ִִ   עורך דין - אינדקס חוקים - לשירות עורכי דין ולשירות הציבור   ב בבית משפט השלום                                                                                           ת.א. 07/________ בתל אביב     התובעת:                       טיב שתיל בע"מ ח.פ. 511741928                                                                 באמצעות באי כוחו, עורכי הדין נועם קוריס ו/או ליאת לרנר ו/או נועה מנור ו/או אח'.                                                   מרח' מלצ'ט 1א', תל  אביב  65215                                                 ת.ד. 6210, תל אביב 61061                                טל': 077-7060058, פקס': 077-77060059                                          - נ  ג  ד  -      הנתבעים :        1.         מר גואטה ישראל ת.ז. 50952647                                                   מושב עוזה 61 ד.נ. שדה גת                              2.      גב' גואטה שרה ת.ז. 050212471                                                   אביגדור המאירי 19, באר שבע 84251                                                                                                                                                         מהות התביעה:              כספית, חוזית   סכום התביעה:              62,637 ₪   כתב תביעה בסדר דין מקוצר     1.                 התובעת הינה חברה בע"מ הרשומה בישראל כדין המוכרת ומשווקת זרעים ושתילים לחקלאות  (להלן: "התובעת").   2.                 מר גואטה ישראל, (להלן:"הנתבע") היה בכל הזמנים הרלוונטיים לעילת התביעה לקוח התובעת.   3.                 גב' גואטה שרה, (להלן:"הנתבעת") היתה בכל הזמנים הרלוונטיים לעילת התביעה לקוחה של התובעת.   4.                 בכל הזמנים הרלוונטיים לתביעה זו, הזמינו הנתבעים אצל התובעת שתילים וזרעים לחקלאות (להלן: "הסחורה")                                              מצ"ב כרטסת הנהלת חשבונות, תעודות משלוח וחשבוניות מס מסומנים נספח א' והמהווים חלק בלתי נפרד מכתב תביעה זה.                יוער, כי המוצרים שסופקו על ידי התובעת מפורטים בתעודות המשלוח.     5.                 התובעת סיפקה את כל הסחורה שנתבקשה ממנה על ידי הנתבע ולשביעות רצונו.            6.                 על אף האמור, עד ליום זה טרם טרחו הנתבעים לשלם לתובעת בגין המוצרים שסופקו להם ומאנו להגיב לפניותיה.   רצ"ב העתק ממכתב שנשלח לנתבע על ידי התובעת מסומן נספח ב' ומהווה חלק בלתי נפרד מתביעה זו.     7.                 בהתאם לאמור לעיל, בית המשפט הנכבד מתבקש להורות לנתבעים לשלם לתובעת, ביחד ולחוד כדלקמן:   א.         תשלום בגין הזמנת וקבלת הסחורה מהתובעת בסכום של 58,592 ₪  (כולל מע"מ).   ב.         ריבית והצמדה בגין החוב עד להגשת תביעה זו בסך של 4,045 ₪.                            מצ"ב תחשיב ריבית והצמדה מסומן נספח ג'.   