|
מאמרי משפט
דיני נזיקין
הפרת חובה חקוקה – סעיף 63
רשלנות – סעיפים 35 ו- 36
תקיפה – סעיף 23
הסגת גבול במקרקעין – סעיף 29
מטרדים – סעיפים 42 – 18
גרם הפרת חוזה – סעיף 62
חוק פיצויים לנפגעי
תאונות דרכים, תשל"ה – 1975
נועד להסדיר את הפיצויים לנזקי גוף לאנשים שנפגעו בתאונות דרכים.
על נזקי רכוש שנגרמו בתאונות דרכים, יכולים התובעים להיפרע באמצעות
עוולת אחרות, כמו הרפת חובה חקוקה או רשלנות. המצב המשפט שלפני
חקיקת החוק היה בעייתי ביותר. אדם שנפגע בתאונת דרכים היה צריך
להוכיח את רשלנות הנהג שפגע בו, והתביעות היו נמשכות זמן ממושך.
לעיתים קרובות, לא היה הנפגע יכול להתפרנס באותו זמן. כמו כן לא
תמיד היו הנפגעים זוכים במשפט. התוצאה הייתה שנפגעים רבים העדיפו
להתפרש על סכום פיצויים שלא תמיד כיסה את נזקם. כך נפלו לעתים
הנפגעים בתאונות דרכים כנטל על החברה. החשיבות הגדולה של חוק
הפיצויים הוא בקביעתו את האחריות בגין נזק גוף לנפגעי התאונות
כאחריות מוחלטת, אחריות אבסולוטית שאינה קשורה באשם. (סעיף 2
(ג) לחוק הפיצויים: "האחריות היא מוחלטת ומלאה, ואין נפקא מינה
אם היה או לא היה אשם מצד הנוהג ואם היה או לא היה אשם או אשם תורם
של אחרים"). נוסף על שינוי חשוב זה, חולל החוק שינויים נוספים.
הראשון שבהם הוא דרך חישוב הפיצויים, אשר אינו זהה לפיצויים
שמקבלים ניזוקים לפי דיני הנזיקין הכלליים. שינוי שני הוא נתינת
מעמד חוקי ל"קרנית" – קרן לפיצוי נפגעי תאונות דרכים, שמפצה נפגעים
במקרים מיוחדים, כמו למשל כאשר הנפגע אינו יכול לקבל פיצוי מחברת
ביטוח, מאחר שהנהג הפוגע בו לא היה מבוטח. שינוי שלישי הוא הטלת
חובה לבטח לא רק צדדים שלישיים מפני תאונות, אלא גם את עצמו.
בפס"ד
אשור נ' מגדל חברה לביטוח בע"מ
תבע המערער את המשיבה, חברת ביטוח, לפיצויים בגין נזקי גוף שנגרמו
לו עקב עלייתו של הטרקטור שבו נהג על מוקש, זאת במהלך ביצוע פעילות
ביטחונית ברצועת עזה.
מסתבר שהמשיבה הגבילה
את אחריותה בפוליסה כך שלא תהיה אחראית בגין נזקי גוף שאירעו עקב
תאונת דרכים אם נגרמו בין היתר על ידי"… פעולת איבה, אויב, טרור
מלחמה…" (רק בתיקון 8 משנת 1991 נקבע, כי פעולת איבה אינה נכללת
בהגדרה של "תאונת דרכים". פס"ד משנת 1983). השאלה שעמדה לדיון בפני
בית המשפט העליון הייתה אם רשאית חברת הביטוח המספקת למבוטח פוליסת
"ביטוח חובה" להגביל את אחריותה, כך שהפוליסה לא תכסה את כל סיכוני
תאונות הדרכים אלא את חלקם בלבד.
