פסקי דין בנושא הרמת מסך סעיף 6 לחוק החברות

לשון הרע הגנת הפרטיות זכויות יוצרים עורכי דין עו"ד משרד עורך דין משרדים פרקליטים פרקליט

בית משפט השלום תל אביב-יפו

א 64958/04

בפני: כבוד השופטת חנה פלינר

תובעים: 1. שמאליה אחמד
2.קרטיס גבי
3. אופנת סביון בע"מ
ע"י ב"כ עו"ד כהן רפאל

נגד

נתבעים: 1. סריגי גז בע"מ
2. קליין חיים
3. נרקיס שמעון
4. נרקיס שמעון
ע"י ב"כ עו"ד הופטמן נחום

פסק דין

מבוא :

1. האם יש מקום לחייב את המנהלים באופן אישי לחובות החברה החייבת ?

זו השאלה העיקרית העומדת לדיון במסגרת פסק דין זה, להלן העובדות בתמצית.

הצדדים לתביעה :

2. התובע מס' 1 (להלן: "שמאליה") ניהל בזמנים הרלוונטיים לתביעה עסק של מתפרה. התובע מס' 2 (להלן: "קרטיס") עסק באותה עת, בין השאר, במתן שירותי תיקון למכונות סריגה, דיגום ופיקוח על עבודות סריגה. התובעת מס' 3 (להלן: "אופנת סביון"), עסקה במתן שירותי סריגה. קרטיס הינו בעל מניות ומנהל באופנת סביון.
3. הנתבעת מס' 1 (להלן: "סריגי גז") ניהלה מפעל סריגה. כיום סריגי גז הינה חדלת פרעון. הנתבעים 4-2 (אשר יכונו בהתאמה: "חיים" ; "שמעון ח" ; שמעון ל") היו בזמנים הרלוונטיים לתביעה בעלי מניותה ומנהליה.
העסקאות נשוא התביעה:

4. סריגי גז התקשרה בשתי עסקאות לייצור ויצוא סריגים עבור חברת ג'ייסי פני מארה"ב (להלן: "ג'ייסי פני"). עסקה אחת נכרתה עם חברת סנטורי מירקל מאופקים (להלן: "מירקל"), שהינה ספקית של חברת ג'ייסי פני. בעסקה זו התחייבה סריגי גז לספק למירקל 100,000 סריגים. העסקה השנייה נכרתה עם חברת אנסטסיה (להלן: "אנסטסיה"), שאף היא ספקית של ג'ייסי פני. בעסקה זו התחייבה סריגי גז לספק לאנסטסיה 50,000 סריגים.
5. על מנת לבצע את העסקאות, התקשרה סריגי גז עם התובעים בחודש מאי 2001 באופן הבא:

5.1 קרטיס נשכר על מנת לתת שירותי פיקוח לעבודות הסריגה, הן בעסקת מירקל והן בעסקת אנסטסיה, בתמורה של 20 סנט לסריג ; בנוסף, נתן קרטיס שירותי תיקון למכונות הסריגה של סריגי גז.
5.2 אופנת סביון נשכרה על ידי סריגי גז וקרטיס לצורך יצור הסריגים, הן בעסקת אנסטסיה והן בעסקת מירקל. התמורה המוסכמת עמדה על סך של 2 $ לכל סריג.
5.3 סריגי גז התקשרה עם שמאליה, אשר עסקו נוהל על ידי אביו, והיב (להלן: "והיב") בהסכם לפיו שמאליה יבצע תפירה של 70,000 סריגים, כש"תפירה" כוללת גזירה, תפירת חלקי הסריג ואריזה. התמורה המוסכמת עמדה על 6 ש"ח לסריג בצירוף מע"מ.
במסגרת העסקאות עם התובעים, מסרה סריגי גז לכל אחד מהתובעים שיקים דחויים.

התביעות הכספיות :

6. התובעים טוענים כי למרות שהם קיימו את חלקם בהסכמים, נתנו את שירותי הפיקוח, הסריגה והתפירה כנדרש,




ולמרות שכל הסריגים עליהם סוכם סופקו לסריגי גז - לא שולמה להם מלוא התמורה המוסכמת, כדלקמן:

6.1 היקף העסקה עם קרטיס עמד לטענתו על סך של על 136,422 ש"ח ; החל מחודש 09/01 חוללו 8 שיקים בסכום כולל של 59,000 ש"ח, וכן לא כובדה החשבונית שהוצאה עבור תיקון מכונות הסריגה, בסך של 4,095 ש"ח.
לפיכך, תבע קרטיס את הסכומים הללו, בתוספת הפרשי הצמדה וריבית ובתוספת 20,000 ש"ח עבור עגמת נפש, סה"כ 137,000 ש"ח.
6.2 אופנת סביון הוציאה לסריגי גז חשבוניות בסכום כולל של 503,655 ש"ח (כולל מע"מ). מתוך זה, לא שולם הסך של 221,817 ש"ח, וזאת בעקבות חילול שיקים מחודש ספטמבר 2001 ואילך. סכום זה, בתוספת הפרשי הצמדה וריבית, ותוספת 10,000 ש"ח מניעת רווחים, הוא שנתבע על ידי אופנת סביון.
6.3 לשמאליה שילמה סריגי גז סך של 173,000 ש"ח, בתחילת ההתקשרות. לשמאליה נמסרו שיקים שחוללו, בהיקף כולל של 200,000 ש"ח ; בנוסף טען שמאליה שקיימת יתרת חוב בסך 39,992 ש"ח, בגינה לא נמסרו שיקים מראש.
סכומים אלה, בתוספת הפרשי הצמדה וריבית, וכן אבדן רווחים ועגמת נפש, הם הנתבעים בתביעת שמאליה.

הטענות המשפטיות של התובעים :

7. התביעות הוגשו הן כנגד סריגי גז והן כנגד מנהליה ובעלי מניותיה הנתבעים 4-2 (להלן: "המנהלים"). לטענת התובעים, המנהלים התקשרו עמם בהסכמים שעה שלא התכוונו לשלם את שיגיע להם על פי ההסכמים ובעת שידעו שאין ביכולתה של סריגי גז לעמוד בהתחייבותה. לטענת התובעים, פעלו המנהלים בחוסר תום לב, מתוך כוונה להונות ולרמות את התובעים, אגב יצירת מצגי שווא בדבר יכולת הפירעון של סריגי גז, וזאת על מנת שהתובעים יספקו להם את הסריגים עבור מירקל ואנסטסיה והמנהלים הם שיהנו מהתמורה.
8. לטענת התובעים, המתינו המנהלים עד אשר יסופקו להם הסריגים המוגמרים על ידי התובעים, ורק לאחר אספקתם החל הבנק לא לכבד את השיקים שנמסרו. כך, התמורה אשר התקבלה במלואה מאנסטסיה ומירקל שולשלה לכיסם הפרטי של המנהלים.
9. התובעים טוענים כי התנהגות המנהלים מצדיקה את חיובם האישי בחובות סריגי גז, אם מכוח אחריות אישית של מנהל (תרמית, רשלנות, חוסר תם לב וכו') ואם מכוח תורת הרמת מסך .
טענות הנתבעים בכתב ההגנה :

