פסקי דין בנושא הרמת מסך סעיף 6 לחוק החברות

לשון הרע הגנת הפרטיות זכויות יוצרים עורכי דין עו"ד משרד עורך דין משרדים פרקליטים פרקליט


בית משפט השלום תל אביב-יפו

א 724640/05

בפני: כב' השופט קליין מנחם

התובעת: סלקום ישראל בע"מ

נגד

הנתבעים: 1 . פוטו ספורט (1982) בע"מ
2 . ורצברגר רפאל (המבקש)
3 . ורצברגר מלכה
4 . ורצברגר מנחם דב
5 . ורצברגר משה

פסק דין

מונחת בפני בקשה לביטול הפסיקתא שנחתמה בתיק דנן ולמתן פס"ד אחר תחתיה. השאלה המרכזית המונחת לפיתחו של ביהמ"ש היא האם יש לאכוף את הסנקציה שנקבעה בין הצדדים, בהסכם גישור שהופר, ככתבה וכלשונה או שניתן לנהוג לפנים משורת הדין ולהפחית הסנקציה באופן דרסטי.
רקע
בתאריך ה-31/7/05 הגישה התובעת, חב' סלקום ישראל בע"מ תביעה על סך 43,693 ₪ נגד חברת פוטו ספורט (1982) בע"מ, ורצברג רפאל (להלן: "המבקש"), ורצברג משה, ורצברג מנחם וורצברג מלכה.
עיקר העילה כנגד הנתבעת 1 היא עילה חוזית וכנגד יתר הנתבעים (בעלי המניות ומנהלים בנתבעת 1) עילות מתחום דיני הנזיקין ודיני התאגידים (הרמת מסך , תרמית וכד') . בתאריך ה-27/11/05 הודיעו המבקש והתובעת כי נחתם הסדר גישור אשר קיבל תוקף של פסק דין.

בהסדר הגישור נקבע, בין היתר, כי:

1. הנתבעים ורצברג רפאל וורצברג משה ישלמו לתובעת סך של 18,000 ₪ ב-10 תשלומים שווים ורצופים.
2. אי עמידה בתנאי ההסכם תעמיד את מלוא סכום התביעה לפירעון מיידי.

בתאריך ה- 15/8/06 הודיעה התובעת כי הנתבעים דנן לא עמדו בהסדר הגישור וביקשה שתינתן פסיקתא בהתאם לאמור לעיל.
בתאריך ה- 26/10/06, מאחר ולא נתקבלה תגובת הנתבעים לבקשה, נחתמה הפסיקתא המבוקשת ונפתח תיק הוצל"פ.

בתאריך ה- 4/12/06 הוגשה בקשה לביטול הפסיקתא. הבקשה נוסחה ע"י המבקש שלא היה מיוצג ולקתה בחסר. בהמשך, לאחר שמצא המבקש ייצוג ראוי תוקנה הבקשה ובתאריך 29.4.2007 התקיים דיון בפני.
ב"כ המבקש העלתה מספר טענות:

ראשית, המבקש לא ידע כי ששלושת השיקים חוללו. למעשה, השיקים לתשלום החוב עפ"י ההסדר נמשכו על שם אחיו משה. בימים בהם עבדו המבקש ואחיו יחדיו יכל המבקש לברר את מצב ההסדר ולעקוב אחר התשלומים. אולם, לאחר זמן מה הסתכסך עם אחיו ולא ידע ואף לא יכול היה לדעת כי השיקים האחרונים חוללו. לטענתו, הבקשה לפסיקתא לא הגיעה לידיו ולא ידע על קיומה עד לפתיחת תיק ההוצל"פ. בנוסף, טען כי 7 תשלומים נפרעו במלואם בזמן וללא כל טענה, ויהיה זה אבסורד להעמיד את מלוא סכום התביעה לפירעון מיידי לאחר שנותר סך נמוך יחסית לסיום ההסדר. למעשה לו התובעת הייתה יוצרת קשר עם הנתבע, ומעדכנת אותו כי השיקים חזרו כל הבקשה למתן פסיקתא הייתה מתייתרת.
כמו-כן טענה ב"כ המבקש המלומדת, כי המכשירים הוחזרו ועפ"י ההסכם יש לקזז את עלותם מסכום הפשרה שסוכם עליו.
בנסיבות אלו, ב"כ המבקש טוענת כי יש לפעול לפנים משורת הדין ולהשית על המבקש סנקציה מינימאלית ולא להקפיד על קיום הסנקציה על פי הסכם הגישור שקיבל תוקף של פסק דין.





