עורכי דין ! עורך דין ! עו"ד

עורכי דין ! עורך דין ! עו"דעורכי דין ! עורך דין ! עו"דעורכי דין ! עורך דין ! עו"דעורכי דין ! עורך דין ! עו"דעורכי דין ! עורך דין ! עו"דעורכי דין ! עורך דין ! עו"דעורכי דין ! עורך דין ! עו"דעורכי דין ! עורך דין ! עו"ד
עורכי דין ! עורך דין ! עו"ד

תגיות לעמוד: עורך דין עורך דין דיני אינטרנט עורכי דין לשון הרע זכויות יוצרים פיצויי פיטורין עו"ד תקנון גילוי נאות הוצאה לפועל תביעה ייצוגית gurl shi  תקשורת בית משפט גביית חובות פשיטת רגל   

ִ

מאמרי משפט

דיני חוזים ב'

כשרות משפטית
מסויימות
צורת החוזה
אירועון
פתרון
מו"מ לכריתת חוזה תום לב
תוכן החוזה
תום לב בביצוע - סעיף 39
שערוך חוזים בתוך התקופה החוזית
חוזה לא חוקי (חוזה פסול)
חוזה על תנאי

סעיף 27 עוסק בחוזה על תנאי, ומבחין בין שני סוגים של חוזה על תנאי:

1.       חוזה על תנאי מתלה.

2.       חוזה על תנאי מפסיק.

בניגוד למה שאמרנו ביחס לסעיף 30, שחקיקתו של חוק החוזים שינתה באופן קיצוני את ההסדר המשפטי שנוגע לחוזה פסול, סעיף 27 לא חידש הרבה. הוא מגלם את המצב המשפטי שנהג ממילא לפני כניסתו לתוקף של חוק החוזים, אלא שיש לזה ביטוי הולם וברור בחוק החוזים.

חוזה על תנאי מתלה -  פירושו של דבר שהחוזה שנכרת הוא חוזה תקף ומחייב, אלא שהוא מצוי במצב של קיפאון זמני. התוצאות האופרטיביות שלו מושהות ומוקפאות, והחוזה לא מתחיל להתבצע עד אשר יתקיים התנאי המתלה, ואם הוא לא מתקיים, אז אין חוזה. הזמן שמחכים לביצועו, הוא עד הזמן שהצדדים הסכימו לחכות, ואם הצדדים לא הסכימו, מחכים עד חלוף זמן סביר (סעיף 29), שתלוי בנסיבות העניין.

בחוזה על תנאי מפסיק - לעומת זאת, החוזה מרגע כריתתו תקף מחייב ואף אופרטיבי, כלומר: מתחיל להיות מבוצע, ואין שום דבר קפוא, אלא שאם מתקיים התנאי המפסיק, החוזה חדל מלהתקיים, וגם כאן מחכים עד המועד אליו התכוונו הצדדים, ואם לא הסכימו עד זמן סביר.

דוגמא: ראובן ושמעון התקשרו בחוזה, ראובן הזמין בניית בית משמעון

אפשרות 1: הצדדים קבעו את כל התנאים, מועדי הבנייה והתשלום, המפרט וכו'..., אבל קבעו שתנאי לביצועו של החוזה זה השגת היתר בנייה, מוועדת תכנון ובנייה - זה חוזה על תנאי מתלה.

אפשרות 2: אותו חוזה עצמו, הצדדים מסכימים ביניהם שמתחילים לקיימו: תשלומים, ארגון הקבלן לחומרים וכו' (דברים שלא טעונים היתר), אבל הצדדים מסכימים שאם לא יינתן היתר בנייה, החוזה יחדל מלהתקיים - זהו חוזה על תנאי מפסיק. את אותו הדבר אפשר לנסח כתנאי מתלה, או כתנאי מפסיק. אם מציגים את התנאי באופן שלילי, זה הופך לתנאי מפסיק. איך יודעים איזה תנאי זה, מתלה ו מפסיק? זה עניין של פרשנות: בפ"ד מפעלי ברוך שמיר נ' הוך - חלק מהשופטים סברו שמדובר בתנאי מתלה, והשופט ברק חשב שזה תנאי מפסיק, וכמו בכל עניין של פרשנות, גם לנסיבות יש חשיבות לאמוד את כוונת הצדדים.