10. למעשה, בכתב הגנתם לא חלקו הנתבעים או מי מהם על סכום החוב וכן לא העלו טענה בדבר אי קבלת הכספים מאנסטסיה ו/או מירקל. בנוסף, לא הועלתה כל טענה בדבר איכות השירותים שניתנו.
11. כתב ההגנה מיוחס רובו ככולו לשאלת החיוב האישי של המנהלים: לטענתם, סריגי גז פעלה במשך שנים רבות, כשמנהליה מקדישים לעסקיה את כל הונם ומרצם. לטענת המנהלים, דווקא שמאליה הוא זה שאשם בקריסת החברה, כאשר במסגרת תיק הוצאה לפועל (מספרו 6-01-13644-16, להלן: "תיק ההוצל"פ") נטל בחודש יולי 2002 את מכונות הסריגה של סריגי גז והעבירם למחסני ערובה.
12. לטענת המנהלים, השיקים שנמסרו וחוללו נחתמו בשם החברה, ובאותה עת לא היתה להם כל ידיעה אודות העתיד לבוא. לטענתם, בזמן שחלף ממועד מסירת השיקים (מאי 2001) ועד לחילולם (ספטמבר-אוקטובר 2001) העמיד בנק דיסקונט הלוואות לפירעון מיידי, גרם להחזרת השיקים ולהפיכתה למוגבלת תוך ימים.
13. עוד טוענים המנהלים שלא שלשלו לכיסם את תמורת העסקאות, ההיפך הוא הנכון, הם דאגו לפרוע מתוך קופת החברה תשלומים ישירות לספקים וביניהם לתובעים, תוך ביצוע המחאת זכות ישירה מתוך הכספים שהגיעו מהמזמינים, קרי אנסטסיה ומירקל.
לטענתם, ניהלו הם את החברה בצורה נכונה ומבוקרת אלא שמצב שוק הטקסטיל, יחד עם אי תשלום מספקים והעמדת ההלוואות לפרעון מיידי, הם שהובילו לקריסת החברה.
לפיכך, טוענים הנתבעים, אין מקום לחייבם באופן אישי במקרה הנדון.

הדיונים וההוכחות :

14. בתיק זה הוגשו תצהירי עדות ראשית : קרטיס ווהיב מטרם התובעים, ושמעון ל' מטעם הנתבעים.

בתיק זה התקיימו מספר קדמי משפט, וביום 6.11.06 התנהל דיון ההוכחות בפניי, בסיומו ניתן צו לסיכומים בכתב.





15. לאחר שניתן הצו לסיכומים, הגישו התובעים בקשה לצירוף ראיה לסיכומים: הראיה הינה תובענה ובקשה לסעד זמני אשר הוגשה על ידי ד. דותן ובניו בע"מ (להלן: "דותן") כנגד סריגי גז, במסגרתה ה"פ (שלום-ת"א) 175776/02. לטענת התובעים, יש בראיה זו כדי להפריך אמירות של שמעון ל' בעת חקירתו, וכן יש בה כדי להצביע על מצבה הכלכלי הרעוע של סריגי גז, עוד בטרם התקשרה בעסקאות עם התובעים.
16. הנתבעים התנגדו להגשת הראיה הנוספת וטענו כי היתה מצויה בידי התובעים בשלב מוקדם יותר, ולפיכך אין מקום להתיר את הגשתה. בנוסף, טענו הנתבעים שאין בראיה זו כל ממש.
17. ביום 22.1.07 קבעתי כי בשלב זה מתירה אני את הגשת הראיה לסיכומים, ואף התרתי לנתבעים לצרף לסיכומים מסמכים המוכיחים את טענתם ש"בראיה אין כל ממש". קבעתי כי בפסק הדין אתייחס לשאלת צירוף הראיות הנוספות לסיכומים.
לאחר שהוגשו הסיכומים, בתוספת ה"הראיות הנוספות", יש ליתן פסק דין על סמך החומר שבפני.

השאלות הדורשות הכרעה :

18. ואלה השאלות אליהן אדרש במסגרת פסק דין זה :

18.1 האם יש מקום להתיר את צירוף הראיות הנוספות ?

18.2 האם יש מקום להטיל אחריות אישית על המנהלים ?

18.3 האם מוצדק לבצע הרמת מסך במקרה הנדון ?

אדון בשאלות אלה כסדרן.

הראיות הנוספות :

19. לאחר שעיינתי בראיה הנוספת וכן בראיות אשר צורפו לסיכומי הנתבעים, מתירה אני את הגשת המסמכים על ידי כל אחד מהצדדים, להלן נימוקי :

20. ההלכה בדבר הגשת ראיות נוספות נסקרה באופן ממצה בע"א 579/90 מרדכי וגילה רוזין נ' ציפורה בן נון, פד"י מו (3) 238. פסק דין זה אזכר את המ' 23/57 פלוטניק ואח' נ' מדינה, פ"ד יא 643 :

"יש ותינתן רשות להגיש ראיה באיחור אך אין זה אלא היוצא מהכלל, וגם הוא מועלה בהיסוס לא מעט", שם בעמ' 644.
עוד נקבע בפס"ד רוזין:

"דלתותיהם של בתי המשפט פתוחות לרווחה לפני המבקשים סעד, ויכולת הפנייה לבתי משפט היא מזכויות היסוד של האדם. ואולם, משעברנו את השערים ונכנסנו אל הטרקלין, מחובתנו לשמור על סדרים שקבע בעל הבית ולא כל הרוצה ליטול בא ונוטל. כלל הוא לעניין הגשתן של ראיות, שבעל דין אמור וחייב להגישן ב"חבילה אחת" - כך, ולא בתפזורת זעיר שם זעיר שם.
והטעם לדבר ?