התובעת, ע"י ב"כ המלומד, טענה מאידך לחיוב המבקש לפי הסנקציה האמורה ולכל הפחות לחייבו בזמן האוויר שלא שולם ויתרת תשלומים על המכשירים הסלולאריים. בקשר למכשירים טען כי נוסח ההסכם ברור והחזרת המכשירים הוא חיוב נוסף ולא חיוב שניתן לקיזוז מול הסכום עליו סוכם .
דיון:

ראשית, עמדתו של ב"כ התובעת בכל הנוגע למכשירים, מקובלת עלי. החזרת המכשירים היא חבות נוספת על החיוב הכספי עפ"י ההסדר ולא חבות מקבילה כטענת ב"כ הנתבע.
לעניין הסנקציה, יש לזכור כי הכלל היסודי הוא שהסכמים יש לכבד (ראה למשל את שנפסק ברע"א 3888/04 מלכיאל שרבט נ' שלום שברט, פד"י נ"ט (4) 49, בעמ' 68).
מי שחותם על הסכם אשר מקבל גושפנקא של בית המשפט ולא עומד בתשלומים שהתחייב בגינם, מן הדין הוא שתופעל נגדו הסנקציה המוסכמת בין הצדדים.
יחד עם זאת, מכיוון ש-7 מתוך 10 תשלומים שולמו והתקלה נבעה כנראה מהסיבה שהשיקים היו של אחיו של הנתבע, והדבר לא היה בידיעתי, מן הדין לשקול האם אין מקום שלא להפעיל נגדו את מלוא הסנקציה ולנהוג כלפיו לפנים משורת הדין.
פעילות בית המשפט לפנים משורת הדין

סבורני שבסוגיה סבוכה זו, יש מקום לפנות ולהיעזר בעקרונות שהותוו במסורת עתיקת היומין של המשפט העברי.

הדרך לנסות ולקבוע איך על בית משפט לנהוג על פי עקרונות מהמשפט העברי הינה, הן מתוך חוק יסודות המשפט, תש"מ - 1980 המפנה לעקרונות הצדק, המוסר והשלום של מורשת ישראל (כלקונה) והן באמצעות ערכיה של מדינת ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית כפי שנקבע בס'1 א' לחוק-יסוד: כבוד האדם וחירותו, וכפי שציין כב' הנשיא אהרון ברק בספרו "שופט בחברה דמוקרטית" (עמ' 290):

"ערכי היסוד של המשפט העברי מעצבים את דמותנו כעם וכמדינה. בהם באים לידי ביטוי היותנו לא רק מדינה דמוקרטית אלא גם מדינה יהודית. ערכי יסוד אלה הם חלק מערכי היסוד של משפטנו. יושם נא אל לב: הפנייה לערכי היסוד של המשפט העברי אינה פנייה אל משפט משווה. זו פנייה אל משפט ישראל. זו פניית חובה. הפנייה אינה אל כל ערכיו של המשפט העברי. הפנייה היא לאותם ערכים המהווים חלק ממשפט המדינה".
ערכי תום הלב, ערכי הצדק, היושר וההגינות, הם ערכים המהווים חלק ממשפט המדינה וניתן לשאוב מהמשפט העברי הדרכה כיצד לנהוג על פיהם. הסוגיה בדבר הכפיה על לפנים משורת הדין מצאה את ביטוייה בפסק דין מקיף בסוגיה (אשר חלק מהמקורות שלהלן לקוחים ממנו) שניתן באחרונה על ידי כב' השופט שמואל טננבוים בתיק ע"ב 3942/04 פרנס דוד נ' אברהם לב (להלן: "עניין פרנס") בבית הדין האזורי לעבודה בת"א-יפו (פורסם ב"נבו"). השופט טננבוים דן בסכסוך בין עובד ומעביד, שם דרש המעביד פיצוי מהעובד על נזקים שגרם במהלך העבודה. בית הדין דן שם בשאלה, האם הרשות השופטת רשאית לכפות על צד להתדיינות, התנהגות שלפנים משורת הדין. האם החיוב לנהוג במידה זו, הינו חיוב מוסרי המוטל על בעל דין ועליו בלבד או שמא גם בית הדין מוסמך, במקרים מסויימים, לפסוק פסיקה מחייבת על סמך הלכה שיסודה ב"לפנים משורת הדין".
נראה כי לא רק בית דין לעבודה מתלבט בשאלות אלו כשהמדובר ביחסי כוחות בלתי שווים כגון ביחסי עובד/מעביד אלא גם בתי משפט השלום והמחוזי כשהמדובר ביחסי כוחות בלתי שווים כגון ביחסים בין לקוח לבנק או "אזרח קטן" למול תאגיד גדול.
בעניין כגון זה דן ביהמ"ש המחוזי בערעור שהוגש כנגד פסק דין שניתן בבית משפט השלום אשר הכליל במסגרת שיקוליו שיקולים של "לפנים משורת הדין" בתביעת בנק נגד לקוח. בית המשפט המחוזי בע"א 3340/01 בנק המזרחי נ' בתלי אפללו (פורסם ב"נבו") דחה את הערעור וקבע:

"לא בכדי הדבר הראשון שמבקש שלמה המלך מאלוהיו כשהוא מתבשר שעליו למלא תפקיד של שופט ולשפוט את העם הוא "ונתת לעבדך לב שומע, לשפוט את עמך, להבין בין טוב לרע, כי מי יוכל לשפוט את עמך הכבד הזה" (מל"א ג,ט). ואם מוצא שופט לנכון לפעול לפי תחושת הלב, מה לנו כי נתערב בכך?"
על עמדה זו של ביהמ"ש המחוזי נמתחה ביקורת רבה ובין היתר כתב על כך פרופ' רון שפירא:






"אין ספק שפסיקה כזאת חריגה בשיטות משפט בנות זמננו. לא בכדי, האסמכתא היחידה המובאת בה היא מן הנביאים. יש נטייה לחשוב שקיימת לבנק חובה מוסרית שלא לנשות בלקוחותיו העניים בתקיפות יתירה, אך קשה למצוא במדינות מודרניות בתי משפט הרואים לעצמם סמכות לכפות על תובע עשיר, הצודק בתביעתו, לוותר על חלק ממנה "לפנים משורת הדין..." יש הרבה יופי בגישתו המוסרית של בית המשפט המחוזי, ולמרות זאת פסיקתו נראית שגויה לגמרי... השופטים אינם רשאים להניח שהם "שופטים את העם" מכח מתת - אל להיות בעלי "לב שומע". מדינת חוק מינתה אותם לבצע תפקיד מוגדר, והצניעות (המתגלמת בעקרון החוקיות) מחייבת אותם לבצע תפקיד זה כמות שהוא, ולא לממש את העדפותיהם המוסריות".
מצד אחד גמישות מחשבתית ואפשרות להתערבות חברתית אך מצד שני נוקשות שתפקידה לדאוג לוודאות משפטית וכלכלית ולמנוע עיוותים שייגרמו כתוצאה משרירות לב של שופטים הפוסקים שלא עפ"י החוק. עם התגברות המיתון והפער החברתי במדינתנו, בה בעת שרבים ממה שנחשבו עד לאחרונה כ"מעמד ביניים", אינם מחזיקים מעמד ונתבעים בביהמ"ש על הפרת הסכמי החזרי הלוואות ומשכנתאות, בתי משפט מוטרדים יותר מתמיד מהקונפליקט שבין פסיקה עפ"י דין או לפנים משורת הדין או כפי שניסחתי זאת בת"א (ת"א) 92/04 515 בנק לאומי למשכנתאות נ' אברהם דוד (פורסם ב"נבו"):

"טענה נוספת ומהותית יותר שבפי ב"כ התובעת, נוגעת לתפקידו של ביהמ"ש זה. לדידה, משהודו הנתבעים בחוב, בית משפט זה תפקידו ליתן פסק דין ולהותיר עניין בדיקת יכולת הנתבעים להחזר החוב, אך לראש הוצאה לפועל.ו לדברי ב"כ התובעת המלומדת לבית משפט זה אין כלל סמכות לבדוק את יכולת ההחזר של הנתבעים, להציע, "ללחוץ" או לקבוע את החזר החוב כשהמדובר בהפרת חוזה ברורה. לטענה זו התקשיתי להשיב על אתר ובעצם החלטתי זו סובבה סביב הלבטים וההתלבטויות שבהתמודדות עם אותה טענה:

האם אכן בית משפט זה הוא אך "חותמת גומי" ותפקידו לאטום אוזניו ולנעול ליבו לזעקות הנתבעים? האם הפיתרון החוקי היחיד הוא לשלוח אותם להוצאה לפועל, להגדיל את החוב על ידי שכ"ט והוצאות בהוצל"פ ולהעמיס על מערכת ההוצאה לפועל "חייבים" אשר מעוניינים לשלם את חובם בסופו של דבר? האם מערכת ההוצאה לפועל תפקידה להתמודד רק עם "סרבני חוב" למיניהם או גם עם אנשים מסוגם של הנתבעים? האם בית משפט זה יוכל להשתית את הכרעותיו (כשאין המדובר בפגיעה בקניינו של התובע באשר קרן החוב, הריבית וריבית פיגורים אינם שנויים במחלוקת) על תחושות הלב תוך התחשבות במצוקותיהם של הנתבעים? האם אין סכנה כי " HARD CASES" (כגון זה שבפני) יגרמו בסופו של דבר ל - "BAD LAW" (כאמרתו הידועה של השופט הולמס)?"
הסתמכתי אז על המשפט העברי בכדי למצוא תשובה לשאלות אלו וציינתי כי:

"תפקידו של השופט ע"פ המשפט העברי הוא לא לפסוק ע"פ הלשון היבשה בה מובאים ונשמעים הדברים באזניו אלא עליו להסתכל על התכלית השיפוטית תוך שמפעיל שיקול דעת, תכונה זו של "לב אמיץ", והבאתה במניין תכונותיו של הדיין, מרמזת ויותר מכך שעל הדיין לשקול בין שיקוליו לא רק מבחינה משפטית "טכנית", אלא גם שיקולים של "לב", ובכללם צדק ומוסר, כך שבתוצאה הסופית יהא כדי "להציל עשוק מיד עושקו".
כב' השופט יעקובי בדף פרשת השבוע של משרד המשפטים לפרשת "ואתחנן" ניתח את מקורות המשפט העברי בקשר לקונפליקט הנ"ל וציין שהמקור לפסיקה גמישה היא במצוות: "ועשית הישר והטוב בעיני ה'" (דברים, ו', פסוק י"ח).
רש"י במקום אומר:

"הישר והטוב: זו פשרה לפנים משורת הדין"

הרמב"ן מרחיב ומציין:

"מתחלה אמר שתשמור חוקותיו ועדותיו אשר צוך, ועתה יאמר גם באשר לא צוך, תן דעתך לעשות הטוב והישר בעיניו, כי הוא אוהב הטוב והישר. וזה עניין גדול, לפי שאי אפשר להזכיר בתורה כל הנהגת האדם עם שכניו ורעיו וכל משאו ומתנו ותיקוני הישוב והמדינות כולם. אבל אחרי שהזכיר מהם הרבה, כגון לא תלך רכיל, ולא תקום ולא תטור, ולא תעמוד על דם רעך, לא תקלל חרש, מפני שיבה תקום וכיו"ב, חזר לומר בדרך כלל שיעשה הטוב והישר בכל דבר, עד שיכנס בזה והפשרה ולפנים משורת הדין... ואפילו מה שאמרו: ופרקו נאה, ודבורו בנחת עם הבריות, עד שיקרא בכל ענין תם וישר".
המושגים "שורת הדין" ו"לפנים משורת הדין" באים כבר במקורות קדומים, כגון במדרש ההלכה לפסוק "והודעת להם את הדרך ילכו בה ואת המעשה אשר יעשון", במכילתא דרבי ישמעאל (פרשת יתרו): "ואת המעשה - זו שורת



הדין; אשר יעשו - זה לפנים משורת הדין".

