|
מאמרי משפט
דיני נזיקין
ניתן להצביע על מספר מטרות לדיני הנזיקין.
אמנם חלק מהמטרות, שעליהן הצביעו מלומדים ושופטים בעבר אינם
רלבנטיים עוד כיום, אך נציינם בכל זאת:
1.
הענשה
- בעבר סברו כי מטרת דיני הנזיקין היא להעניש את המזיק, אלא שכדי
להעניש אדם במשפט פלילי יש צורך באשם, ואילו דיני הנזיקין מפצים על
עונש גם בהיעדר אשם. נוסף על כך: דיני הנזיקין - בניגוד
למשפט הפלילי - מאפשרים למזיק לבטח עצמו, ומכאן שלא ייענש.
2.
הרתעה
- מטרה זו מאפשרת להסביר את ההגיון מאחורי האחריות השילוחית המוטלת
על המעביד. בפס"ד מד”י נ' מדר נקבע כי הפיקוח של
המעביד על עובדיו נובע מחששו שהוא ייענש באחריות שילוחית. גם העובד
נרתע מתשלום פיצויים או מפיטורים ולכן יפעל לבצע את עבודתו כראוי.
אלא שניתן להצביע על מספר טענות כנגד גישה זו. ראשית, במקרים רבים
לא האחריות הנזיקית מרתיעה את האדם, אלא גורמים אחרים, כמו הסכנה
מפני גרימת נזק - עצמי. יצרן שייצר מוצרים לא בטיחותיים - לא יקנה
ממנו סחורה. את ההרתעה מספק דווקא המשפט הפלילי(ניתן לטעון, כי
אמנם האחריות הפלילית היא האלמנט המרתיע העיקרי, אך גם באחריות
הנזיקית יש מן התרעה). שנית ,כדי שאדם יירתע וימנע מנזק, עליו
להיות מודע לכך, ובמקרים רבים אין האנשים מודעים למידת אחריותם.
שלישית, גם במקרה שנגרם נזק, לא תמיד יצטרך המזיק לפצות את הניזוק.
כך במקרה שהמזיק נמלט, או כאשר התביעה אינה מצליחה להוכיח את קיום
העוולה. רביעית, דיני הנזיקין מאפשרים ביטוח מפני תשלום פיצויים.
כך מופחת במידה רבה גורם ההרתעה, אם כי לא נשלל לחלוטין, בשל
גורמים כמו השתתפות - עצמית, הסיכון של עליית - הפרמיות וכו'.
3.
השגת צדק
- מבחינת המזיק, הוא ייענש על הנזק שגרם. מבחינת הניזוק – הוא
יפוצה על הנזק שנגרם לו. יש הטוענים כי המזיק ישלם תמיד על הנזק
שגרם, גם אם לא היה כל אשם. אחרים סבורים כי המזיק יצטרך לפצות את
הניזוק רק כאשר התנהגותו הייתה רשלנית או זדונית.
4.
השגת יעילות מצרפית
- הגישה הכלכלית התפתחה מאוד בעשורים האחרונים. שתי הנחות יסוד
עומדות בבסיסה. הראשונה היא כי בני האדם פועלים בצורה רציונאלית
ושואפים למקסם את רווחיהם. השנייה היא כי מטרת דיני הנזיקין היא
להביא להקצאת משאבים היעילה ביותר.
נסתכל על הדוגמא הבאה: מפעל מזהם את כביסתם של השכנים וגורם להם
נזק כולל של 3,500 ש"ח.
קיימות שתי דרכים למנוע את הנזק: על ידי התקנת מטהר שיותקן על
ארובת המפעל ומחירו 1,500 ש"ח, או על ידי קניית מכונת כביסה לשכנים
במחיר כולל של 2,500 ש"ח. אם בית המשפט יפסוק נגד המפעל, הוא יבחר
באלטרנטיבה הזולה ביותר - קניית מטהר. אם בית המשפט יפסוק נגד
השכנים - גם הם יבחרו באלטרנטיבה הזולה ביותר - קניית מטהר עבור
המפעל. לא משנה מה התוצאה המשפטית, התוצאה היעילה מושגת. אלא שהנחה
זאת אינה מדויקת, שכן ברוב המקרים קיימות עלויות - עסקה, אשר יביאו
לעיתים לבחירה באופציות האחרות. במצב זה יש רלבנטיות לכל המשפטי.
התיאוריה הכלכלית טוענת, כי הכלל המשפטי צריך להיות זה שיאפשר את
מניעת הנזק במחיר הזול ביותר לחברה. משמצאנו את האופציה הזולה
ביותר, נקבע לפיה את הכלל המשפטי.