"... כי אחרת יטלטל הדיון עד אין קץ כהיטלטל ספינה בלב ים ללא הגה, ללא עוגן וללא קברניט, ונמצא צורת הדיון ואתה מידה הדין, לוקה" (ע"א 507/64 [1], בעמ' 339 מפי השופט זילברג).
אכן "כאשר, מטעמים סבירים והוגנים, מבקש בעל-הדין לתקן את הפגימה שפגם בשלב הראשון של פרשתו הוא, מן הראוי כי בית-המשפט ייענה לו" (שם). אך הנטל הוא, כמובן, על המבקש לסטות מן הסדרים הקבועים, לשכנע את בית המשפט כי יכול הוא לגדור עצמו ביוצא זה לכלל.
לעניין זה ייתן בית המשפט דעתו לאופי הראיה הנוספת, כגון אם הייתה ראיה "טכנית" ופשוטה (למשל: ע"א 714/88 [2], בעמ' 95: הגשתה של תעודת זהות להוכחות רווקות; ע"א 27/51 [3], בעמ' 1175-1176). גורם אחר שעשוי להשפיע הוא השלב אליו הגיע המשפט, וככל שיקדם כן ייטב. כך, למשל, בע"א 189/66 [4]: בית המשפט התיר לתובע להשמיע עדות נוספת - לאחר הכרזתו "אלה עדיי" - הואיל והנתבע טרם החל בהבאת ראיותיו הוא, והטעם לכך :






הרשאת הבאתו של עד נוסף "אינה משבשת דבר בסדר-הדין התקין" (שם, בעמ' 479, מפי השופט ברנזון). כן יינתן משקל לשיקול, אם יכול היה בעל הדין להביא את הראיות בשלב קודם, ומה טעם לא הובאו הראיות בזמן הראוי."
21. ואכן, במקרים בהם נוכח בית המשפט לדעת שאי הגשת הראיה הנוספת אינה נובעת מתקלה שהיה בידי המבקש למונעה, שלא היה שיהוי בהגשת הבקשה, שהראיה החדשה תשנה את מערך החבות של המשיב כלפי המבקש, התיר הוא את הגשתה גם בתום שלב הוכחות, ובטרם ניתן פסק דין, וראה רע"א 1297/01 גיל מיכאלוביץ נ' כלל חברה לביטוח בע"מ, פ"ד נה (4) 577, מפי כב' השופטת דורנר.
22. במקרה הנדון, ולמרות שמדובר בחריג לכלל, סבורה אני כי יש מקום להתיר את הגשת הראיה המבוקשת: ראשית, ניתן לראות בה ראית הזמה, אשר נועדה לערער את מהימנותו של עד ההגנה שמעון ל', בנוגע לדברים שנאמרו על ידו בעמ' 21 לפרוטוקול ; ולעניין ראית הזמה ראה רע"א 1412/06 סופרגז חברה ישראלית להפצת גז בע"מ נ' ש. פרידמן ש. לנדסמן הנדסת בניין בע"מ, מפי כב' השופט ארבל, פורסם במאגר נבו.
23. שנית, במסגרת ההליכים המקדמיים, התבקשו הנתבעים להשיב לשאלון אשר שוגר על ידי התובעים וכן להציג מסמכים ספציפיים. בין השאר נשאלו הנתבעים בשאלה 1 (ט) לשאלון: "האם 'דותן' הגישו תביעה משפטית כנגד מי מהנתבעים בתיק זה ומה מספר תיק ביהמ"ש בו הוגשה ? נא לצרף כתב התביעה וכתב הגנה" בתשובה לשאלון השיב שמעון ל': "לא רלוונטי".
(השאלון והתצהיר הוגשו וסומנו כת/4).

24. ביום 23.4.06 במסגרת בש"א 160623/06 הגישו התובעים בקשה לגילוי מסמכים ומתן מענה לשאלון, בטענה שתשובות הנתבעים מתחמקות. כב' השופטת גרוסמן דחתה את הבקשה ביום 31.5.06.
ביום 4.6.06 הגישו התובעים הודעה לבית המשפט ובמסגרתה ביקשו מהנתבעים להביא עמם לדיון את כל המסמכים המבוקשים במסגרת הבקשות, ואף הודיעו על כוונתם להעלות טענות בסיכומים בנוגע לאי הצגת המסמכים המבוקשים.
ביום 12.6.06 קבעתי שהודעת התובעים תועבר לידיעת הנתבעים והם יהיו רשאים לשמור על טענותיהם לסיכומים.

25. וכך, למרות בקשתם המפורשת של התובעים, לא הציגו הנתבעים את כתבי הטענות הנוגעים להליך עם דותן, לא במענה לשאלון ולא בעת הדיון עצמו. סבורה אני כי הנתבעים מנועים, בסיטואציה כזו, להתנגד להגשת המסמכים בשלב הזה, כשלאורך כל הדרך ידעו הנתבעים, או היה עליהם לדעת, על קיומם של המסמכים ועל רצונם של התובעים להסתמך על מסמכים אלו, והם שבחרו שלא לגלותם.
26. בנוסף, סבורני כי משאפשרתי לנתבעים לצרף ראיות נוספות לסיכומיהם להוכחת טענותיהם הם, הושג האיזון הראוי בין הצדדים, ויש להעדיף במקרה הנדון את חשיפת האמת על פני כללי הפרוצדורה הנוקשים.
לאור החלטתי זו, אתייחס בפסק דיני הן לראיות אשר צורפו על ידי התובעים והן לאלה שצורפו על ידי הנתבעים.

שאלת החיוב האישי של המנהלים, שלא מכוח תורת הרמת מסך :

27. טוענים התובעים כי מעשי המנהלים מקימים עילות של תרמית ו/או רשלנות ו/או מצג שווא ו/או ניהול משא ומתן שלא בתום לב ו/או קיום חוזה שלא בתום לב, ולפיכך יש מקום לחייבם באופן אישי, כפי שמאפשר סעיף 54 לחוק החברות, התשנ"ט-1999, הקובע:

"אין בייחוס פעולה או כוונה של אורגן, לחברה, כדי לגרוע מהאחריות האישית שיחידי האורגן היו נושאים בה אילולא אותו ייחוס".
28. טענות אלו מתייחסות להתנהגות המנהלים בעת ההתקשרות בעסקאות (בחודש מאי 2001) ומסירת השיקים שחוללו כארבעה חודשים מאוחר יותר; וכן להתנהגות המנהלים תוך כדי ביצוע החוזה, כשהטענה המרכזית היא שהנתבעים שילשלו לכיסם את כספי העסקאות מבלי לשלם את התמורה ליצרנים עצמם - הם התובעים.
29. במקרה הנדון השתכנעתי שאופן ניהולם של המנהלים את העסקאות היה למצער רשלני, והתנהגות זו היא שהסבה לתובעים את הנזקים האמורים - להלן נימוקיי.
ההלכה בעניין החיוב האישי של מנהלים

30.בפסק דינו של בית המשפט העליון בע"א 2792/03 אליעזר יצהרי ואח' נ' טל אימפורט (מוצרי יער) בע"מ (ראה מאגר נבו) נדונה, בין היתר, אחריותו האישית של המערער, כאורגן של חברה, אם אחריות בנזיקין, אם אחריות



חוזית. שם, המערער עמד בראש מספר חברות שנוהלו על ידו.