השופט ברק,
שביטא את דעת הרוב, הבחין בין שני סוגים של פוליסות חלקיות או
חסרות: הסוג הראשון כולל פוליסות, שבהן התנאים המגבילים, את
אחריותה של חברת הביטוח מצויים בשליטתו ובמודעותו של בעל הפוליסה,
כמו התנאי לפיו בעל הפוליסה מכוסה רק אם ינהג באזור גיאוגרפי
מסוים. הסוג השני כולל פוליסות שבהן אין בעל הפוליסה שולט על
התנאים המגבילים את אחריותה של חברת הביטוח, כגון תנאי שליו בעל
הפוליסה מכוסה רק אם לא יהא רשלן בגרם בתאונה או רק אם יפגע בסוגים
מסוימים של נפגעים. כאשר הפוליסה החסרה או החלקית הנה מהסוג
הראשון, תקפים התנאים המגבילים, ואילו כאשר הפוליסה היא מהסוג
השני, בטלים הם ומבוטלים. הטעם העיקרי לכך הוא שבעל פוליסה הרוכש
פוליסה מהסוג הראשון, שהתנאים המגבילים את אחריותה של חברת הביטוח
לא יתרחשו, ואם יעשה כן, לא יעבור עבירה פלילית של נהיגה ברכב
"ביטוח חברה" ואילו בעל הפוליסה הרוכש פוליסה מהסוג השני אינו יכול
לדאוג לכך שהתנאים המגבילים לא יתרחשו, כיוון שאלה אינם בשליטתו,
ועל כן הוא עובר עבירה פלילית. לפי סעיף 2 לפקודת ביטוח רכב
מנועי [נוסח חדש] תש"ל – 1970. כדי למנוע מצב, שבו נוהגים רבים
יהיו עבריינים, לעתים של מדעת, אין לאפשר לחברת ביטוח המוכרת
למבוטח פוליסת ביטוח חסרה מהסוג השני לפטור עצמה מאחריות בהסתמך על
התנאים המגבילים. תנאים אלה בטלים בשל היותם לא חוקיים. מכאן, שמי
שרוכש פוליסת ביטח שיש בה תנאים מגבילים שאינם בשליטתו אינו עובר
עבירה פלילית, שהרי לתנאים אלה אין כל תוקף חוקי.
החובה שלנהג יהיה
ביטוח אינו קבוע בחוק הפיצויים לנפגעי תאונת דרכים. חובה כזאת
קבועה בפקודת ביטוח רכב מנועי. סעיף 2 (א) קובע: "בכפוף
להוראות פקודה זו, לא ישתמש אדם – ולא יגרום ולא יניח שאדם אחר
ישתמש – ברכב מנועי, אלא אם יש על שימושו שלו או של האדם האחר
באותו רכב פוליסה בת תוקף לפי דרישותיה – של פקודה זו". מי שלא
ממלא אחר הוראה זאת עובר עבירה פלילית, כאמור בסעיף 47. אך
מה קורה כאשר אדם נוהג ברכב ללא ניתר הבעלים? סעיף 3 (א) (2)
קובע: "פוליסה לפי דרישותיה של פקודה זו היא פוליסה שהוציא מבטח
שהיה מורשה בשעת הוצאתה והיא מבטחת את בעל הרכב הנוהג ובו כל אדם
הנהוג בו בהיתר ממנו – מפני נזק גוף שנגרם להם בתאונת דרכים
במשמעותה בחוק". סעיף 3 (א) (1) מבטח את בעל הרכב והנוהג
בו, מפני חבות שהם עשויים לחוב לפי חוק הפיצויים. הגישה המקובלת
היא לקרוא לתוך סעיף 3 (א) (1) את התנאי הקבוע בסעיף 3
(א) (2), לפיו נדרש כי הנהג יקבל היתר מהבעלים לנהוג ברכב.
דהיינו, אם נוהג אדם ללא היתר – פוליסת הביטוח לא תכסה את חיוביו,
וזאת למרות שלא מצוין כך במפורש בסעיף 3 (א) (1). אכן,
מבחינה פרקטית, כל חברות הביטוח מתנות את תחולת הפוליסה בהיות
הנהיגה "נהיגה בהיתר". הפסיקה פרשה את הדריה של "נהיגה בהיתר"
בצורה רחבה, ודי בהרשאה ראשונית, כדי שהנהיגה תהיה בהיתר. חייל אשר
נשלח להחזיר רכב לבסיס, אך במהלך הנסיעה עבר – ללא היתר – דרך
ביתו. יראו אותו כנוהג בהיתר, בשל ההרשאה הראשונית. מקרה אחר
נתעורר בפס"ד אסרף נ' אליהו. המכונית הייתה בבעלות
חברה להשכרת רכב, והיא הושכרה לאדם בשם פילו. השוכר פילו העביר את
המכונית למערערת אסרף, וזאת בניגוד לחוזה שכירות הרכב. חברת הביטוח
טענה, כי אין היא צריכה לשלם פיצויים, משום שהנהיגה הייתה שלא
בהיתר. בית המשפט קבע, כי הרכב הגיע לפילו לפי היתר ראשוני, ודי
בהיתר ראשוני זה כדי שתהיה נהיגה בהיתר בכל הנוגע לתחולת הפוליסה,
ואין חריגה מסוימת מההיתר שוללת את חובתה של חברת הביטוח לכסות את
הנזקים, בהתאם לקבוע בפוליסת הביטוח.
חוק אחריות למוצרים פגומים
קשר סיבתי - סעיף 64
ריחוק הנזק
–
סעיף 76 (1)
השפעתן של הטבות על שיעור הפיצויים
|
|