תפקיד דיני הנזיקין יהיה להגדיל את הרווחה המצרפית של כלל החברה,
על ידי תמריצים והתרעה. ההרתעה יכולה להביא לשינוי בהיקף הפעילות
(המפעל ייצר פחות כדי להקטין את הזיהום) או בטיב הפעילות (המפעיל
ייצר פחות כדי להקטין את הזיהום) או בטיב הפעילות (המפעיל יגדיל את
רמת הבטיחות ויתקין אמצעים להקטנת הנזק).
קלברזי
(CALABRESI)
מתייחס לשני סוגים של הרתעה: הרתעה קולקטיבית (או: הרתעה ספציפית)
- אורגן קולקטיבי כלשהו - בית המשפט או המחוקק - קובע מהו השינוי
הדרוש ומחייב את הצדדים לפעול להשגתו; והרתעה שוקית (או: הרתעה
כללית) - גם בהעדר חוק או פסיקה, הצדדים לסכסוך יגיעו בעצמם לפתרון
היעיל ביותר.
הגישה הכלכלית נדונה בפס"ד אתא נ' שוורץ. המפעל גרם
לנזק שכן (מטרד של רעש) אשר פנה לבית המשפט בבקשה להוציא צו מניעה
נגד המפעל. המפעל טען, כי לפי הגישה הכלכלית יעיל יותר לפצות את
השכן ולאפשר לו לעבור להתגורר במקום אחר מאשר להפסיק את פעילות
המפעל. בית המשפט העליון לא קיבל את הגישה הזאת, והשופט שמגר
פסק: "אין פירושו של דבר כי המשמעות הכלכלית של מתן התרופה מבחינתו
של מהעוול אינה נשקלת במכלול השיקולים, ובמידה והפגיעה מוטעה יותר
גם גדלה משקלה של המשמעות האמורה. אך אין יסוד לסברה, כאילו יש
ערכים כלכליים השוואתיים משקל מכריע, הקובע כאילו על פי נוסחה
מתמטית את התוצאה בבחירת התרופה. סברה זו מתעלמת מהמרכיב היסודי של
הסוגייה שלפנינו שהיא הגנת האדם בפגיעה". כלומר, אין להיעזר
בשיקולים כלכליים, זאת בהתאם לאמור בסעיף 74 לפקודת הנזיקין.
מספר חולשות יש לתיאוריה הכלכלית. הביקורת של השופט שמגר
מציגה אחת מהחולשות - שהדוגלים בתיאוריה הכלכלית רואים בה את חזות
הכל ומתעלמים מגורמים אחרים. נוסף על כך, כדי להפעיל את הגישה
הכלכלית צריך שלבית המשפט יהיה מידע רב, שלא תמיד מצוי בפניו. וגם:
ההיזקקות לביטוח מחלישה את יסוד ההרתעה שבגישה זו.
5.
פיזור הנזק
- גישה כלכלית שנייה טוענת כי מטרת דיני הנזיקין היא לפזר את הנזק.
יש להטיל את האחריות הנזיקית על מי שיכול לפזר את הנזר על פני משקל
גדול יותר של אנשים. המדינה היא דוגמה לגוף שיכול לפזר את הנזק,
וכך גם חברות הביטוח. חוק אחריות למוצרים פגומים מטיל אחריות חמורה
על היצרנים. הללו דואגים לביטוח, אשר ממומן על ידי מחירי המוצרים.
וכך משמש גם היצרן כמפזר נזק. כך גם החוק לפיצוי נפגעי תאונת דרכים
- הביטוח של הנהג מכסה את הנזקים של הנפגעים. האחריות השילוחית
מוסברת כדרך נוספת לפיזור הנזק. באמצעות פיזור הנזק משיגים תוצאה
צודקת - גם פיצוי וגם צדק ושוויון. בפס"ד מד”י נ' הום חברה
לביטוח בע"מ נקבע, כי כאשר לא ברור מיהו מונע הנזק בעלות
הנמוכה ביותר, יש להטיל את האחריות הנזיקית על מפזר הנזק הטוב
ביותר.
לסיכום: אף אחת מהמטרות איננה בלעדית. כולן ממלאות תפקידים במסגרת
דיני הנזיקין, כאשר הדגש מושם כל פעם על מטרה אחרת.
היש עיקרון כללי של חבות בנזיקין?