כב' השופטת ארבל הגיעה למסקנה שיש מקום להטיל על המערער אחריות בנזיקין וקבעה:

"סיכומם של דברים, מעשיו של יצהרי מבטאים התנהלות שאין להשלים עמה. אף במציאות עסקיות בה שואף כל צד להשיא את רווחיו, אין מקום לאפשר פגיעה מהותית באינטרסים הסבירים של הצדדים לעסקה. למותר לציין כי אין מקום שכל צד לעסקה יפגין אלטרואיזים ויפעל לקידום רווחתו של הצד השני לעסקה על חשבון זו שלו, אולם על בית המשפט לעמוד על המשמר ולהבטיח שישמרו כללי ההגינות הבסיסיים ההכרחיים לניהול חיי מסחר וכלכלה תקינים ודינאמיים, כללים ההכרחיים להתפתחות החברה וקידום רווחת הפרטים בה. לצערי, במקרה שבפנינו לא הקפיד המערער על שמירת כללים אלו".
31. כב' הנשיא (בדימוס) ברק הסכים עם תוצאות פסק הדין של השופטת ארבל, אך סבר כי ניתן לבסס את האחריות של המנהל "על בסיס שאינו חוזי טהור ואינו נזקי טהור, אלא על בסיסי שהוא sui generis - חובת תום הלב (ראו סעיף 12 לחוק החוזים (חלק כללי) תשל"ג -1973".
...
"החובה לנהוג בדרך מקובלת ובתום לב חלה, כידוע, על כל אדם הנוטל חלק במגעים חוזיים. אין היא מוגבלת לצדדים העתידיים לחוזה. אין היא מוגבלת למי שעשוי להישכר ממנו באופן ישיר. היא חלה גם על מי שאיננו אלא שלוחם של אחרים, כגון מנהל הפועל מטעם תאגיד (ד"נ 7/81 פנידר נ' קסטרו, פ"ד לז(4) 673; ע"א 487/88 חברה לפיתוח שכונות נ' עזבון המנוח עכאב (לא פורסם)]. אף אורגן של תאגיד עשוי להתחייב באחריות אישית בגין ניהול משא ומתן שלא בתוך לב (ע"א 148/82 גליק נ' ארמן, פ"ד מה(3) 401; ע"א 10385/02 מכנס נ' רינג'נט השקעות בע"מ, פ"ד נח(2) 53; ע"א 10582/02 בן אבו נ' דלתות חמדיה בע"מ (לא פורסם)]. חובה לפי עקרון תום הלב עשויה להתקיים לצד אחריות חוזית של הצדדים הישירים לחוזה. אין בקיומה של חבות בנזיקין או בחוזים כדי לשלול חבות לפי עקרון תום הלב. התנהגות פלונית עשויה להקים אחריות הן בנזיקין הן לפי חובה מיוחדת זו (השוו רע"א 5768/94 א.ש.י.ר יבוא יצור והפצה נ' פורום אביזרים ומוצרי צריכה בע"מ, פ"ד נב(4) 289, 316-317)".
32. במקרה שלפנינו, לאחר ניתוח העדויות, הגעתי לכלל מסקנה שבעת ביצוע העסקאות מצבה הכספי של החברה היה רעוע - אך זו אינה הסיבה לחיוב האישי. החיוב האישי מקורו בכך שהנתבעים כשלו להוכיח שנקטו בפעולות מתבקשות וסבירות על מנת להבטיח את פרעונם של השיקים וכי הסיבות לקריסת החברה הן אכן כמפורט בתצהיר מטעמם.
מצבה הכלכלי הרעוע של סריגי גז בעת כריתת העסקאות עם התובעים :

33. הגעתי לכלל מסקנה כי בעת שנכרתו ההסכמים עם התובעים, מצבה הכלכלי של סריגי גז היה רעוע :

שמעון ל' אישר שבאותה עת כל המכונות היו משועבדות (עמ' 22 שו' 2), כאשר השעבוד לבנק דיסקונט נרשם כחודשיים לפני עריכת ההסכמים (ראה נספח א' לתצהיר קרטיס) ; כשלושה חודשים לפני כריתת ההסכמים, נוהל משא ומתן עם חברת דותן לצורך מכירת החברה הנוספת (ראה הראיה שצורפה לסיכומים וכן עדות שמעון ל', עמ' 20 שו' 18) ; ולחברה היו חובות של מיליונים, ולדוגמא בשנת 2003 עמד החוב לבנק דיסקונט בלבד על 2 מיליון ש"ח (עמ' 27 שו' 6).
34. בנקודה זו, עובר נטל הבאת הראיות לנתבעים להוכיח שדרך התנהגות זו, של חובות גבוהים, ניהול משא ומתן למכירת נכסים ושעבוד על כל נכסי החברה, הינו במסגרת פעילות שלא חרגה מתחם הסביר ושאין מדובר במצב "רעוע" כי אם בדרך פעולתה הרגילה של החברה.
הנתבעים כאמור לא פרשו תשתית ראייתית מספקת כזו, וניתן היה לצפות שיוצגו מאזנים במלואם (שהרי משרדו של רואה החשבון לא נשרף, עמ' 29 שו' 21) ; דפי חשבון בנק ; הצהרה על מסגרות אשראי ; פירוט נכסים וכו'. הנתבעים הסתפקו בצירוף חלקי ראיות בלבד, וגם זאת בשלב הסיכומים, שלא ניתן ללמוד מהם על חוסנה הכלכלי של סריגי גז.
לפיכך, מסקנתי היא כאמור כי מצבה של סריגי גז היה רעוע.

האם יש חובה להודיע לצד השני לעסקה אודות מצב כלכלי רעוע?

35. ההלכה אינה מחייבת בהכרח מנהל לגלות לצד השני לעסקה את הקשיים הכלכליים בהם נתונה החברה :

"השאלה שעליה יש ליתן את הדעת היא אם במועדים הרלוואנטיים קינן בלב הנתבעים חשש ממשי וקונקרטי להפיכתה של החופר לחדלת פירעון. אמנם, גם בהתקיים חשש



מעין זה ניתן להקשות, אם ועד כמה חייב צד לעסקה מסחרית לגלות אודות קיומו לצד השני. שאלה זו אינה פשוטה ויש לה פנים לכאן ולכאן. בין היתר יש להביא בחשבון שגילוי כזה עלול להביא לכך שנושיה של החברה יסרבו לספק לה אשראי נוסף, אף ידרשו להעמיד לפירעון מיידי את חובותיה הקיימים כלפיהם, ויובילו בכך לקריסתה הוודאית. הטלתה של חובת גילוי, על רקע החשש מפני התפתחות צפויה כזאת, תציב מנהל, המאמין בתום-לב ביכולתו לחלץ את החברה מן המשבר שאליו נקלעה, בפני גזירה שספק אם יוכל לעמוד בה. ואולם, גם אם אניח - מבלי לפסוק בדבר - כי חובת גילוי כזאת אכן מוטלת על מנהל חברה, למצער בנסיבות שבהן מתקיימים בין הצדדים יחסי אמון מיוחדים, כמו במקרה שלפנינו, הרי שמן הממצאים שקבע בית-המשפט המחוזי כלל לא עולה כי חשש ממשי וקונקרטי כזה אמנם קינן בלב הנתבעים וממילא אין יסוד לקבוע כי חובת הגילוי-ככל שזו קיימת-אמנם הופרה על ידם".
ראה ע"א 9183/99, בני פניגשטיין נ' חברת חברי המהפך מס' 1 (מחצבות) בע"מ ואח', פ"ד נח (4) 693.