ובסך-הכל:62,637 ₪ .                           8.                 תביעה זו מוגשת בסדר דין מקוצר מתוך היותה תביעה לסכום קצוב, המתבססת על חוזה וכוללת ראיות בכתב.   מתוך אלה הדברים ועל פי מקום ביצוע העסקה, לבית משפט נכבד זה מוקנית הסמכות העניינית והמקומית לדון בתביעה זו.   9.                 אשר על כן, ועל יסוד האמור לעיל, מתבקש בית המשפט הנכבד להורות לנתבע לשלם לתובעת סכום של 62,637 ש"ח, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק, החל ממועד הגשת כתב התביעה ועד ליום התשלום בפועל.   כמו כן מתבקש בית המשפט הנכבד לחייב את הנתבע בהוצאות המשפט ובשכר טרחת עורכי הדין של התובעת, בצירוף מע"מ.              נועם קוריס, עו"ד             בא    כח   התובעת עבור אל: חוק איסור לשון הרע , התשכ"ה-1965 חוק הגנת הפרטיות , התשמ"א-1981 חוק עוולות מסחריות, התשנ"ט-1999 חוק הגנת הצרכן, התשמ"א-1981 חוק הערבות , התשכ"ז-1967 חוק השכירות והשאילה , התשל"א-1971 חוק ההוצאה לפועל, התשכ"ז-1967 חוק עשיית עושר ולא במשפט, התשל"ט 1979 חוק הרשויות המקומיות (בחירות), התשכ"ה-19651 חוק המחאת חיובים, התשכ"ט-1969 חוק התקשורת (בזק ושידורים) (תיקון מס' 40), התשס"ח–2008 חוקים נוספים   100 99 98 97 96 95 94 93 92 91 90 89 88 87 86 85 84 83 82 81 80 79 78 77 76 75 74 73 72 71 70 69 68 67 66 65 64 63 62 61 60

ד דף הבית | פרופיל | תחומי עיסוק | קישורים | קריירה| מפת האתר|תקנון |צור קשר| עורך דין | לשון הרע I זכויות יוצרים I הוצאה לפועל I אינטרנט I פלילי I רישוי עסקים I משפחה I גירושין I נדל"ן I מקרקעין I חוזים I נזיקין I נוטריון I פשיטת רגל I תאונות דרכים I עבודה  I פיצויים I פיטורין I צוואה I תביעה ייצוגית I בג"ץ I רשלנות I גביית חובות I הוצל"פ I הסכם ממון I עורכי דין I פורטל משפטי I  תקשורת I דיני רשת | דף הבית | טפסים | הוצאה לפועל | קישורים | קריירה | English | תקנון | עו"ד | עורכי דין | צור קשר | עורך דין Copyright © 2004 NOAM KURIS Law Offices and Mediation. All rights reserved.

ום תהיה תפוצה מוגבלת, דהיינו, כאשר הפרסום נעשה לשם הגנה על עניין אישי כשר של אדם, גם אם אותו "אדם" הוא הציבור הרחב. אלא שעל הנתבע, המבקש להסתמך על טענה זו, להראות כי הפרסום נעשה לשם הגנה על עניין אישי כשר של כל הפרטים המרכיבים את הציבור (הפרסום?), ובלבד שהמפרסם פרסם דברים נכונים, ולא נכללו בו ביטויים עולבים יתרֿֿעלֿֿהמידה. ראו: פסקֿֿדינו של השופט שמעון אגרנט בפרשת טוביאנסקי, ע"פ 24/58 ד"ר א. גורלי נ' היועץ המשפטי, פ"ד ה, 1145, בעמ' 1168, וכן: ע"א 211/82 ננס מ' ד"ר פלורו, פ"ד מ(1) 210, 216–217.