במסכת בבא מציעה דף ל' עמ' ב' מובאת מימרה תמוהה, וכך נאמר:

"...אמר ר' יוחנן לא חרבה ירושלים אלא על שדנו בה דין תורה".

וכי על כי דנו דייני ישראל עפ"י דין תורה תיחרב ירושלים?
לכאורה, המדובר בדבר אבסורדי לחלוטין, שכן וכי לצורך מה מונו אותם דיינים ולא בכדי לפסוק ולדון עפ"י דין תורה? וכי איזו פסול יש בכך?
בהמשך הגמרא מוסברת עמדת ר' יוחנן ובה צויין:

"...שהעמידו דיניהם על דין תורה ולא עבדו לפנים משורת הדין".

מכאן עולה שעפ"י דעת ר' יוחנן, חייבת להתקיים גם מערכת דינים של לפנים משורת הדין, ליד מערכות דינים נוקשות עפ"י דין תורה. מערכת בה ניתן לסטות מכללים משפטיים יבשים ולפסוק תוך ראייה כוללת ורב מימדית של החיים החברתיים והאנשים החיים ופועלים את אותם דינים.
נראה כי העיקרון שהנחה את ר' יוחנן, הוא - שכאשר דנים רק עפ"י הדין, ללא התחשבות ב"לפנים משורת הדין", אזי גם בורא עולם ינהג כך בבוא לדון את עם ישראל.
וכפי שנכתב ב "תומר דבורה",פרק ראשון :

"היא חסר לאברהם - הם המתנהגים בעולם לפנים משורת הדין כאברהם אבינו, גם הקב"ה מתנהג עמהם לפנים משורת הדין, אינו מעמיד עמהם הדין על תוקפו אף לא בדרך היושר, אלא נכנס עמהם לפנים מן היושר, כמו שהם מתנהגים. והיינו חסד לאברהם" הקב"ה מתנהג במדת החסד עם אותם שהם כמו "אברהם" בהתנהגות".

בפסיקת ההלכה קיימת מחלוקת בשאלה אם ניתן לכפות על האדם לנהוג לפנים משורת הדין, אם לאו.
המרדכי, מחכמי אשכנז (בבא מציעה, פרק בק, סימן רנ"ז), קובע:

"גם אנן כייפין למיעבד [=גם אנו כופים לעשות]לפנים משורת הדין, אם היכולת בידו [של הדיין] לעשות".

ואילו הרא"ש, שעבר מאשכנז לספרד (פסקי הראש,ש, בבא מציעה, פרק הק, סימן ז'), מציין:

"ולאו דכייפינן ליה [=ולא שכופים אותו], דאין כופין לעשות לפנים משורת הדין".

לדעת רס"ג (ספר הפיקדון) , הציווי לנהוג לפנים משורת הדין מכוון רק לבעלי הדין:

"שזאת חובה על הבעלים [=בעלי הדין, המתדיינים], לא על הדיין. אכן, הדיין לא יוסיף בידינו, ולא יגרע, ולא יעוול, שלא יעוות למאמרו: לא תעשו עוול במשפט, לא תשא פני דל".
ר' משה איסרליש (הרמ"א) בשו"ע בהלכות דיינים חו"מ סימן יב' סעיף ב', קובע כי:

" ואין בי"ד יכולין לכוף ליכנס לפנים משורת הדין אע"פ שנראה להם שהוא מן הראוי (ב"י בשם ר"י ובשם הרא"ש) ויש חולקים ( מרדכי פ"ב דמציעא)".
ר' יוסף קארו בהלכות דיינים בשו"ע אינו מקנה לבית הדין זכות לכפות על לפנים משורת הדין. ובמפורש מציין זאת בבית יוסף (חו"מ סעיף יב' ס"ק ח'):

" כתב רבינו ירוחם בשם הרא"ש אין כופין על לפנים משורת הדין ופשוט הוא בעיני".

מאידך, פוסק ר' יואל סירקיס, כי ניתן לכפות על לפנים משורת הדין. הב"ח (טור חו"מ סימן יב' ס"ק ד') כותב כי:

" ... משמע דרב היה כייף ליה לרבה בר בר חנא דאם לא כן מאי קאמר ליה דינא הכי אם לא בא לכופו. ואע"ג דהתוספות פרק הגוזל קמא ופרק אלו מציאות, פירשו דמשום לפנים משורת הדין לא היה ליה להפסיד אלא מקרא דלמען בדרך טובים, מכל מקום בעל כרחך, שמעינן דכופין על דבר שאינו חייב בו מן הדין...".