36. אולם, גם אם לא היתה על המנהלים חובה לגלות לתובעים את מצבם הכלכלי, וגם אם לא היתה להם כוונה שלא לפרוע את השיקים, מוטלת עליהם החובה לדאוג לכך שלשיקים הללו יהיה כיסוי בעת הגיע מועד פרעונם ולשקוד על קיום העסקה : "בהיותו של הנתבע צד לעסקת מכר, הוא חייב לשקוד על קיום העסקה, על מסירת המכר מחד ותשלום תמורתו מאידך. בתור קונה הוא נושא בחובת זהירות כלפי הצד השני לעסקה - המוכר - שהרי אם לא ישלם את התמורה יגרם למוכר נזק ממון. זאת ועוד פלוני המוסר לאלמוני שיק חייב לדאוג כי בחשבונו תהיה יתרה המאפשרת לאלמוני את פרעון השיק. במצב בו אדם נמצא ביתרת חובה ואינו נהנה מאשראי בנקאי, ברי כי לא יכובד השיק ולמקבל השיק יגרם נזק ממון".
דברי כב' השופטת שיצר בת.א (ת"א) 46395/99 יוניטק טכנולוגיה ר.ש (1966) בע"מ נ' הגר ירדן שיווק ומסחר (1993) בע"מ ואח', תק-של 2001 (3) 2814.
העוולות של המנהלים במקרה הנדון

37. במקרה שלפנינו, לא שוכנעתי שאכן המנהלים דאגו שתהא בחשבון הבנק של החברה היתרה המאפשרת את פרעון השיקים, וחששם של התובעים שהכספים הועברו דווקא לחשבונות אחרים יש לו על מה שיסמוך, ואפרט במה דברים אמורים.
38. שמעון ל' הודה בחקירתו שלסריגי גז היה חשבון גם בבנק לאומי (עמ' 18 שו' 2) וגם בבנק דיסקונט (עמ' 18 שו' 16). המנהלים היו ערבים אישית לחשבון בבנק לאומי (עמ' 18 שו' 4), וכיום בנק לאומי אינו נושה שלהם (עמ' 18 שו' 7). לטענת שמעון ל', "ללאומי לא נשארנו חייבים" (עמ' 18 שו' 9). כשנשאל אם הוא צירף מסמכים מהחשבונות מבל"ל, השיב: "לא היה שם שום דבר. אנו הכנסנו את הכסף לחשבונות. זה משהו פרטי ולא שייך. היה חשבון בנק פעיל, לא היתה זכות ולא חובה" (עמ' 18 שו' 14-13).
כשנשאל: "למה לא הבאת מסמך" השיב "לא ביקשו ממני. סריגי גז עבדו בדיסקונט" (עמ' 18 שו' 16), ובהמשך אמר: "אין לי דפים ולא נתבקשתי להביא דפים, מישהו ביקש ממני להביא דפים ? (עמ' 18 שו' 25).
39. כבר בנקודה זו לא מדייק שמעון ל', וזאת בלשון המעטה. התובעים בקשו כאמור את מסמכי הבנק, הן במסגרת ההליכים המקדמיים, הן במסגרת הבש"א שנדחתה והן בהודעה שמסרו עובר לדיון ההוכחות. הנתבעים התעלמו מכל אחת ואחת מהדרישות, ובמסגרת ראיותיהם לא צרפו ולו דף חשבון בנק אחד - לא של בנק דיסקונט ולא של בנק לאומי.
40. הנימוק שניתן להצדקת מחדל זה, בשריפה שארעה במשרדים בבית מרכזים, אינו מהווה תשובה הולמת: שמעון ל' בעצמו הודה, כשנשאל אם הוא מודע לאפשרות להזמין דפי בנק: "אני מודע שאפשר לקבל אם צריך" (עמ' 19 שו' 6).
41. אם כך, משלא הוצגו דפי חשבון בנק, לא מדיסקונט ולא מלאומי, אין כל ראיה שתתמוך את טענתו של שמעון ל' "הכל (כל הכסף מהעסקאות, ח.פ) עבר לבנק דיסקונט" (עמ' 23 שו' 24). בעניין זה אזכיר ששמעון ל', שהינו נתבע אישית במשפט, נתן עדות יחידה בשם כל הנתבעים, ואם אקבל את עדותו עלי לפרט מה הניע אותי לעשות כן, שכן מדובר בעדות יחידה של בעל דין, וראה סעיף 54 (2) לפקודת הראיות (נוסח חדש) התשל"א - 1971.
42. במקרה הנדון, אין כל מקום להסתפק בעדות יחידה זו : כאמור ניתן היה לבקש ולצרף דפי חשבון מהבנק. דפים אלה התבקשו על ידי התובעים, אך הם סורבו.
אמנם, נטל השכנוע במשפט רובץ לפתחי התובעים, בבחינת המוציא מחברו עליו הראיה, אולם על כל צד מוטל הנטל להוכיח את טענותיו באמצעות ראיות, וראה ת"א 357/72 שנסי אביב נ' סוראיה בצלציוני ; פ"ד כ"ז (1) 741, בעמ' 744.
43. הנתבעים לא הוכיחו כלל ועיקר כיצד ניהלו את חשבונות הבנק שלהם ; הנתבעים לא הוכיחו שכל כספי העסקאות הוזרמו לחשבון סריגי גז בבנק דיסקונט ; הנתבעים לא צרפו מסמכי הנהלת חשבונות שלהם ו/או של מירקל



ואנסטסיה, מהם ניתן ללמוד על תנועת הכספים ביניהן ולאן הוזרמו כספי העסקה.

מחדלם של הנתבעים מלספק ראיות אלה, שבשליטתם ובידיעתם, מקימה את החזקה שראיות אלה הן פועלות כנגדם, וראה בעניין זה ת"א 648/78 שרון ואח' נ' לוי, פ"ד לה (1) 736 ; ע"א 55/89 קופל (נהיגה עצמית) בע"מ נ' טלקאר חברה בע"מ, פ"ד מ"ד (4) 595.
44. יתרה מזאת, דווקא מעדותו של שמעון ל' ניתן להבין שלא כל כספי העסקאות הוזרמו לבנק דיסקונט :

"ש. נכון שאחרי שהשיקים התחילו לחזור ואחרי שהחשבון הוגבל המשכת לקבל כספים על חשבון עסקה של אנסטסיה גייסי פני.
ת. נכון. הכספים עברו לבנק דיסקונט.

ש. כולם.