הרחבת מסגרת דיני הנזיקין על ידי הדין
הישראלי
כאמור, רשימת העוולות בפקודת הנזיקין היא רשימה סגורה. אלא שדיני
הנזיקין מתפתחים, ועל המחוקק להכיר בעוולות חדשות. הדרך לעשות זאת
היא באמצעות חקיקת חוקים חדשים. כאלה הם חוק איסור לשון הרע, חוק
למניעת מפגעים, חוק הגבלים עסקיים, חוק הבזק, חוק הגנת הפרטיות,
חוק הגנת הצרכן – בכל החוקים הללו ישנם סעיפים הקובעים במפורש
עוולות נזקיות. אלא שלעתים נוצרת אחריות בנזיקין בלי שנאמר במפורש
שהעוולה היא עוולה נזיקית. כאלה הם סעיפים 31 ו – 32 לחוק
ניירות ערך הקובעים פיצויים על נזק שנגרם כתוצאה מהפרת החובה,
ובהתאם להגדרתו של פרופ' אנגלרד נקבע כי האחריות היא לפיכך
אחריות בנזיקין. ניתן גם לציין את סעיף 165 לחוק המקרקעין
אשר תיקן את פקודת הנזיקין. כך מתוקנת פקודת הנזיקין: לא באמצעות
חוק לתיקון פקודת הנזיקין, אלא על ידי חוק המקרקעין.
השאלה החשובה ביותר לגבי עוולות נזקיות שמחוץ לפקודת הנזיקין היא,
האם העקרונות הכללים שבפקודת הנזיקין חלים גם עליהן. לגבי עוולות
נזיקיות, אשר לגביהן מצוין במפורש, כי הוראות פקודת הנזיקין חלות,
אין כל בעיה. הבעיה עולה לגבי עוולות נזקיות, לגביהן לא מצוין כך.
בפס"ד
BEECHEM GROUP L TD
הסכים השופט כהן להחיל את פקודת הנזיקין גם לגבי חוק
הפטנטים, אך לא יכל להחיל את סעיפים 11 ו – 12 לפקודה, שכן
בהם נקבע : "לעניין/ לפי הוראות פקודה זו". השאלה נידונה שוב בפס"ד
SIDAARTANKER CORORATION,
והתשובה הייתה חיובית לאמור: אפשר להחיל את ההוראות הכלליות של
פקודת הנזיקין על עוולות נזקיות שמחוץ לפקודה. שני נימוקים עמדו
בבסיס הפסיקה הזאת. הראשון הוא שהסיבה שעוולות נזיקיות נחקקו מחוץ
לפקודה היא שפקודת הנזיקין מכילה רשימה סגורה של עוולות. אין בכך
כדי למנוע החלת עקרונות כללים בנוגע לאחריות בנזיקין על עוולות
שמחוץ לפקודה. כלומר, ההפרדה בין עוולות שבפקודה לבין עוולות שמחוץ
לה נובעת מסיבה טכנית ולא מהותית. הנימוק השני הוא כי החוק קובע
אמנם עוולה נזקית, אך קיימת לאקונה לגבי שאלות כלליות. במקרה זה
ניתן להשתמש בדרך של היקש לפקודת הנזיקין, ולהקיש מההוראות הכלליות
שבפקודה גם הוראות כלליות זהות בנוגע לעוולה שמחוץ לפקודה.
דרך נוספת להרחבת דיני העונשין היא באמצעות הפסיקה. הכוונה אינה
רק למילוי תוכן בביטויים כלליים כמו "לא סביר" או "שלא כדין".
הכוונה היא גם למגמה להרחיב את רשימת העוולות ממש, כפי שניתן ללמוד
מפס"ד אגרא רמא נ' מועצת עירית תל אביב ובפס"ד אדמה נ' לוי.
בפס"ד אגרא רמא עתרה העותרת, שהייתה בעלת מגרש
שבסמוך לו התירה העירייה לבנות בית בן שלוש קומות בניגוד לתוכנית
בניין ערים. כנגד מועצת עיריית תל אביב. בג"צ לא העניק סעד
לעותרים, משום שסבר כי בית המשפט המחוזי יכול לתת סעד זה. בג"צ לא
הסביר מהי העילה המשפטית על פיה יכולה החברה לתבוע בבית המשפט
המחוזי. בפס"ד אדמה נ' לוי קבע בג"צ, כי בעל מגרש
יכול לקבל צו מניעה נגד בניית מלון במגרש השכן. חשיבות פסק הדין
היא בכך שנקבע, כי עילת תביעה המאפשרת קבלת סעד נוצרת בהתקיים
שלושה תנאים: נעשה מעשה בלתי חוקי; המעשה גרם לנזק כספי לתובע או
שפגע בנוחיותו או בהנאתו מרכושו; הנזק או הפגיעה הם תוצאה ישירה
וטבעית של מעשהו הבלתי חוקי של הנתבע. עוד קבע בית המשפט, כי אם
הסעד המבוקש הוא צו מניעה (ולא פיצוי) די שיוכח שהמעשה עלול לגרום
לנזק או שהנתבע מתכוון לעשות אותו מעשה.
