחן צודק יותר, ונוח יותר לנתבע. אלא שאי זה תמיד כך. אמנם, ישנם מקרים בהם הנזק הוא צפוי, גם אם אינו ישיר, אך ישנם גם מקרים בהם הנזק הוא ישיר אך אינו צפוי (למשל, בשל התערבות של גורמים בלתי צפויים) ולפי מבחן הצפיות לא ניתן יהיה לתובע פיצויים במקרים אלה. בפסק דין מלכה נ' היועץ המשפטי אימץ השופט זילברג את מבחן הצפיות. זילברג טוען, כי מבחן הצפיות שנקבע בסעיף 76 (1) זהה – מבחינה מילולית – למבחן שאומץ בפסק דין בעניין HEDLEY. בפסק דין לאון נ' רינגר מביא השופט ברנזון נימוק נוסף, מדוע לדעתו סעיף 76 (1) מאמץ את מבחן הצפיות: סעיף 76 (1) דומה לסעיף המקביל בחוק הנזיקין הקפריסאי, אשר דומה לחוק מקביל בדיני החוזים הקפריסאי, אשר אימץ מבחן של צפיות. 

אך יש קושי עם הפירוש שסעיף 76 (1) קובע מבחן של צפיות, שהרי בסעיף 76 (1) מדובר במפורש על נזק "שבא במישרין" מעוולת הנתבע. לפי מבחן הצפיות, חייב המעוול בפיצויים, גם כאשר מדובר בגורם זר מתערב, כל עוד הוא צפוי. ואילו הסיפא של סעיף 76 (1) בא לשלול את החובה לשלם פיצויים במקרה מעין זה. למעשה, כאשר מדובר בגורם זר מתערב, כלל אין מגיעים לדיון בשאלת היקף הפיצויים, שכן גורם זה מנתק את הקשר הסיבתי. ואכן לא כל השופטים בפסק דין לאון נ' רינגר סברו, כי המבחן שנקבע בסעיף 76 (1) הוא מבחן של צפיות. השופט ויתקון למשל, התקשה לראות את ההבדל הרב בין שני המבחנים, שכן בדרך כלל הנזק הישיר הוא גם הנזק הצפוי. השופט זוסמן טען, כי שני המבחנים – גם מבחן הצפיות וגם מבחן הישירות – משמשים לצורך קביעת היקף הפיצויים. זאת היא גם הגישה המקובלת כיום, לאמור סעיף 76 (1) אינו בא להכריע בין שני המבחנים, כי אם נוקט מבחן גמיש, שלוקח בחשבון גם אלמנטים של צפיות, וגם אלמנטים של ישירות. סעיף 76 (1) מקנה לפיכך שיקול דעת לבית המשפט בשאלת היקף הפיצויים. השופטת נתניהו בפסק דין חננשוילי אומרת למשל, כי המבחן המכריע לשאלת היקף הפיצויים הוא מבחן הצפיות, אך "יש מהלכים לדעה כי בעילות של אחריות חמורה ומוגברת, שבהן לא מבחן הצפיות קובע לצורך קביעת אחריות, אין המבחן הזה רבלנטי גם לשאלת הנזק שעליו משתרעת האחריות" כלומר, במקרים של רשלנות, כאשר מבחן הצפיות דרוש לצורך קביעת האחריות, נזקקים למבחן זה גם לשאלת היקף האחריות. אך בעוולות שהצפיות לא ממלאת תפקיד לצורך קביעת שאלת האחריות, יש גם מקום שלא להפעיל את מבחן הצפיות לצורך קביעת היקף הפיצויים. 