ת. לעניות דעתי כולם ואפילו אם זה עבר לבנק אחר זה לא נכנס לכיסי הפרטי אלא ללקוחות. היה לנו עוד חשבון בנק במקביל ואם הכסף נכנס אליו ואחרי זה עבר לספקים. לא לקחתי אגורה אחת לכיסי. איבדנו את כל רכושנו כולל הבתים שלנו" (עמ' 25 שו' 7-5).
בהמשך אישר שמעון ל' שבשנת 2002 היה לסריגי גז חשבון נוסף בבנק הפועלים, וכשנשאל אם ב- 2002 נכנסו כספים מלקוחות לבנק הפועלים השיב : "אני משער, אני לא זוכר, למרות שעיינתי בחומר אני לא זוכר" (עמ' 29 שו' 14).
45. אם נסכם עד כה, ניווכח לדעת שסריגי גז לא הוכיחה לאן העבירה את כספי התמורה מהעסקאות, והעובדה היא שבחשבון בבנק לאומי, לו היו ערבים המנהלים, לא נותרה יתרת חובה.
46. ודוק - לתובעים אין זכות לקבל את הכספים שהועברו מאנסטסיה ומירקל דווקא - לכאורה, גם אם היה מוכח שכספים אלו הועברו לחשבונות אחרים, עדיין לא די בכך כדי לקבל את התביעה. אולם, על המנהלים החובה להוכיח כי דאגו להזרים לחשבון בבנק דיסקונט, שממנו נמשכו השיקים, כספים באותו סדר גודל של תמורת העסקאות (שאין מחלוקת שהועברה לנתבעים) - בין מלקוחות אחרים של החברה ובין ממקורות פרטיים.
47. כל עוד לא הוכיחו המנהלים שהם אכן דאגו להזרים כספים כנ"ל, ושהסיבות שהובילו לקריסת החברה אינן נובעות ממעשיהם הם אלא מנסיבות שאינם בשליטתם, יש להעדיף את גרסת התביעה אשר זכתה לעיגון בראיות (בין השאר, תשלום תמורת העסקאות; הגבלת חשבון הבנק; קיומם של חשבונות בנק נוספים; העדר חוב בבנק לאומי שם קיימת ערבות אישית), על פני גרסת ההגנה ולקבוע שהמנהלים, למצער, התרשלו בכל הנוגע לביצוע העסקאות עם התובעים. ויפים דבריה של כב' השופת שיצר בפס"ד יוניטק אשר נזכר לעיל : "מכל מקום הנתבע גם לא הראה מדוע, על - אף מצבה הכלכלי הקשה של החברה, היה לו יסוד סביר להניח שהיא תפרע את חובותיה. נטל זה מוטל על הנתבע והוא לא הרימו. לפיכך מסקנתי היא, כי הנתבע נושא באחריות בגין רשלנותו והנזק שנגרם לתובעת בשל כך."
48. לא זו אף זו. במקרה של והיב, 10,000 יחידות סריגים סופקו לאחר שהשיקים כבר החלו לחזור, והוא נאות לשחרר את יתרת הסחורה רק על סמך הבטחה מפורשת של הנתבעים כי ידאגו אישית לשלם את התמורה:

"ראיתי שהשיק חזר אמרתי מספיק והנתבעים באו אלי ובקשו את הסחורה והם יהיו לארג'ים וימכרו את הבתים שלהם... במילה של כבוד..." (עמ' 15 שו' 20-17).
דהיינו - גם אם במועד כריתת ההסכם לא ידעו הנתבעים על כך שהשיקים לא יכובדו, אזי גם כאשר ידעו על כך המשיכו למשוך את הסחורה אגב יצירת מצגים שבכוונתם לשלם את מלוא התמורה, וגם מכוח זה יש לחייבם באופן אישי בחובות סריגי גז כלפי שמאליה.
אמינות הנתבעים :

49. בקביעת ממצאיי והכרעותיי לעיל, שקלתי בין השאר את אמינות העדים ומהימנות הגרסאות שהוצגו בפניי. כפי שכבר ציינתי לעיל, הנתבעים הסתפקו בעדותו של שמעון ל' כעד יחיד מטעמם, על כל המשתמע מכך. גם בעדות זו התגלו סתירות וסדקים לרוב, הפוגעים באמינות גרסת הנתבעים בכללותה.
50. כך למשל, לא היה בפי שמעון ל' כל הסבר מניח את הדעת לשאלה מדוע הצהיר, בבקשה תומכת בהתנגדות לביצוע שטר שהגיש שמאליה, שהשיקים נמסרו לביטחון בלבד, בעוד שבהליך דנן הודה שאין מדובר בשיק לביטחון (עמ' 24 שו' 16, ת/3). כך, התגלו אי דיוקים וסתירות בנושא עסקת דותן וההליכים המשפטיים שהתנהלו בעקבות כך ; וכך, לא היסס שמעון ל' להצהיר שלא התבקש להביא מסמכים וזאת חרף בקשות חוזרות ונשנות מצד התובעים.
51. זאת ועוד, טענו הנתבעים כי כולם כאחד הזרימו כספים אישיים לחשבון סריגי גז ; למעט העברת כספים אחת על סך 200,000 ש"ח שזכתה לראיה במסגרת הראיות הנוספות שצורפו לסיכומים, לא הוצגה כל ראיה התומכת בטענה



זו.

52. ולבסוף - הנתבעים טענו לאורך כל ההליך שסיבה שהביאה לקריסת החברה, היא דווקא התנהגותו של שמאליה, אשר דאג להוציא את המכונות מהחברה. במהלך הראיות התברר כי חשבון החברה הוגבל כ- 10-9 חודשים לפני שהוצאו המכונות !
הסיבה להעמדת ההלוואות בבנק דיסקונט לפרעון מיידי נותרה עלומה, ולא הובאה כל ראיה התומכת בטענת הנתבעים שחובות לקוחות לא שולמו.
בנוסף, לא היססו הנתבעים להעלות טענות שהתבררו כטענות סרק, אם בנוגע לאיכות הירודה של הסריגים שכביכול גרמה לעיכוב (ראה חקירת והיב, עמ' 16 שו' 13-9) ואם בנוגע למשרד הביטחון. בעניין משרד הביטחון השיב שמעון ל' (ת/4 שאלה 5), במענה לשאלה מהן הסיבות שהובילו לקריסת המפעל, שמשרד הביטחון הפסיק לרכוש את תוצרת המפעל. אך ראה זה פלא, במסגרת הראיות הנוספות, בתמיכה לטענה שמצב החברה היה איתן, הגישו הנתבעים אישור ספק ממשרד הביטחון וטענו בסיכומים (סעיף 48) שעבדו כל העת מול ספקים רבים, ביניהם משרד הביטחון.
53. מהטעמים שפורטו לעיל, מצאתי את גרסת הנתבעים לא עקבית וסדוקה, ומשוללת ראיות תומכות, ומסקנתי הינה כאמור שיש לחייב את המנהלים, כולם, מכוח רשלנותם, וזאת משבחרו כל המנהלים להעיד את שמעון ל' בלבד ולא העלו כל טענה בדבר אחריות שונה בינם לבין עצמם.
הרמת מסך :

54. למרות כל ממצאי שלעיל, סוברת אני כי במקרה הנדון לא מוצדק לבצע "הרמת מסך " :