הלכת אדמה היא רחבה ביותר, וניתן אף לומר כי היא מביאה לידי
עיקרון כללי של חבות בנזיקין, שאינה קיימת בחקיקה הישראלית. אלא
שהלכת אדמה פורשת בצורה מצמצמת. בפס"ד ג'דעון נ' סולימאן
אמר השופט לנדוי, כי פס"ד אדמה דן בעוולה של הפרת חובה
חקוקה שהיא עוולת מסגרת בפקודת הנזיקין. כלומר, הקריטריונים
היוצרים אפשרות לתביעה נזקית כפי שנקבעו בבג"צ אדמה מתייחסים
לעוולה ספציפית של הפרת חובה חקוקה, ולא לכלל העוולות הנזקיות.
השופט חשין הסכים עם לנדוי, אך השופט ברנזון סבר שאמנם
הלכת "אדמה" יכולה לדור בכפיפתו של עוולת הפרת חובה חקוקה, אך
"באומרי זאת, עדין לא אמרתי כי פקודת הנזיקין ממצה את דיני הנזיקין
שלנו, וכי משום כך סותמת היא לנו בסוגיה זו את פי הצינור של סימן
46 לדבר המלך". כלומר, השופט ברנזון מכיר בכך שניתן להפעיל
את סימן 46 לדברי המלך, וזאת בניגוד להלכה שנתקבלה בפסיקה שרשימת
העוולות היא סגורה ולא ניתן לכן להפעיל את סימן 46 הנ"ל. ואכן,
בפסק – דין מאוחר יותר (נתן נ' עבדאללה) חוזר בו
השופט ברנזון מדבריו, וקובע כי פקודת הנזיקין היא קודקס שלם
ומושלם בדיני הנזיקין, שאין להוסיף עליו ואין לגרוע ממנו. (השופט
ברנזון פסק עוד, כי רשימת ההגנות גם היא רשימה סגורה, אך לגבי
דעה זו אין הסכמה כללית בפסיקה).
כלומר, הלכה "אדמה" ביקשה להרחיב את דיני הנזיקין, כך שתקרב אותנו
לעיקרון הכללי של חבות בנזיקין כמו בקונטיננט, ומכאן שתרחיב את
רשימת העוולות הקיימת. ניסיון זה נכשל בעקבות הפסיקה בפס"ד
ג'דעון נ' סולימאן. הלכת "אדמה" התעוררה לחיים בבג"צ
סוקר נ' הועדה לבנייה למגורים ולתעשייה מחוז ירושלים, שם
פסק השופט ברק: "בעיני, אין קשר הכרחי בין הלכת אדמה לבין
העוולה של הפרת חובה חקוקה {בניגוד לפסיקתו של לפסיקתו של השופט
לנדוי בפס"ד ג'דעון נ' סולימאן}. הלכת אדמה
עומדת על רגליה היא". השופט חשין מוסיף: "בהמשך דרכו פסק
בית המשפט העליון פעם כך ופעם כך, ועד היום לא נדע אם הלכת אדמה
עומדת על רגליה שלה… אינני רואה כל מניעה לעשות את הלכת אגרא – רמא
ובנותיה, בייחוד את בתה הגדולה הלכת אדמה, ובצידה את הדוקטרינה
המהותית, תשתית להיזקקותו של בית המשפט האזרחי לנושאי תכנון
ובנייה…
יתרה מזאת, נכון וראוי הוא לדעתי, גם ללא קשר לנושאי הסמכות,
להרחיב את הלכת אגרא – רמא עד הקצה, ובלבד שנעמוד על קיומו של
אינטרס פרטי לגיטימי בידיו של התובע". בפס"ד סוקר עולה הרעיון, שיש
מקום להכיר בתחולתה של הלכת אדמה בכל אותם המקרים שדיני הנזיקין
אינם נותנים תרופה ראויה בשל הפרת זכות אדם המוגנת בחוק יסוד.
היחס בין עוולות המסגרת לעוולות
הפרטיקולריות
הפרת חובה חקוקה – סעיף 63
רשלנות – סעיפים 35 ו- 36
תקיפה – סעיף 23
הסגת גבול במקרקעין – סעיף 29
מטרדים – סעיפים 42 – 18
גרם הפרת חוזה – סעיף 62
חוק אחריות למוצרים פגומים
קשר סיבתי - סעיף 64
ריחוק הנזק
–
סעיף 76 (1)
השפעתן של הטבות על שיעור הפיצויים
|
|