מוסיף הב"ח ומציין לסוגייה במסכת בבא מציעא (דף כד' ע"ב) הדנה בחובת השבת אבידה לפנים משורת הדין ומביא מספר פוסקים המחייבים להחזיר את אותה אבידה משום לפנים משורת הדין ומוסיף:

" וכן נוהגים בכל בית דין בישראל לכוף לעשיר בדבר ראוי ונכון ואף על פי שאין הדין כך ופוק חזי מאי עמא דבר [צא וראה כיצד העם נוהג].
מרן הרב אברהם יצחק הכהן קוק רבה הראשי של ארץ ישראל (תרכ"ה - תרצ"ה) דן בסתירה כאורה שבין החיוב המוטל על בית הדין "ודל לא תהדר בריבו" (שמות כג' ג') לבין סמכותו של בית הדין לפסוק בדרך של לפנים משורת הדין.
הרב קוק מבחין בין המחוקקים ומתקיני התקנות שבתחומי ההלכה, הרשאים ליתן משקל למידת הרחמים, מקום שהדין ניתן להתפרש למספר פירושים ובמידה שאינה מקלקלת את שורת הדין, לבין הדיין שאמור לפסוק את הדין שהובא בפניו. מרחב שיקול הדעת של הדיין מצומצם יותר. עם זאת גם הדיין אשר בפניו בא מקרה פרטי רשאי להתחשב במידת הרחמים תוך מתן משקל למצבם של הצדדים:

" .... ואפילו בשופטים פרטיים ג"כ אין זה כלל גמור, שלא להתחשב עם המצב של הנדונים, שהרי מעשה רב שמענו בבבא מציעא פג' א' שחייבו רב לרבה בב"ח להחזיר את הגלימא שלקחו מהשקולאי ולשלם להם ג"כ את שכרם מצד טענתם שטענו עניי אנן וטרחנין כולי יומא וכפיכן ולית לן מידי מטעם 'ואורחות צדיקים תשמור'. וגם עיקר של לפנים משורת הדין גם הוא נכנס בכלל הדין לפעמים' ולא חרבה ירושלים אלא על שהעמידו דיניהם על דין תורה ולא עשו לפנים משורת הדין' בבא מציעא ל'. מכל זה אנו מוכרחים לומר שהכתוב שאומר' ודל לא תהדר בריבו' הוא נאמר דוקא בזמן שהדיין אינו מתחשב כלל עם שורת הדין, אלא שהוא פוסק את המשפט רק מפני מידת הרחמים על הדל, אבל בזמן שיש משקל לזה ג"כ מצד צורת המשפט ויסודי הדין, יש רשות לדיין לפעמים לצרף לזה ג"כ מידת הרחמים והחמלה על האומללים והעובדים הנדכאים...".
(מכתב הראי"ה קוק לסופר אז"ר התפרסם בספר זכרון לאברהם שפיגלמן, ת"א תשל"ט עמ' 67-68).

נמצא, כי לשיטתו של הרב קוק, כפיה לפנים משורת הדין, אינה הנהגה של רחמים המנותקת מן הדין. סמכותו של בית הדין לצרף את "מידת הרחמים והחמלה" לדין, מוגבלת למקרים בהם יש למידה זו יסוד בדין עצמו.
(לענין היחס שבין האיסור להדר פני דל לבין הסמכות לנהוג לפנים משורת הדין, ראו סקירתו של ד"ר מיכאל ויגודה, פרשת השבוע, משרד המשפטים, המחלקה למשפט עברי, גליון 62, פרשת משפטים תשס"ב).
כפי שציין השופט טננבוים בעניין "פרנס", בסוגיה מורכבת זו שעניינה כפיה על לפנים משורת הדין, לא ניתן לקבוע מסמרות ויישומה, תלוי בענין הנדון, בזמן ובמקום.
ד"ר רון ש' קליינמן במאמרו "כפיית נורמות של 'לפנים משורת הדין' על גופים ציבוריים" (ספר שמגר, מאמרים חלק א' תל אביב תשס"ג עמ' 469 ואילך) עומד על מגוון המקורות ההלכתיים לאפשרות של כפייה על לפנים משורת הדין . המחבר אינו מסתפק בסקירה מלומדת של המקורות ומוסיף, כי לדעתו על משפט הישראלי לאמץ את העמדה לפיה, בנסיבות מסוימות, ראוי שבית המשפט ימליץ לבעל דין לנקוט דרך של לפנים משורת הדין. המחבר אינו גורס שימוש בנורמה זו כנורמה משפטית מחייבת בשל הסכנה, של פגיעה ביציבות המשפטית וחשש של שרירותיות.
במאמרו דן ד"ר קליינמן במחלוקתם של הנשיא שמגר והשופט אלון בע"א 358/77 כיתן נ' וייס פ"ד לג' (2) 785. לשיטתו של השופט אלון, בנסיבות מסויימות, מן הראוי שבית המשפט יביע משאלה בפני המתדיינים כי יש לנהוג לפנים משורת הדין אף שלא זו תהא פסיקתו המחייבת של בית המשפט. הנשיא שמגר חולק על גישה זו וסבור, כי לא ניתן להעניק לתשלום לפנים משורת הדין מעמד כללי וממוסד. בהתייחס למחלוקת זו אומר ד"ר קליינמן, כי נוכח התפיסות המשפטיות שתפסו מקומן כיום בפסיקה של בית המשפט העליון, לא קיים מקום לחשש שהביע הנשיא שמגר:

" עד לסוף שנות השבעים היתה התפיסה הפורמליסטית דומיננטית בבתי המשפט העליון. החל משנות השמונים פינתה תפיסה תורת - משפטית זו של 'כללים' את מקומה לשיח של עקרונות - על ו'טעמים'. שופטי בית המשפט העליון כיום אינם חרדים, בדרך כלל, מטשטוש תחומין של דין. אדרבה, הם מעדיפים דוקטרינות רחבות ועקרונות - על בעלי 'רקמה פתוחה', אמורפיים במידה רבה, שאותם הם יכולים למלא בתוכן בהתאם לשיקול דעתם. במסגרת מגמה זו העניקה הפסיקה פרשנות מרחיבה, בין היתר, לעוולות הרשלנות, לעקרון תום הלב ולדיני עשיית עושר ולא במשפט. הנורמה של 'לפנים משורת הדין' דומה במידה רבה לדוקטרינות הללו. אף היא, מעצם טיבה, הנה עקרון על שאינו תחום במסגרות נוקשות, ואשר יישומו כפוף לשיקול דעת. זאת ועוד, בשני העשורים ומעלה שחלפו מאז ניתן פסק דין "כיתן", אנו עדים לנטייה




גוברת והולכת של בתי המשפט, במיוחד בית המשפט העליון, ליתן משקל רב יותר לערכי צדק והגינות; ובמקביל, השופטים מוותרים על התבצרות בחומות לשון החוק ונוטשים תפיסה דוקטרינרית פורמליסטית. מגמה זו לא פסחה על המשפט הפרטי. דוגמא יפה לכך מצויה בדיני תום הלב, שנזכרו לעיל, ובפרשנות במרחיבה שניתנה להם. 'תום לב', בדומה ל'לפנים משורת הדין', הנן נורמות המושתתות על ערכי צדק ויושר".
הליך הפיכתן של הנהגות מוסריות בלתי אכיפות לנורמות משפטיות ברות אכיפה, בא לידי ביטוי מובהק בקביעתו של המחוקק לפיה, קיימת חובה לנהוג בתום לב וביישום המעשי -קונקרטי של חובה זו על ידי בתי המשפט (ראו: גבריאלה שלו, דיני חוזים, מהדורה שניה - ירושלים תשנ"ה עמ' 49. אהרון ברק, שיקול דעת שיפוטי, ת"א 1987, עמ' 470 -471).
כפי שציין השופט טננבוים בעניין פרנס, תפיסה משפטית נוהגת זו, רחבה דיה על מנת ליצוק לתוכה ערכים וכללים של המשפט העברי לרבדיו. עקרונות על שהינן דוקטרינות רחבות שגבולותיהן לא נקבעו על ידי המחוקק, וביחוד עקרון תום הלב, ראוי שיתמלאו תוכן קונקרטי גם על ידי קליטה של עקרונות המשפט העברי. הלכה שבמקורה נתפסה במשפט העברי בגדר "לפנים משורת הדין", ניתן יהיה - במקרים ראויים - ליישמה בדין הנוהג במסגרת שורת הדין, בפסיקתם של בתי המשפט.
מטרת הסנקציה:

מטרת הסנקציה ברוב הסדרי הגישור הינה בעלת משמעות כפולה: ראשית, היא נועדה להגן על התובע במקרה בו הנתבע מנסה להתחמק מתשלום במכוון. שנית, מטרתה הרתעתית, על הנתבע להרגיש מחוייב להסדר ולעמוד בו, וישחרר את התובע מהצורך של פניה להליכי ההוצאה לפועל, הנמשכים שנים תוך כדי הצורך בהוצאת כספים רבים באיתור נכסים, עיקולי מטלטלין, החסנתם, מכירתם וכד'.
כך, למשל ראוי להטיל את מלוא הסנקציה לאחר שמתברר לבית המשפט כי הנתבע חתם על הסדר ללא כוונה לקיימו, או שהחל לשלם סכום קטן בכדי שיבוטל הליך עיקול או אחר שהכביד עליו ובאופן מפתיע ניתק כל קשר, לאחר הסרת אותו הליך.
המקרה דנן לא נופל לאף אחת מהסיטואציות דלעיל. רוב הסדר הגישור שולם, המבקש בדק ככל שיכל כי התשלומים מועברים. אלמלא הסכסוך שפרץ בינו לבין אחיו כנראה שהבעיה הייתה נפתרת במהירות תוך שיתוף פעולה בין הצדדים.
על סמך העקרונות שפרטנו לעיל, סבורני כי אין מקום לחייב את המבקש במלוא הסנקציה שצויינה בהסכם.