גם אם תאמר כי היה כאן פרסום בעניין אישי כשר – דהיינו התרעה בפני ציבור הקונים כי אם ירכשו מוצרי הנתבעת, עלולים הם לזרוק כספם לפח, משום שהיא מוכרת מוצרים פגומים ואיננה עומדת בתנאי האחריות – הרי הנתבע לא הוכיח ולא טען כי רכש את המוצר מאת התובעת, ועניין אישי כשר אין כאן; הנתבע לא סתר את האמור בכתב האחריות שהוא איננו חתום עליו, כי האחריות היא אישית; ואף טען בעצמו כי רכש מאת מרואני מעבד שרוף; נתונים אלה לא גולו בכתבה שפורסמה, ולכן פרסם הנתבע עובדות חלקיות, אשר יצרו מצג כולל שאיננו נכון, ולפיכך פרסם דברים לא־נכונים, אשר מאיינים את רכיב תוםֿֿהלב הנדרש בסעיף 15 (3) לחוק איסור לשון הרע, ואין הוא חוסה תחת הגנתו. סעיף 15(4) וסעיף 15(6) טוען הנתבע, כי עומדת לו הגנת הוראות סעיפים 15(4) ו־15(6) לחוק איסור לשון הרע: זו ההגנה המוענקת על הבעת דעה. תנאי מקדמי לקיומה של הגנה זו היא כי המפרסם יעמוד בחובתו להביא את מלוא העובדות שעליהן מסתמכת הבעת הדעה. נפסק כי דרישה זו באה על מנת שינתן יהיה להגן אף על מסקנה כוזבת, ובלבד שהעובדות שעליה מסתמכת הדעה תימסרנה לקורא, והוא יוכל לשפוט בעצמו אם מבוססת הדעה, אם לאו. ראו: ע"א 7/79 הוצאת הספרים "החיים" נ' רשות השידור, פ"ד לה(2) 365, 369, 370. עלֿֿכן, בענייננו – הנתבע שכלל הבעת דעה משמיצה, לפיה התובעת היא, בין היתר, "חנות רפאים", ומוצריה שהיא מוכרת הם "מוצרי רפאים", והיא נמנעת מליתן שירות ללקוחותיה – הרי משנמנע מלציין את מלוא העובדות שעליהן מסתמכת דעתו בדבר השירות של התובעת – עלֿֿכן הבעת הדעה שבכתבה – יש להתייחס אליה כאל עובדה בלתי נכונה, והגנת הבעת הדעה איננה חלה. ראו גם: ע"א 723/74 דלעיל, עמ' 319–325, מפי כבוד השופטת מ' בן־פורת.אשר לתוםֿֿלבו של הנתבע. סעיף 16 לחוק איסור לשון הרע קובע חזקה לעניין פרסום בתוםֿֿ לב, וזו לשונו:"(א)הוכיח הנאשם או הנתבע שעשה את הפרסום באחת הנסיבות האמורות בסעיף 15 ושהפרסום לא חרג מתחום הסביבאותן נסיבות, חזקה עליו שעשה את הפרסום בתום לב. חזקה על הנאשם או הנתבע שעשה את הפרסום שלא בתום לב אם נתקיים בפרסום אחת מאלה: הדבר שפורסם לא היה אמת והוא לא האמין באמיתותו;הדבר שפורסם לא היה אמת והוא לא נקט לפניהפרסום אמצעים סבירים להיווכח אם אמת הוא אם לא;(3)הוא נתכוון על ידי הפרסום לפגוע במידה גדולמשהָיתה סבירה להגנת הערכים המוגנים עלֿֿידי סעיף 15."כדי לבוא בגדרה של החזקה הקבועה בסעיף 16(א) לחוק, מוטל על הנתבע להוכיח, נוסף לתחולתן של אחת מחלופות סעיף 15, שהפרסום אינו חורג מגדר הסביר. בהקשר זה נפסק ששאלת סבירותו של הפרסום נגזרת מנסיבותיהן הקונקרטיות של כל אחת מחלופותיו של אותו סעיף. ע"א 5653/98 פלוס נ' חלוץ, פ"ד נה(5) 865, 898 מפי כבוד השופט מ' חשין. דרישת הסבירות כחלק מהגנת תוםֿֿהלב נועדה לאזן בין חופש הביטוי להגנה על כבודו של האדם ושמו הטוב (ראו: רע"א 10520/03 בן גביר נ' דנקנר (לא פורסם), מפי כבוד השופטת א' פרוקצ'יה, בסעיף 24 לפסקֿֿהדין. בנסיבות העניין שבפניי, אני סבורה שהפרסום חרג מגדר הסביר באופן שמוציא את הנתבע מתחולתה של חזקת תום הלב הקבועה בסעיף 16(א) לחוק איסור לשון הרע. אינני שוללת את טענת הנתבע, לפיה תכלית הפרסום הייתה להגן על אינטרס ציבורי כללי, למנוע מצרכנים אחרים שירות לקוי והפסד כספי כטענתו, להבדיל מהאינטרס האישי של הנתבע להחלפת