מקובל לומר, שתנאי מתלה הוא בעצם תנאי שאמנם מצוי בחוזה, אבל במידה רבה מצוי מחוץ אליו. אין מניעה להוכיח בע"פ קיומו של תנאי מתלה למרות שלכאורה זה בניגוד לכך שצריך להוכיח בכתב, כי בעצם תנאי זה הוא חיצוני לחוזה. דוגמא: החוזה עצמו כולל חיובים כמו: מתי משלמים, איך בונים וכו'. והעניין של השגת היתר בנייה, לא נוגע לבנייה עצמה, זהו תנאי מעין חיצוני שקשור לתוקפו של החוזה, ולכן הוא חיצוני ומרחף.

תנאי נוסף להתקיימותו של תנאי המתלה: התנאי צריך להיות תנאי שהתרחשותו איננה וודאית, תנאי שהוא וודאי איננו יכול להיחשב כתנאי מתלה. דוגמא: פ"ד אנגלי ישן - באנגליה, במאה ה- 19 בעיקר היה פער גדול בין המעמדות. בן של אחד מהאנשים מהמעמד הגבוה (אציל אנגלי), התאהב בבתו של אחד המשרתים, והוא הבטיח לה גם נישואין (= התחייבות חוזית מחייבת), אלא שהוא ידע שאם אביו ידע על כך הוא ינושל מהירושה ולכן, הוא לא רצה שהדבר יגיע לידיעת אביו, ועל כן עשו את החוזה בסתר, והיה בו תנאי מתלה - אני מתחייב לשאת אותך לאישה, בתנאי שאבי ימות. ז"א: לאחר מותו של אבי.

תשובה א' - זה וודאי שהאבא ימות, ולכן זה איננו תנאי מתלה. השאלה היא: מתי הוא ימות? הצגת הדברים איננה מדויקת, כי זה שהאב ימות זה וודאי, אבל מה שלא וודאי זה מי ימות קודם, ז"א: בעצם התנאי שהוא אמר הוא - אני מתחייב לשאת אותך לאישה, בתנאי שאבי ימות, ואני אמות אחריו, כי אם אחד מהם ימות לאחר האב, התנאי הוא וודאי.

סעיף 27 (ג) קובע: "חוזה שהיה מותנה בתנאי מתלה, זכאי כל צד לסעדים לשם מניעת הפרתו, אף לפני שנתקיים התנאי" - הסעיף בא למנוע הפרתו של חוזה. זה חוזה שיש בו חיובים, אך עוד לא מקיימים אותם. כאשר חוזה הוא חוזה רגיל, שאינו מותנה בתנאי, ויש מצב של הפרה צפויה, כלומר: ברור בהסתברות גבוהה שהצד האחר לא יקיים את החיוב בעתיד, אפשר לדרוש מיד סעדים עפ"י חוק התרופות, אבל כאן המצב מורכב, יש הפרה צפויה של חוזה שאולי לעולם לא יהיה תקף, שאולי לא יהפוך אופרטיבי, אולי החיוב שיהיה מופר כלל לא יצטרכו לקיים אותו, ולכן אין הגיון לאפשר לתבוע פיצויים. יש כאן בעיה שכל החוזה והחיוב שמופר, הוא פוטנציאלי שלא בטוח שיגיע לכדי מימוש, ולכן במקרה של חוזה רגיל - נותנים מיד סעדים, ובמצב של חוזה על תנאי, לא ניתן לתת סעדים מלאים, ולכן נותנים - "סעדים לשם מניעת ההפרה" - אין בחוק התרופות סעדים למניעת הפרה, אלא סעדים בשל הפרת החוזה: ביטול, פיצויים, אכיפה, קיזוז וכו' המקום היחיד שבו אנו יכולים למצוא פיצויים כאלו למניעת ההפרה, אם כי לא קוראים לזה כך, זה בתקנות סד"א (סדר הדין האזרחי) - שם יש "סעדים זמניים" - מטרתם להבטיח את האפשרות שלא ייווצר מצב שתוך כדי הניהול המשפטי הנתבע יבריח נכסיו, כמו: עיקול זמני, צו מניעה זמני, צו עיכוב יציאה מהארץ וכו' אם מישהו התחייב למכור לי נכס, ואני יודע שמחר הוא הולך לנתץ אותו לעיני הקהל, אני לא יכול לתבוע פיצויים או אכיפה, אלא צו מניעה זמני, שיעצור אותו מלעשות זאת = "סעדי עזר זמניים".

