|
מאמרי משפט
דיני חוזי
ם ב'
סעיף 17 לחוק החוזים (תרופות)
- כמו סעיף 27 ובניגוד לסעיף 30 הוא לא יצר שום חידוש בדיני החוזים
שלנו בכך שחוקק במסגרת חוק החוזים (תרופות). אותו מצב היה קיים
לפני כניסתו לתוקף של חוק החוזים, מכוח קליטת המשפט האנגלי, משם
הוא נשאב. במשפט האנגלי מקובל לומר שפה"ד הראשון שיצר את חובת
ההפרה הצפויה היה זה: אדם עשה חוזה ובו התחייב להיות מועסק אצל
מעביד החל מה- 1/7, כמה חודשים לפני תחילת העבודה הודיע המעביד
שהוא לא מתכוון להעסיקו. העובד פנה לביהמ"ש, תבע את ביטול החוזה
ותבע פיצויים. טען המעביד: עוד לא הגיע היום. ביהמ"ש קבע שכאשר צד
מצהיר בצורה ברורה וחד משמעית שהוא לא מתכוון לבצע את החוזה, הצד
האחר זכאי לפיצויים. הברירה להמתין או לא, היא של הנפגע, הצפוי
להחליט אם הוא תובע מייד בגין הפרה צפויה, או שהוא מחכה. החידוש
כאן הוא חלקי, כי היו מקרים של הפרה צפויה, גם קודם לכן, למשל: היה
מקרה שבו אדם חכר חלקת יער מאת בעל אחוזה אנגלית. בחוזה החכירה היה
כתוב שהחוכר מתחייב בסוף תקופת החכירה להחזיר את היער באותו מצב
שקיבל אותו מבעל האחוזה. שנה לפני תום החכירה, כרת החוכר את כל
העצים. בעל היער הגיש תביעה, והחוכר טען
–
עוד לא הגיע הזמן, וכשיגיע הזמן תתבע אותי. ביהמ"ש הבין שהיה ברור
שאין אפשרות מבחינה מעשית, לקיים את החוזה, והפעולה שעשה החוכר
שללה את האפשרות לקיים את החוזה.
במקרה השני
שהוצג לעיל מדובר במניעה אובייקטיבית, התרחשות שנעשתה שמתוכה ברור
ב- 100% שאין אפשרות מעשית לקיים את החוזה. במקרה הראשון
שהוצג לעיל, הייתה הצהרה בע"פ של צד שלא יקיים את החוזה, ושבוע אחר
כך הוא יכול היה לחזור בו. החידוש הוא אם כן, שההפרה הצפויה חלה גם
ביחס למקרה הראשון וגם ביחס למקרה השני.
סעיף 17
- "גילה צד לחוזה את דעתו שלא יקיים את החוזה" = המקרה הראשון.
"או שנסתבר מנסיבות העניין שלא יוכל…"
= המקרה השני - שני המקרים מהווים הפרה צפויה. צריך רמה גבוהה של
הסתברות להפרה צפויה, חשש בלבד לא מספיק.
לדעת עו"ד גלברד:
ייתכן שצריך לומר שככל שחומרת ההפרה היא גדולה יותר, כך נהיה פחות
קפדניים ביחס למידת ההסתברות ולהיפך, ככל שהיא פחות חמורה, כך
נחמיר יותר ביחס למידת ההסתברות. בהפרה חמורה מאוד - לא צריך
להשאיר את הצד הנפגע הפוטנציאלי במצב של חוסר וודאות.
ברגע שמתרחשת הפרה צפויה, לצד הנפגע יש יכולת בחירה = הוא יכול
להחליט שהוא מתעלם מזה עד למועד קיום החוזה, והוא יכול להחליט שהוא
מגיש תביעה מיידית, ואז מוקנות לו כל התרופות, לפי סעיף 17.
זכות הבחירה איננה בחירה מוחלטת, היא מוגבלת עפ"י עקרון תום הלב.
הגבלה אחת מתייחסת למקרה כמו זה, שהחברה שפרסמה את המודעות על
הפחים, יכלה להתעלם מההודעה של המפרסם. אצלנו אי אפשר לעשות זאת,
אם אתה לא משפר את מצבך, אתה לא יכול להתעלם. אתה צריך לפעול
להקטנת הנזק, ולא להגדיל באופן חסר תועלת את ההוצאות - הגבלה 1.
הגבלה 2
- אם אתה רואה שהצד השני עומד בעיקשותו, ויש לך הזדמנות חלופית
להקטין את הנזק, אתה צריך לפעול להקטנת הנזק (בניגוד למ. האנגלי),
לדוגמא: אדם הזמין מנגר אומן ארון מיוחד, שעבד עליו המון, ואחרי
שהנגר סיים את העבודה האדם שהזמין אותו מודיע לו שהוא לא מתכוון
לקחת אותו ולשלם עליו. כעבור מספר ימים נכנס אדם לחנות, שמוכן
לקנות את הארון באותו מחיר, או במעט פחות. אם ברור לנגר שהאדם
שהזמין את הארון לא יחזור בו, יש לו אפשרות סבירה להקטין את הנזק,
והוא מחויב לעשות זאת. כשהנפגע עומד בפני סיטואציה כזו, וצריך
להחליט אם להתעלם או לתבוע מיד, יש מספר שיקולים שעומדים בפניו:
אפשרות אחת
- הוא מעוניין דווקא בקיום החוזה, ולכן עדיף לו לחכות.
אפשרות שניה
- מצד שני, יכול להיות שמדובר בחוזה שחיוביו אינם שלובים, ואם
אשאיר את החוזה בתוקפו, יכול להיות שאני זורק כסף סתם, כי תהיה
הפרה ואני בינתיים מקיים את חיובי.
אפשרות שלישית
- יכול להיות שהיום יש הפרה צפויה, אם אני מתעלם ממנה וממתין עד
מועד הקיום שחל בעוד חודשיים, יכול להיות שיקרה משהו באמצע שיהפוך
את המקרה לסיכול, ואז אין לי את כל התרופות של הפרה צפויה.
אפשרות רביעית
- לפעמים הצד שנפגע שמחליט להמתין, יכול להיות שתוך כדי ביצוע
החוזה הוא יהפוך למפר חוזה. דוגמא: נניח שהחלטתי להמתין ובאיזשהו
שלב, לי עצמי מסיבה כלשהי אין אפשרות לשלם בהתאם לחוזה, הפכתי בעצם
למפר בגלל שהמתנתי.
אפשרות חמישית
- כל עוד הנפגע הפוטנציאלי מתעלם מההפרה הצפויה, ולא הוגשה תביעה,
אחד השיקולים הוא שהמפר יכול לחזור בו, ואז הכל ממשיך להתקיים
כרגיל.
צד שמחליט
לתבוע בגין הפרה צפויה שהוא נפגע פוטנציאלי, עומדים לזכותו כל
הסעדים לפי חוק החוזים (תרופות). אופן היישום של התרופות עשוי
להיות שונה, באכיפה - יש להמתין עד מועד קיום המועד החוזי.
|
|