מעבד, ומוכנה אני להניח שהנתבע סבר, מנקודת מבטו, שהתובעת נוהגת שלא כראוי, אך עדיין אפשר וראוי היה לבטא את הדברים בדרך פוגענית פחות וSלהשיג את אותה המטרה. הקלות סעיף 19 והכוונה לפגוע הנתבע טוען כי עומדות לו הקולת הקבועות בסעיף 19 לחוק איסור לשון הרע, מאחר שהיה משוכנע באמיתות הפרסום ושלא הייתה לו כוונה לפגוע בתובעת, אלא להביע ביקורת עניינית בלבד, והואיל והתנצל, הן בכתב ההגנה הן בעדותו הראשית. ראשית אומר, כי לא מצאתי בתצהיר העדות הראשית או בכתב ההגנה התנצלות בפני התובעת. נהפוך הוא: בסעיף 39 לתצהיר עדותו הראשית טוען הנתבע טענה מתוך כוונה להצביע על אופייה הרע של התובעת, לאמור:"בנוסף נראה כי התנהלותה של התובעת ואי מצן שירות הולם וראוי ללקוחותיה הינו דבר שגרתי וידוע, כפי שאף ניתן להתרשםמהפרסומים הרבים חדשות לבקרים ברשת האינטרנט..."להוכחת טענתו זו, צירף הנתבע העתק של כתב תביעה שהגישה התובעת כנגד רוה"ח גיל ברלב מגבעתיים מיום 6.3.2005, בו נטען כי רוה"ח ברלב פרסם בפורומים ובמדורים צרכניים ברשת האינטרנט שעיסוקם בשירותי מכירות מחשבים ביטויים עולבים ומכפישים כלפיה (נספח ג'); הנתבע צירף תלונה שפורסמה ברשת מיום 21.2.2003 ללא פרסום שם המתלונן (נספח ד'); כן צרף כתבה מאת ערן טל שפורסמה באתר 'nrg' במדור צרכנות ורשת (נספח ו'), שזכתה לֿֿ346 תגובות; תגובה באתר 'ynet' (נספח ז'); ותלונה באתר 'מוטוריקה' של האחים מרואני (נספח ח').עלֿֿפי מסמכי התובעת, כנגד הכתב ערן טל ו'nrg – מעריב הוצאת מודיעין בע"מ', הגישה התובעת תביעת לשון הרע, ונספח ז' לסיכומיה הוא הסדר פשרה אליו הגיעו הצדדים ואשר קיבל תוקף של פסקֿֿדין בביתֿֿהמשפט. טענת הנתבע להיעדר כוונה לפגוע איננה מתיישבת עם לשון הכתבה עצמה. בכותרת הכתבה  כולל הנתבע בקשה לקורא כי יעביר ויפיץ את הכתבה: "המכתב קצת ארוך, אבל שווה לקרוא עד סופו ולהעבירו הלאה". די בכך להראות כוונתו ומעשיו של הנתבע להפיץ הכתבה נשוא התביעה ברבים. מהכתבה עולה כי הנתבע הפיץ את הכתבה לגורמים רבים נוספים באמצעות הדוארֿֿ האלקטרוני, כפי שהוא בעצמו כותב: "אנחנו כבר נתראה בפורומים...אז דבר ראשון שיִכנס (מנכ"ל החברה – דמ"ה) הנה אני שולח מכתב זה לכולם שיֵדעו...שלחתי עותקים של המכתב הזה ל...אתרים להגנת הצרכן". כמו־כן נשלחה הכתבה לאתרי האינטרנט של 'מעריב' ו'ידיעות אחרונות', תוך כוונה ברורה שתפורסם בתפוצה רחבה. שיגור הכתבה באמצעות הדוארֿֿהאלקטרוני לפורומים וגורמים שונים, עלֿֿפי הודאתו של הנתבע, מוכיח כי הייתה לנתבע כוונת מכוון שקוראים רבים ככל הניתן יראו את הכתבה ויפיצו אותה הלאה, כפי שביקש במפורש בכתבתו כי ייעשה. השאלה היא אם די בפרסומים הללו כדי לבסס קיומה של כוונה לפגוע. פרסום של הכתבה באמצעות דואר אלקטרוני ובפורומים ברשת הנו ראיה ככל הראיות, וזו נתמכת בדברֿֿמה נוסף הדרוש לביסוסה – הודעת הנתבע בפרסום פרסומים אלה. יש בכוח הראיות כדי לבסס את רכיב הכוונה לפגוע, הנובע מתוכנה, מהימנותה ומשקלה של הראיה. מעצם הפרסום ומן הפרסום