סעיף 28 עוסק בבעיה אחרת - לא בהפרתו של החוזה, אלא בסיכולו, או הפרתו של התנאי המתלה, או המפסיק:

א.      "היה חוזה מותנה בתנאי מתלה וצד אחד מנע את קיום התנאי, אין הוא זכאי להסתמך על אי-קיומו".

ב.      "היה חוזה מותנה בתנאי מפסיק וצד אחד גרם לקיום התנאי, אין הוא זכאי להסתמך על קיומו".

דוגמא: נניח, שאחרי שהתקשרתי עם הקבלן בחוזה, והחוזה הוא על תנאי מתלה, אני מוצא קבלן יותר זול, איך אני משתחרר מהחוזה? יש חוזה על תנאי - פניתי לוועדה לתכנון ובנייה, ואמרתי להם שכשיגיע אליהם הקבלן, שלא יתנו לא היתר בנייה, כלומר: אני גורם לכך שהתנאי המתלה לא יתקיים. סיכלתי את התקיימות התנאי המתלה. פעלתי כנגד התקיימות התנאי המתלה, והסעד הוא: מניעות - אותו צד מנוע מלהסתמך על העובדה שהתנאי לא יתקיים, והמשמעות היא - שאם פניתי לוועדה וסיכלתי את התקיימות התנאי, כשהצד האחר יתבע פיצויים ממני בגין הפרת החוזה, לא אוכל לומר שהחוזה לא תקף, כי אני גרמתי לכך, כלומר: אותו צד מנוע מלכפור בתוקפו של החוזה. המקביל לכך ביחס לתנאי מפסיק - אני שוב, פונה לוועדה ומשכנע שלא יינתן היתר, גם כאן אני מנוע מלטעון שהחוזה איננו תקף, כי אני גרמתי לכך שהתנאי המפסיק כן יתקיים.

 

שאלה ראינו שיש בסעיף 28 הקבלה בין מצב שצד גורם לתנאי מתלה שלא יתקיים, לבין מצב שצד גורם שתנאי מפסיק כן יתקיים. מדוע סעיף 27 (ג) לא מתייחס לשני המצבים, אלא רק למצב של תנאי מתלה? מאחר וחוזה על תנאי מפסיק, כל עוד לא מתרחש התנאי המפסיק הוא חוזה לכל עניין ועניין, והוא אופרטיבי, אז או שיש הפרה ממש, או שיש הפרה צפויה, ואנו לא צריכים את ההסדר המפורש של סעיף 27 (ג) שעוסק בתנאי מתלה.

 

אחד המצבים הנפוצים ביותר לתנאי המתלה, זה כאשר דרוש איזשהו היתר או רשיון עפ"י חוק. לעיתים זה היתר בנייה עפ"י חוק התכנון והבנייה כגון: רשיון הפעלת מסעדה, רשיון מכבי אש וכו' - איך מתייחסים למצב כזה? ייתכנו ארבע אפשרויות, והבחירה בין האפשרויות תלויה בכוונת הצדדים:

1.       שהצדדים הסכימו ביניהם במפורש שמדובר בתנאי מתלה - השגת ההיתר או הרשיון מהווה תנאי מתלה.

