הגדרת הנזיקין

מקומם של דיני הנזיקין במערכת המשפט

דיני הנזיקין ודיני העונשין

דיני הנזיקין ודיני החוזים

ההבחנה בין דיני העונשין, שהם חלק מהמשפט הציבורי, לבין דיני הנזיקין, שהם חלק מהמשפט הפרטי, היא די ברורה. חשובה מאוד ההבחנה בין דיני הנזיקין לבין דיני החוזים. שני ענפי משפט אלה הם חלק מדיני החיובים (כמו גם דיני עשיית עושר ולא במשפט).

החבות הראשונית בדיני חוזים מבוססת על הסכם בין הצדדים. החובה הראשונית היא לקיים את ההסכם שנקבע. החבות הראשונית בדיני נזיקין מובססת על החוק. החובה הראשונית היא לא לפגוע בזכותו של הזולת. החובה המשנית - הן בדיני החוזים והן בדיני הנזיקין - מבוססת על החוק: פיצוי הניזוק (חוק החוזים {תרופות} ופקודת הנזיקין). כלומר, ההבדל הבסיסי בין החובה החוזית לחובה הנזקית נעוץ בחובה הראשונית.

החובה שמגנים עליה בדיני הנזיקין היא בד"כ מפני בני אדם בכלל, ואילו בדיני החוזים מגנים על החובה מפני הצדדים לחוזה. החובה בדיני החוזים היא בהתאם למה שנקבע על ידי הצדדים, ואילו בנזיקין - בהתאם למה שנקבע בחוק.

רוב החובות בדיני הנזיקין הן להימנע מלעשות מעשים (על אף שישנן חובות פוזיטיביות, כמו חובת ההורה להשגיח שבנו לא יזיק), ואילו רוב החובות בחוזים הן פוזיטיביות (למרות שישנן חובות להימנע ממעשה: למשל, להימנע מפתיחת עסק מתחרה).

בדיני החוזים נוצרים יחסים בין חייב ונושה מייד לאחר כריתת החוזה. יחסים כאלה קיימים בדיני הנזיקין, רק לאחר שהופרה החובה ובוצעה העוולה.

בדיני החוזים הסעד העיקרי הוא אכיפת החוזה, ואילו בדיני הנזיקין הסעד העיקרי הוא תשלום פיצויים. מובן שניתן לתבוע פיצויים גם בשל הפרת חוזה, אך אין זה הסעד הראשוני.

	דיני נזיקין	דיני עונשין
מקור החובה הראשונית	החוק	הסכם בין הצדדים
הגנה מפני…	כלל בני האדם	הצדדים לחוזה
תוכן החובה	מה שקבוע בחוק	מה שנקבע בחוזה
סוג החובה	בד"כ, הימנעות ממעשה	בד"כ, חובה פוזיטיבית
מצב של חייב ונושה	רק לאחר שגרם נזק	לאחר כריתת החוזה, עוד טרם נגרם נזק
הסעד הראשוני	פיצויים	אכיפת החוזה

גם כאן ההבחנה בין דיני הנזיקין ודיני החוזים אי משמעותה הפרדה מוחלטת, ייתכנו מקרים שישמשו בסיס לתביעה הן בדיני החוזים הן בדיני הנזיקין, כמו במקרה של רשלנות מקצועית. הדין הישראלי מאפשר לתבוע בכל אחת מן העילות, אלא שהתובע אינו יכול לקבל פיצוי כפול.

נוסף על כך ישנן מספר נקודות מפגש בין דיני החוזים לדיני הנזיקין: קיום חוזה עלול לגרום לעיתים לעוולה של גרם הפרת חוזה; החוזה עשוי לסייע בשאלת מעמדו של המזיק - האם המזיק נחשב כעובד, כמעביד, כשולח וכו', ולמעמד המזיק משמעות רבה בדיני הנזיקין (בעיקר לעניין האחריות השילוחית של המעביד, שכן בדרך כלל קיימת אחריות שילוחית של המעביד במקרה שעובד מטעמו גרם לנזק); וגם - החוזה יכול לקבוע תניות פטור מאחריות בגין נזק, ולכן פוטר מתביעה נזיקית.

כיום הולכת ההבחנה בין דיני החוזים לדיני הנזיקין ומטשטשת. זה נובע גם מהעובדה שבשני ענפי משפט אלה יש לעתים הגנות דומות כמו חובות הפחתת הנזק (מצד הניזוק). זה נובע גם מכך שההבחנה שרווחה בעבר, לפיה דיני הנזיקין עוסקים במקרים של נזק פיזי, ואילו דיני החוזים עוסקים במקרים של נזק ממון אינה מדויקת בימינו. מצד אחד, דיני החוזים יכולים לכסות גם נזק פיזי (למשל, רשלנות רפואית) ומצד שני, דיני הנזיקין מכירים בנזקים כלכליים (במיוחד באמצעות עוולת הרשלנות).

אם יימשך הטשטוש בין דיני החוזים ודיני הנזיקין, ואם נאפשר תביעת נזיקין בכל מקרה של נזק ממון, הרי נייתר את דיני החוזים. בפסק הדין שניתן בבריטניה בעניין JUNIOR BOOK תבע בעל המפעל את קבלן המשנה בשל גרימת נזק ממוני בלבד (לא היה נזק פיזי) על אף שלה הייתה יריבות חוזית ביניהן. תביעתו נשענה על דיני הנזיקין. בית המשפט הכיר בזכות התביעה, אך לאחר מתן פסק הדין הייתה רביזיה במשפט הבריטי, גם בשל שאלות ספציפיות שנתעוררו (האם יש צורך להתחשב בפיצויים המוסכמים שנקבעו בחוזה) וגם כדי לא לייתר את דיני החוזים.

דיני נזיקין ודיני עשיית עושר ולא במשפט

מטרות דיני הנזיקין

הפרת חובה חקוקה – סעיף 63

רשלנות – סעיפים 35 ו- 36

תקיפה – סעיף 23

הסגת גבול במקרקעין – סעיף 29

מטרדים – סעיפים 42 – 18

גרם הפרת חוזה – סעיף 62