עם זאת, ראוי להטיל סנקציה חלקית מכיוון שלדעת בית המשפט היה על המבקש לפעול באופן סביר ליידע את התובעת על הסכסוך בינו לבין אחיו שנתן את השיקים וליזום בעצמו הצורך להתעדכן בפירעון השיקים.
יש להתחשב ברמת הרשלנות של המבקש תוך יישום אמות המידה של תום לב הנדרשת מהצדדים בקיום הוראותיו של הסכם.
סוף דבר

המבקש לא עמד בהסדר התשלומים שנחתם בכך שלא שולמו שלושה תשלומים בסך 1,800 ₪ כל אחד, ומתוך ה - 18,000 ₪, נותר חייב סך של 5,400 ₪ חוב נומינלי עפ"י ההסדר.
הפעלת הסנקציה במלואה תחייב את המבקש בכ- 30,000 ₪, תחת 5,400 ש"ח. סנקציה זו אמורה למנוע מצבים בהם מתדיינים חותמים על הסדרים רק כדי "להרויח זמן" ותוך חוסר תום לב. אין זה המצב שבפני. במקרה זה יש לנהוג כלפי הנתבע, לפנים משורת הדין, ולקבוע סנקציה אחרת תחת הסנקציה שנקבעה בהסכם הגישור שקיבל תוקף של פסק דין.
הנני מקבל את הבקשה לביטול הפסיקתא והנני נותן פסק דין זה תחתיה באופן שהנני מעמיד את סך החוב שנותר לתשלום (במקום 5,400 ₪) ע"ס 9,720 ₪. מסכום זה יופחתו התשלומים ששילם הנתבע כבר בהוצאה לפועל, לאחר הגשת הפסיקתא למימוש בהוצל"פ.
יתרת החוב ישולם בתיק ההוצאה לפועל בתשלומים חודשיים בסך 1,000 ₪.
לאחר סיום תשלום הסכום הנומינלי, יערוך ב"כ התובעת חישוב הצמדות וריביות שישלח לב"כ הנתבע וישולם תוך 30 יום.
תיק ההוצאה לפועל שנפתח בגין הפסיקתא לא ייסגר אלא לאחר ביצוע מלוא התשלום הנ"ל. מובהר לנתבע כי אי ביצוע התשלום דלעיל יאפשר לתובעת לחזור ולבקש חתימה על פסיקתא על מלוא הסנקציה שהוסכמה בין הצדדים.
בנוסף הנני מחייב את המבקש בהוצאות הדיון ושכ"ט עו"ד בסך של 720 ₪+מע"מ.





המזכירות תשלח פסק דין זה לצדדים בדואר רשום.



 


פסיקה נוספת בנושא הרמת מסך : 950 949 948 947 946 945 944 943 942 941 940

פסיקה נוספת בלשון הרע : 1000 999 998 997 996 995 994 993 992 991 990

עורך דין - אינדקס חוקים - לשירות עורכי דין ולשירות הציבור


חוק איסור לשון הרע , התשכ"ה-1965

חוק הגנת הפרטיות , התשמ"א-1981

חוק עוולות מסחריות, התשנ"ט-1999

חוק הגנת הצרכן, התשמ"א-1981

חוק הערבות , התשכ"ז-1967

חוק השכירות והשאילה , התשל"א-1971

חוק ההוצאה לפועל, התשכ"ז-1967

חוק עשיית עושר ולא במשפט, התשל"ט 1979

חוק הרשויות המקומיות (בחירות), התשכ"ה-19651

חוק המחאת חיובים, התשכ"ט-1969

חוק ההתיישנות, התשי"ח-1958

חוק התקשורת (בזק ושידורים) (תיקון מס' 40), התשס"ח–2008

חוק-יסוד: כבוד האדם וחירותו

 

שון

עורך דין הוצאה לפועל עורך דין זכויות יוצרים עורך דין קניין רוחני עורך דין מקרקעין עורך דין נדל"ן עורכי דין הוצאה לפועל עורך דין גבייה עורך דין מיסים עורך דין מסים עורך דין דיני

 עבודה עורך דין ליטיגציה עורך דין פטנטים עורך דין סימני מסחר עורך דין מסחרי עורך דין חוזים עורך דין עתירות עורך דין מנהלי עורך דין ציבורי עו"ד עורך דין פלילי עורך דין בינלאומי עורך דין יוזמות עורך דין כלכלי עורך דין השקעות עורך דין תקשורת עורך דין בית משפט עורכי דין בתי משפט עורך דין נזיקיןעו"ד עורך דין רשלנות עורך דין תאונות דרכים עורך דין צווארן לבן עורך דין עסקאות עורך דין ארנונה עורך דין שיקים עורך דין ימאות עורך דין מושבים עורך דין חקלאות עורך דין תיירות עורך דין עובדים זרים עורך עו"עו"ד עו"ד ד דין היי טק עורכי דין אינטרנט עורך דין צווים זמניים עורכי דין צו זמני עורך דין עוולות מסחריות עורך דין לשון הרע עורך דין בג"צ עו"ד עורכי דין תכנון ובניה עורך דין הנפקות עורך דין משפחה עורכי דין גירושין עורך דין מזונות בתי משפט התנגדות חקירת יכולת איחוד תיקים עו"ד חובות גבייה גביה ערעור מחוזי ספר חוק סעיף סעיפים תקנה תקנות מדינה חבר כנסת שר ממשלה ראש שיער שרים עיתון עיתונות עיתוניםעו"ד מחר מכר עורך דין גירושין עורך דין עובדים זרים עורך דין הסכמים טפסים הוספת אתר רישום אתר עורך דין ליקויי בניה עורך דין קבלן אינדקס אתרים מחשבונים עו"ד משכנתא ביטוח לאומי תביעה בלעדיות עורך דין זכויות האדם עורך דין ביטוח