אך מרבית התביעות הנזיקיות מבוססות על עוולת הרשלנות, ולכן בית המשפט יזדקק בדרך כלל למבחן הצפיות. כאן עולה השאלה: מה צריך לצפות? הפסיקה קבעה, כי יש לצפות את סוג הנזק, דהיינו האדם יצטרך לשלם פיצויים גם אם לא צפה את היקף הנזק, ובלבד שצפה את סוג הנזק. הקושי הגדול הוא להבחין בין "סוג הנזק" לבין  "היקף הנזק". כיצד יש לסווג את סוגי הנזק? האם נזק גופני נחשב לסוג נזק שיש לצפותו, ולכן אם נגרם לבסוף נזק רכוש, אין צורך בתשלום פיצויים עליו? ואם כך, הרי אין גם חשיבות לסוג הפגיעה הגופנית דהיינו אם נניח כי היה צריך לצפות נזק גופני, הרי תשלום הפיצויים יתבצע גם כאשר הניזוק נפגע נזק גופני חמור בראשו, וגם נפגע נזק גופני קל בידו. הפסיקה אכן ראתה את כל נזקי הגוף כסוג נזק אחד. כך נקבע בפסק דין בעניין לאון נ' רינגר. בית המשפט קבע, כי מאחר שהנזק היה צפוי, יש לפצותו, ואין זה משנה שהסרטן בו חלה הניזוק היה כה בלתי צפוי, מאחר שזאת היא שאלה של היקף הנזק (בפסק דין מלכה נ' היועץ המשפטי הגיע בית המשפט למסקנה, כי הנאשם לא היה צריך לצפות, שהאדם בו פגע ימות מאוחר יותר על ידי חיידקי טטנוס אשר חדרו לגופו בדרך מפתיעה. לעומת זאת, בפסק דין לאון נ' רינגר קבע בית המשפט, כי הנתבע חייב בפיצויים על נזק שגרם לניזוק, אשר בעקבותיו נתפתח אצל הניזוק גידול ממאיר נדיר ביותר. כיצד ניתן ליישב בין התוצאות השונות בשני פסקי הדין אלו? יש הסבורים, כי מאחר שבפסק דין מלכה נ' היועץ המשפטי היה אלמנט חיצוני שנכנס לתמונה, הרי לא היה צריך לצפותו, ולפיכך יש מקום לפטור את המזיק מתשלום פיצויים. אך זהו הסבר קשה מאוד, שכן כשם שחיידקי הטטנוס לא היו צפויים, כך באותה מידה לא הייתה צפויה התפתחותו של הגידול הממאיר הנדיר. ההבדל בין שני פסקי הדין נעוץ ככל הנראה בשיקולים המשפטיים ששקלו השופטים מקרה בשל העובדה שהדיון בפסק דין מלכה נ' היועץ המשפטי היה במסגרת הליך פלילי, סברו השופטים כי יש לצמצם את היקף האחריות של המזיק ולהקל עם הנאשם. לעומת זאת, בפסק דין לאון נ' רינגר הדיון היא בהליך אזרחי, והנתבעת הייתה למעשה חברת הביטוח, שהיא גורם מפזר נזק. ולכן לא חשש בית המשפט מלחייב את חברת הביטוח בתשלום פיצויים). לעומת זאת, לא ניתן להגיד כי כל הנזקים הרכושיים נכללים ב"סוג נזק" אחד, כי בכך נבטל את שאלת היקף הנזק. ואכן, כאשר מדובר על נזקים רכושיים, הפסיקה אינה מקלה כל כך עם התובעים. מה שמשפיע בסופו של דבר על בתי המשפט היא שאלה של מדיניות משפטית: כאשר מדובר בנזק גופני, יש נטייה לחייב בתשלום כל נזק שנגרם, אך כאשר מדובר בנזק לרכוש, לא יראו כל נזק במסגרת הנזק הצפוי.

