|
מאמרי משפט
דיני נזיקין
הפרת חובה חקוקה – סעיף 63
רשלנות – סעיפים 35 ו- 36
תקיפה – סעיף 23
הסגת גבול במקרקעין – סעיף 29
מטרדים – סעיפים 42 – 18
גרם הפרת חוזה – סעיף 62
חוק אחריות למוצרים פגומים
קשר סיבתי - סעיף 64
ריחוק הנזק
–
סעיף 76 (1)
לעתים האחריות הנזיקית מעוגנת באשם של יותר מאדם אחד. השאלה היא מה
מידת האחריות של כל אחד מהגורמים, וכיצד מחולקת האחריות. בשאלה זאת
יש להבחין בין שתי סיטואציות. הסיטואציה הראשונה היא שהניזוק עצמו
תרם לנזק שנגרם לו עקב אשם עצמי שלו. הסיטואציה השנייה היא שהנזק
נגרם עקב אשם של מספר אנשים (ולא על ידי אשם עצמי של הניזוק עצמו).
אשם עצמי
תורם
ילדים
סעיף 9 (א) לפקודת הנזיקין
קובע: "לא תוגש תובענה נגד אדם על עוולה שעשה אותה בטרם מלאו לו
שתיים עשרה שנים". ניתן לטעון, כי לפי סעיף זה, אין מקום כלל לפסוק
אשם
–
תורם בהתנהגותו של ילד שטרם מלאו לו 12, כי אחרת מטילים חלק
מהאחריות הנזיקית על הילד. בכל-זאת נקבע, כי ניתן לפסוק אשם תורם
בהתנהגותו של ילד. הראייה שניתן לפסוק כך מצויה
בסעיף 64 (3),
עליו עמדנו לעיל. סעיף זה קובע, כי כאשר ילד למטה מגיל 12 ניזוק
בעת שהותו בנכס של הנתבע, לא ניתן לייחס לילד אשם תורם. מכאן נובע,
כי במקרים אחרים ניתן לייחס לו אשם תורם. הפסיקה קבעה, כי אשמו
התורם של ילד נבדק לפי דרך התנהגותו של ילד סביר בגילו של הילד
התובע. מדובר במבחן ביניים: יש התחשבות בגיל, אך הבחינה היא לפי
הילד הסביר באותו גיל, ולא לפי הילד הספציפי. כלומר, אין התחשבות
באלמנטים הספציפיים של הילד התובע: האם הוא מפותח לגילו, או מפגר
לגילו, וזאת בניגוד לפסיקה האמריקאית אשר מתחשבת בהתפתחות
ובכישורים של הילד הספציפי התובע. אלא שיש קושי עם פסיקה זאת של
בתי-המשפט בעבר, שהרי
סעיף 68 (א)
קובע את מבחן האשם המוסרי, שהוא מבחן סובייקטיבי, השונה ממבחן האדם
הסביר.
מסעיף 68 (א)
עולה, כי יש מקום להתחשב באלמנטים סובייקטיביים.
בפס"ד מד"י נ' אייגר ואח'
אומר
השופט גולדברג,
שהגיע הזמן להרהר אחרי מבחן הביניים הנהוג בפסקתנו, ולבחון שמא
ראוי יותר מבחן סובייקטיבי יותר, המתחשב גם במידת התפתחותו המנטלית
והרגשית של הקטין הספציפי. במקרה הספציפי, לא צריך היה
השופט גולדברג
להכריע, אך העלאת השאלה על ידו פותחת פתח לשינוי העתיד.
לקויי
–
דעת
מעוולים יחד
השפעתן של הטבות על שיעור הפיצויים
|
|