האפשרות להרים את מסך ההתאגדות צריכה להתאזן עם השאיפה לשמור על אישיותה המשפטית הנפרדת של חברה. ברע"א 17593/93 כהן ואח' נ' בנק הפועלים בע"מ, פד"י מ"ח (2) 143 קבע הנשיא שמגר בשעתו כי "כאשר עוסקים בחברה בעלת אישיות משפטית נפרדת, הרמת המסך , המסמל את זהותה ואישיותה הנפרדת של החברה, היא החריג, ואין לעשותה כדבר שבשגרה...". בהמשך לכך נאמר: "האישיות המשפטית הנפרדת היא העקרון הכללי ובתי-המשפט נוטים לשמור עליו בקפידה. אף-על-פי-כן אין הם מוכנים להתעלם מנסיבות עובדתיות העלולות להביא לידי תוצאות שהדעת אינה סובלת. נסיבות אלו נובעות בעיקרן מניצול עקרון הפרדת האישיות לרעה ("דיני חברות בישראל הלכה למעשה", א. פלמן וה. בר-מור, עמ' 110 ו- 148 הוצאת כרטא ספרי משפט התשנ"ד 1994)".
55. בע"א 407/89 צוק אור נ' קאר סקיוריטי, פד"י מ"ח (5) 661, בעמ' 700, הבחין הנשיא שמגר בין הרמת מסך לבין הטלת אחריות אישית על נושא משרה בחברה: "מבחינה עיונית, יש להדגיש כי האחריות האישית מקיימת את העיקרון היסודי בדבר אישיותה המשפטית הנפרדת של החברה. הרמת המסך מכרסמת באותו עיקרון על ידי התעלמותה ממנו. יתרונה של האחריות האישית הינו בהצלחתה "להרחיב את מעגל היריבויות ולתרום לפיתוחם של סטנדרטים לאחריות אישית של נושאי משרה ובעלי שליטה בחברה, מבלי לכרסם בכלליותו של עיקרון האישיות המשפטית הנפרדת" (א' חביב-סגל, "מגמות חדשות בהלכות הרמת המסך ", עיוני משפט י"ז (תשנ"ב) 214, 197). האחריות האישית מוטלת על האורגן על פי קני המידה הרגילים להטלת אחריות במשפט האזרחי. האורגן ישא באותו נזק אשר הוא גרם אישית לפי דיני האחריות, הסיבתיות והפיצויים. הרמת המסך - לעומת זאת - חותרת תחת עצם האחריות המוגבלת, הנובעת מאישיותה המשפטית של החברה".
56. במקרה הנדון, קבעתי שיש מקום לחייב את המנהלים באופן אישי מכוח דיני הנזיקין - רשלנות בניהול החברה ומכוח מצג שווא, בכל הנוגע לעסקאות נשוא התביעה.
לא הובאו בפני ראיות מהן ניתן להסיק שתכלית קיומו של מסך ההתאגדות במקרה הנדון היה לצורך התחמקות מנושים וכן לא הונחה בפניי תשתית ראייתית מספקת לקבוע כי נטלה סיכון בלתי סביר באשר ליכולתה לפרוע את חובותיה, וזאת על אף מסקנתי בדבר מצב כלכלי רעוע.
לפיכך, אין מדובר באותו "מקרה חריג", כהגדרת סעיף 6 לחוק החברות התשנ"ט 1999, המצדיק ייחוס חוב החברה לבעלי מניותה.
סוף דבר :

57. התביעות כנגד הנתבעים 4-1, ביחד ולחוד, מתקבלות בחלקן, כדלקמן :

הנתבעים 4-1 ישלמו לתובע מס' 1, שמאליה, סך של 239,992 ש"ח, בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 1.10.01 ועד לתשלום המלא בפועל.
איני פוסקת פיצוי בראש הנזק של חסרון כיס ומניעת רווחים - ראש נזק זה לא הוכח ;

לתובע מס' 2, קרטיס, ישלמו הנתבעים 4-1 סך של 102,407 ש"ח בתוספת הפרשי הצמדה וריבית מיום 1.10.01 ועד




התשלום המלא בפועל ; וכן סך של 4,095 ש"ח עבור שירותי התיקון למכונה, בתוספת הפרשי הצמדה וריבית מאותו מועד ועד לתשלום המלא בפועל.
איני פוסקת פיצוי בעבור ראש הנזק של חסרון כיס ועגמת נפש, באשר זה לא הוכח.

לתובעת מס' 3 ישלמו הנתבעים 4-1 סך של 221,817 ש"ח בתוספת הפרשי הצמדה וריבית מיום 1.10.01 ועד התשלום המלא בפועל. איני פוסקת דבר בראש נזק של הפסדים עקיפים, באשר זה לא הוכח.
בנוסף, ישלמו הנתבעים 4-1 לתובעים כולם אגרת בית משפט כפי ששולמה בסך 17,920 ש"ח, וכן שכר טרחת עורך דין בסך 30,000 ש"ח בצירוף מע"מ כדין.
הסכומים שנפסקו ישולמו תוך 30 יום מיום קבלת פסק הדין.

המזכירות תשלח העתק פסק הדין לצדדים בדואר.

ניתן היום, י"ב באייר, תשס"ז (30/04/2007), בהעדר הצדדים.


..



 


פסיקה נוספת בנושא הרמת מסך : 950 949 948 947 946 945 944 943 942 941 940

פסיקה נוספת בלשון הרע : 1000 999 998 997 996 995 994 993 992 991 990

עורך דין - אינדקס חוקים - לשירות עורכי דין ולשירות הציבור


חוק איסור לשון הרע , התשכ"ה-1965

חוק הגנת הפרטיות , התשמ"א-1981

חוק עוולות מסחריות, התשנ"ט-1999

חוק הגנת הצרכן, התשמ"א-1981

חוק הערבות , התשכ"ז-1967

חוק השכירות והשאילה , התשל"א-1971

חוק ההוצאה לפועל, התשכ"ז-1967

חוק עשיית עושר ולא במשפט, התשל"ט 1979

חוק הרשויות המקומיות (בחירות), התשכ"ה-19651

חוק המחאת חיובים, התשכ"ט-1969

חוק ההתיישנות, התשי"ח-1958

חוק התקשורת (בזק ושידורים) (תיקון מס' 40), התשס"ח–2008

חוק-יסוד: כבוד האדם וחירותו

 

שון

עורך דין הוצאה לפועל עורך דין זכויות יוצרים עורך דין קניין רוחני עורך דין מקרקעין עורך דין נדל"ן עורכי דין הוצאה לפועל עורך דין גבייה עורך דין מיסים עורך דין מסים עורך דין דיני