עובדות:
התובעת נקטה בהליכי תביעה בגין הפרת זכויות יוצרים בתוכנות מתוצרתה כאשר הנתבעים, ללא הרשאה, העתיקו והפיצו עותקים של תוכנות התובעת MS-DOS בגרסאות שונות, ו- WINDOWS בגרסאות שונות. כמו כן התובעת טענה כי הנתבעים סיפקו לרוכשי התוכנה רשיון מזויף של התוכנות ולא צורפו דיסקטים מקוריים של התוכנות וספרות עזר מקורית של התובעת.
הנתבעים טענו כי שיווקו את התוכנות של התובעת על פי רשיון שנרכש בתמורה מלאה ממפיצים מורשים של התובעת, והכחישו כי הרשיונות היו מזויפים. לחלופין טענו הנתבעים כי הרשיונות נחזים להיות מקוריים, בהיותם דומים לרשיונות שמפיצה התובעת, והם נקנו על ידי הנתבעים מחברת מ.צ.מ. (כ- 200 רשיונות) בתום לב, ובתנאי תקנת השוק.

בית המשפט מצא כי:
1. העדויות והראיות מעידות כי הרשיונות נרכשו על ידי הנתבעת בדרך מפוקפקת, שהיתה ברורה לכל הצדדים, וכי כל הצדדים לעיסקה היו ערים להיותם של הרשיונות פיקטיביים ובכל זאת בחרו ``לעצום עיניים``.

2. הרשיונות שנתפסו אצל הנתבעת היו מסוגים שאינם מופצים כלל על ידי התובעת והם שונים בצורתם ובתוכנם מן הרשיונות המקוריים.

3. ללא כל קשר לכך שהרשיונות מזויפים, עצם הפעולה של העתקת תוכנות התובעת בידי הנתבעת, ושיווק התוכנות המועתקות ללקוחות הנתבעת, מהווה הפרת זכות היוצרים של התובעת בתוכנות.
 
4. ``תקנת השוק`` אינה חלה על נכס המפר זכות יוצרים. לו היתה תקנת השוק חלה המשמעות כי אדם שרכש מוצרים המפרים פטנט, מדגם או זכות יוצרים, יוכל להמשיך ולהפיצם לאחרים, מכח ``תקנת השוק``. אך זה בפירוש אינו מצב דברים מבחינה משפטית.

5. אדם שרכש מוצר המפר זכות יוצרים, איננו יכול להמשיך ולהחזיק בו מכח ``תקנת השוק``, כיוון שבעל זכות היוצרים רשאי ליטול ממנו את הנכס המפר, אשר נחשב על פי הדין כרכושו של בעל זכות היוצרים
.בית-המשפט העליון פסק -א. (1) בשותפות המתייחסת למכלול נכסים, זכויות וחובות, אין שותף רשאי לדרוש חלוקת נכס אחד בלבד, אלא הוא רשאי לדרוש לפרק את השותפות ולקבל חלקו ביתרת הרכוש ארי תשלום חובות השותפות.(2) אין לחלק נכס אחד מתוך מכלול השותפות.(3) בחשבון הרכוש המשותף של בני-זוג, יובאו גם חובות כלליים ולאו דוקא הקשורים לנכס מסויים.(4) במקרה של שותפות כללית בנכסים אין לדרוש מאת אחד מבני-הזוג יותר מאשר להוכיח כי הוא חייב כספים ומהו סכום החוב, ואין לדרוש ממנו הוכחה מה מקור החוב.ב. (1) כפועל יוצא מהחזקה בדבר שותפות כללית בנכסים, קיימת חזקה בדבר אחריות משותפת לחובות שנעשו בדרך הרגילה על-ידי אחד מבני-הזוג בתקופת קיומה של השותפות.(2) כשנוצר קרע בין בני-הזוג, וכתוצאה מזה חדל להתקיים המצב של שיתוף והחזקה על רכוש משותף נסתרת, משתנה המצב גם לגבי החובות הנעשים מאז ואילך על-ידי כל אחד מבני-הזוג

 

הפוך לעמוד הבית

הוסף למועדפים

אינדקס טפסים ופסקי דין

צור קשר

פנייה במייל

מעורבות חברתית

שכר טירחה מינימלי

                              

גיורא מאור עפולה אלכס כהן תל אביב איתן עורכי דין תאונות דרכים פיצוי נזיקין נזקי גוף פיצויים

עורך דין הוצאה לפועל עורך דין זכויות יוצרים עורך דין קניין רוחני עורך דין מקרקעין עורך דין נדל"ן עורכי דין הוצאה לפועל עורך דין גבייה עורך דין מיסים עורך דין מסים עורך דין דיני

כמות מבקרים באתר :

Hit Counter

kurislaw עורך דין

עורך דין זכויות יוצרים עורך דין הוצאה לפועל עורך דין עורך דין לוחמני

 

ין ביעורך דין מיסים עורך דין זכויות יוצרים עורכי דין גבייה עורכי דין הוצאה לפועל עורכי דין מזונות עורכי דין תאונות דרכים עורכי דין משרד עריכת די

דף הבית | קישורים | קריירה| מפת האתר
עורכי דין נוספים | English | עורכי הדין | צור קשר
קישורים שימושיים-    | ChefMoz | MusicMoz  | Open-Site |  אינדקס חוקים
Copyright © 2004 NOAM KURIS Law Offices and Mediation. All rights reserved.