 דוגמה למדיניות של בתי המשפט במקרים של נזקי רכוש ניתן למצוא בשורה של פסקי דין אנגליים. בפס"ד LAMB נדונה תביעה של אישה כנגד הרשות המקומית. קבלנים הועסקו על ידי הרשות המקומית, וגרמו נזק ליסודות הבית של התובעת. האישה נאלצה להתפנות מהבית, כדי שניתן יהיה לטפל ביסודות הבית לפני שיתמוטט. האישה אחסנה את הרהיטים במחסנים והתפנתה מהבית. פולשים פרצו לביתה של האישה, כפי שעשו בבתים אחרים בשכונת מגוריה, וגרמו להרס רב בדירה ולנזקים רבים. במסגרת התביעה כנגד הרשות, תבעה האישה פיצויים עבור נזקי הרכוש שנגרמו לביתה. במקרה זה קיים קשר סיבתי, והנזק אף היה צפוי, לאור הפלישות שהיו בעבר באזור, ואף בביתה של התובעת. חוש הצדק גם מחייב לתת פיצוי לאישה על הנזקים שסבלה. אך בית המשפט בחר שלא להגיע לתוצאה זאת, וזאת מטעמים של מדיניות. הלורד דנינג קבע, כי התפקיד לדאוג שלא יפלשו לדירתה, והתפקיד לפנות פולשים מהדירה, הוא תפקידה של בעלת בית. כמו כן, פעמים רבות נזקי רכוש אלו מכוסים על ידי ביטוח, שגורם לפיזור הנזק על פני הציבור הרחב, ולכן אין לאפשר לחברת הביטוח להתנער מהחובה לפצות את האישה במקרה זה, ואין לאפשר לאישה לתבוע את הרשות המקומית בשל נזקיה אלו. פסק דין נוסף הוא פס"ד בעניין PRITCHARD במקרה זה נפגע התובע באירוע עוולתי, וסבל נזק מוחי. כתוצאה מכך עלו נישואיו על שרטון, והוא נאלץ להתגרש. בעקבות הגירושין סבל הניזוק נזקים כספים שונים, הקשורים להוצאות שנבעו מהגירושין. ביהמ"ש קבע, כי הנזק אמנם צפוי, אך לא כל נזק צפוי הוא בר פיצוי. יש להציב גבולות לנזקים שבית המשפט יהיה מוכן לתת עליהם פיצוי הנזק במקרה הנדון רחוק מדי ואינו נראה ראוי לפיצוי. ומתי אין הנזק ראוי לפיצוי. התשובה לשאלה זאת נקבעת על ידי השכל הישר של בית המשפט ועל פי שיקולים של מדיניות משפטית. 

לעניין שאלת היקף הפיצויים, חשוב לציין את מבחן הגולגולת הדקה. מבחן זה קובע, כי המזיק מקבל את הניזוק כמות שהוא, לפיכך, אם אדם פוגע בניזוק בעל רגישות מיוחדת, הוא צריך לשאת במלוא הנזק שנגרם לו גם אם לאדם אחר היה נגרם נזק בהיקף קטן יותר. מבחן זה מתיישב היטב עם מבחן הישירות, שכן נזקים שנובעים מ"גולגולתו הדקה" של הניזוק הם לעולם נזקים ישירים. הקושי הוא ליישב היטב את מבחן הגולגולת הדקה עם מבחן הצפיות. ניתן לטעון, כי נזק שנגרם בשל "גולגולתו הדקה" של הניזוק אינו בלתי צפוי. אכן, יש הסבורים כי מבחן הגולגולת הדקה הוא חריג למבחן הצפיות. אך יש כאלה המנסים ליישב את הסתירה. יש הסבורים, כי מאחר שנזק גופני נחשב לסוג נזק אחד, כל נזק גופני שנגרם – גם אם נגרם כתוצאה מגולגולתו הדקה של הניזוק – צריך לפצות עליו. אחרים סבורים, כי חלק מחובת הצפיות, היא החובה לצפות שלאנשים ישנם רגישויות שונות.

סיבות אחדות לנזק

פיצויים

השפעתן של הטבות על שיעור הפיצויים