2.       שהצדדים הסכימו ביניהם שאי השגתו של הרשיון מהווה תנאי מפסיק.

3.       שזה לא תנאי מתלה או מפסיק, אלא עפ"י פירושו הנכון של החוזה, לקח על עצמו צד אחד, התחייבות לדאוג להשגתו של ההיתר, ולא מדובר בתנאי מתלה, אלא שאם לא הושג ההיתר זו הפרה. אי השגת ההיתר או הרשיון איננה מהווה פקיעת החוזה, אלא הפרה רגילה.

4.       פ"ד סולמאני נ' כץ - הצדדים מסכימים ביניהם לבצע את החוזה ללא היתר או רשיון וזה חוזה פסול ובלתי חוקי.

אם כן, בפרשנות למה התכוונו הצדדים, ביחס לאותה סיטואציה - השגת רשיון, יכולות להיות ארבע סיטואציות שונות.

באותם מקרים שהצדדים לא הביעו כוונתם, קיימת בחוק חזקה בסעיף 27 (ב) שניתנת לסתירה, שאומרת: "חוזה שהיה טעון הסכמת אדם שלישי או רשיון עפ"י חיקוק, חזקה שקבלת ההסכמה או הרשיון הוא תנאי מתלה" - זה מה שנקרא ברירת המחדל.

סעיף 28 (ג): "הוראות סעיף זה לא יחולו אם היה התנאי דבר שהצד היה, לפי החוזה, בן חורין לעשותו או לא לעשותו, ולא יחולו אם מנע הצד את קיום התנאי או גרם לקיומו שלא בזדון ושלא ברשלנות" - אם אותו צד שגרם לכך שהתנאי המתלה לא יתקיים, או שהתנאי המפסיק יתקיים, היה רשאי לעשות זאת עפ"י החוזה והצדדים הסכימו על כך, זו הסכמה חוזית מפורשת ואז הוא לא מנוע מלטעון נגד תקפות החוזה, וגם במקרים שהצד מנע את התקיימות התנאי המתלה או שגרם להתקיימות התנאי המפסיק, בתום לב ובהיסח הדעת, גם אז הוא לא מנוע מלטעון נגד תקפות החוזה.

פ"ד מפעלי ברוך שמיר נ' הוך - השופט ברק - סבר שמדובר עפ"י פירושו הנכון של החוזה וכוונת הצדדים בתנאי מפסיק - אם לא יינתן רשיון בנייה החוזה יחדל מלהתקיים. השופט ברק אמר, ששבע שנים הם זמן בלתי סביר כדי להמתין להתקיימותו של התנאי המפסיק, אלא שבמקרה הזה, הצדדים המשיכו לנסות במאמץ משותף להשיג היתר בנייה, ואף אחד מהם לא בא וטען לתנאי מפסיק, ובכך בעצם בהסכמה האריכו בכל פעם את תקופת הזמן הסביר לתקופה נוספת, ובמצב כזה שהם מאריכים את הזמן הסביר, לא יכול צד אחד לטעון פתאום שחלף הזמן הסביר, אלא יכל אולי צד אחד לומר לאחר, שבחלוף הזמן הסביר הבא, הוא אינו מסכים לקיום החוזה.

 

הפרה צפויה

 

 

 

 

 

 

 

 

דף הבית | פרופיל | תחומי עיסוק | קישורים | קריירה | English| תקנון |עו"ד|עורכי דין |צור קשר|עורך דין| דף הבית | פרופיל | טפסים | פשיטת רגל | הוצאה לפועל | בתי משפט | פסקי דין |עו"ד|עורכי דין |גילוי נאות |עורך דין
מאמרים |
עו"ד|עורכי דין |אינדקס עורכי דין |עורך דין| פלילי | פרופיל | טפסים | פשיטת רגל | הוצאה לפועל | בתי משפט | פסקי דין |עו"ד|עורכי דין |גילוי נאות |
Copyright © 2004 NOAM KURIS Law Offices and Mediation. All rights reserved.