 עבודה עורך דין ליטיגציה עורך דין פטנטים עורך דין סימני מסחר עורך דין מסחרי עורך דין חוזים עורך דין עתירות עורך דין מנהלי עורך דין ציבורי עו"ד עורך דין פלילי עורך דין בינלאומי עורך דין יוזמות עורך דין כלכלי עורך דין השקעות עורך דין תקשורת עורך דין בית משפט עורכי דין בתי משפט עורך דין נזיקיןעו"ד עורך דין רשלנות עורך דין תאונות דרכים עורך דין צווארן לבן עורך דין עסקאות עורך דין ארנונה עורך דין שיקים עורך דין ימאות עורך דין מושבים עורך דין חקלאות עורך דין תיירות עורך דין עובדים זרים עורך עו"עו"ד עו"ד ד דין היי טק עורכי דין אינטרנט עורך דין צווים זמניים עורכי דין צו זמני עורך דין עוולות מסחריות עורך דין לשון הרע עורך דין בג"צ עו"ד עורכי דין תכנון ובניה עורך דין הנפקות עורך דין משפחה עורכי דין גירושין עורך דין מזונות בתי משפט התנגדות חקירת יכולת איחוד תיקים עו"ד חובות גבייה גביה ערעור מחוזי ספר חוק סעיף סעיפים תקנה תקנות מדינה חבר כנסת שר ממשלה ראש שיער שרים עיתון עיתונות עיתוניםעו"ד מחר מכר עורך דין גירושין עורך דין עובדים זרים עורך דין הסכמים טפסים הוספת אתר רישום אתר עורך דין ליקויי בניה עורך דין קבלן אינדקס אתרים מחשבונים עו"ד משכנתא ביטוח לאומי תביעה בלעדיות עורך דין זכויות האדם עורך דין ביטוח

עובדות:
התובעת נקטה בהליכי תביעה בגין הפרת זכויות יוצרים בתוכנות מתוצרתה כאשר הנתבעים, ללא הרשאה, העתיקו והפיצו עותקים של תוכנות התובעת MS-DOS בגרסאות שונות, ו- WINDOWS בגרסאות שונות. כמו כן התובעת טענה כי הנתבעים סיפקו לרוכשי התוכנה רשיון מזויף של התוכנות ולא צורפו דיסקטים מקוריים של התוכנות וספרות עזר מקורית של התובעת.
הנתבעים טענו כי שיווקו את התוכנות של התובעת על פי רשיון שנרכש בתמורה מלאה ממפיצים מורשים של התובעת, והכחישו כי הרשיונות היו מזויפים. לחלופין טענו הנתבעים כי הרשיונות נחזים להיות מקוריים, בהיותם דומים לרשיונות שמפיצה התובעת, והם נקנו על ידי הנתבעים מחברת מ.צ.מ. (כ- 200 רשיונות) בתום לב, ובתנאי תקנת השוק.

בית המשפט מצא כי:
1. העדויות והראיות מעידות כי הרשיונות נרכשו על ידי הנתבעת בדרך מפוקפקת, שהיתה ברורה לכל הצדדים, וכי כל הצדדים לעיסקה היו ערים להיותם של הרשיונות פיקטיביים ובכל זאת בחרו ``לעצום עיניים``.

2. הרשיונות שנתפסו אצל הנתבעת היו מסוגים שאינם מופצים כלל על ידי התובעת והם שונים בצורתם ובתוכנם מן הרשיונות המקוריים.

3. ללא כל קשר לכך שהרשיונות מזויפים, עצם הפעולה של העתקת תוכנות התובעת בידי הנתבעת, ושיווק התוכנות המועתקות ללקוחות הנתבעת, מהווה הפרת זכות היוצרים של התובעת בתוכנות.
 
4. ``תקנת השוק`` אינה חלה על נכס המפר זכות יוצרים. לו היתה תקנת השוק חלה המשמעות כי אדם שרכש מוצרים המפרים פטנט, מדגם או זכות יוצרים, יוכל להמשיך ולהפיצם לאחרים, מכח ``תקנת השוק``. אך זה בפירוש אינו מצב דברים מבחינה משפטית.

5. אדם שרכש מוצר המפר זכות יוצרים, איננו יכול להמשיך ולהחזיק בו מכח ``תקנת השוק``, כיוון שבעל זכות היוצרים רשאי ליטול ממנו את הנכס המפר, אשר נחשב על פי הדין כרכושו של בעל זכות היוצרים
.בית-המשפט העליון פסק -א. (1) בשותפות המתייחסת למכלול נכסים, זכויות וחובות, אין שותף רשאי לדרוש חלוקת נכס אחד בלבד, אלא הוא רשאי לדרוש לפרק את השותפות ולקבל חלקו ביתרת הרכוש ארי תשלום חובות השותפות.(2) אין לחלק נכס אחד מתוך מכלול השותפות.(3) בחשבון הרכוש המשותף של בני-זוג, יובאו גם חובות כלליים ולאו דוקא הקשורים לנכס מסויים.(4) במקרה של שותפות כללית בנכסים אין לדרוש מאת אחד מבני-הזוג יותר מאשר להוכיח כי הוא חייב כספים ומהו סכום החוב, ואין לדרוש ממנו הוכחה מה מקור החוב.ב. (1) כפועל יוצא מהחזקה בדבר שותפות כללית בנכסים, קיימת חזקה בדבר אחריות משותפת לחובות שנעשו בדרך הרגילה על-ידי אחד מבני-הזוג בתקופת קיומה של השותפות.(2) כשנוצר קרע בין בני-הזוג, וכתוצאה מזה חדל להתקיים המצב של שיתוף והחזקה על רכוש משותף נסתרת, משתנה המצב גם לגבי החובות הנעשים מאז ואילך על-ידי כל אחד מבני-הזוג

 

הפוך לעמוד הבית

הוסף למועדפים

אינדקס טפסים ופסקי דין

צור קשר

פנייה במייל

מעורבות חברתית

שכר טירחה מינימלי

                              

גיורא מאור עפולה אלכס כהן תל אביב איתן עורכי דין תאונות דרכים פיצוי נזיקין נזקי גוף פיצויים

עורך דין הוצאה לפועל עורך דין זכויות יוצרים עורך דין קניין רוחני עורך דין מקרקעין עורך דין נדל"ן עורכי דין הוצאה לפועל עורך דין גבייה עורך דין מיסים עורך דין מסים עורך דין דיני

כמות מבקרים באתר :

Hit Counter

kurislaw עורך דין

עורך דין זכויות יוצרים עורך דין הוצאה לפועל עורך דין עורך דין לוחמני

 

ין ביעורך דין מיסים עורך דין זכויות יוצרים עורכי דין גבייה עורכי דין הוצאה לפועל עורכי דין מזונות עורכי דין תאונות דרכים עורכי דין משרד עריכת די

דף הבית | קישורים | קריירה| מפת האתר
עורכי דין נוספים | English | עורכי הדין | צור קשר
קישורים שימושיים-    | ChefMoz | MusicMoz  | Open-Site |  אינדקס חוקים
Copyright © 2004 NOAM KURIS Law Offices and Mediation. All rights reserved.