לבדו נקל להסיק שכוונת המפרסם בפרסום הייתה אחת – לפגוע. מסקנה זו נובעת מן ההנחה העובדתית לפיה אדם מתכוון לתוצאה הטבעית של מעשיו. מאופייה הפוגעני של הכתבה נשוא התביעה ניתן ללמוד כי הנתבע־המפרסם היה מודע לפגיעה שתיגרם עקב הפרסום. הכוונה לפגוע נלמדת מתוכן הפרסום עצמו. הכוונה לפגוע נלמדת אף מהסתרת העובדות הרלוואנטיות והמהותיות בכתבה: כי לא הנתבע הוא שרכש את המעבד מן התובעת; כי רכש המעבד מאחים מרואני כשזה היה כבר שרוף. כך גם ניתן ללמוד על כוונת הנתבע לפגוע במוניטין של התובעת מכך ששלח את הכתבה לפורומים צרכניים.שוכנעתי כי בפרסום הייתה לנתבע כוונה לפגוע, ובהיעדר כל התנצלות מצדו, נדחית טענתו כי עומדות לו ההקלות הקבועות בסעיף 19 לחוק איסור לשון הרע. עוקץ ותרמית ושקר מפגיעטענת ה"עוקץ ותרמית" אותה מעלה התובעת בסעיפים 32–56 לסיכומי טענותיה נדחית, לאחר שאין בה אלא הנחות ניחושים וסברות. בסיכומיה מעלה התובעת תיאוריה קונספירטיבית על קשרֿֿכביכול בין הנתבע לבין האחים מרואני, שלפיה ביקשו הם, תוך עשיית יד אחת, ל"עקוץ" את התובעת. משלא הונחה כל תשתית עובדתית, אף לא לכאורית, לסברה זו במסכת הראיות שבפניי, הרי הטענה בדבר "עוקץ ותרמית" – נדחית.אשר לטענת "שקר מפגיע" המועלית בסעיפים 55, 96 ו־99 לסיכומי התובעת – גם טענה זו לא בא זכרה בכתב התביעה. אין התובעת רשאית להעלות טענות החורגות מהפלוגתאות שנכללו בכתב הטענות המקורי. העובדה שסעיף 58 מאוזכר בחוק איסור לשון הרע איננו הופך את עוולת "השקר המפגיע" לעילת תביעה "מכללא" בכל כתב תביעה שעניינו לשון הרע. העלאת טענות לעניין "שקר מפגיע" בסיכומים היא הרחבת חזית אסורה – ועלֿֿכן אני מורה על מחיקתן. וראו: ע"א 6799/02 יולזרי נ' בנק המזרחי המאוחד בע"מ, סניף בורסת היהלומים, פ"ד נח(2) 145. נזקי התובעת כאמור, בכתב התביעה טוענת התובעת לנזק ממון בגין הפגיעה בעסקיה ובעבור הפגיעה בשמה הטוב. אין בכתב התביעה כל התייחסות או דרישה חלופית לפסיקת פיצויים סטטוטוריים הקבועים בחוק איסור לשון הרע. בסיכומיה, זנחה התובעת את דרישתה לפסיקת נזקי ממון. בסיכומיה, לראשונה, דורשת היא קבלת סעד סטטוטורי. לכך מתנגד הנתבע, הטוען להרחבת חזית אסורה, ועותר כי ביתֿֿ המשפט לא יפסוק לתובעת סעד שלא נתבקש מצדה. בראיותיה, לא הוכיחה התובעת כי נגרם לה נזק כלשהו. התובעת לא הוכיחה אילו הפסדים ספגה בעקבות הפרסום, כמה ביטולי הזמנות היו בעקבות הפרסום, אילו נזקים אירעו לשמה הטוב או כיצד נפגע. התובעת לא הראתה ולא הוכיחה ירידה בהכנסות, ואף הצהירה כי איננה יכולה להוכיח את הנזקים שהכתבה הסבה לה: בנסיבות אלה, מאחר שלא הוכיחה התובעת את הנזקים שנגרמו לה, אין לפסוק לה סעד של פיצוי ממוני.התובעת אף לא פעלה להקטנת נזקיה. היא לא הוכיחה כי עשתה דבר כדי לפנות למנהלי אתר הפורום 'רוטרֿֿנט' בדרישה להסיר מן הפורום את פרסום הכתבה נשוא התביעה. על כך נשאלה התובעת, בשאלון ששלח הנתבע, מדוע לא פנתה בדרישה להפסיק את פרסום המכתב. בתשובתה השיבה כי הואיל ונגרם לה נזק רב, בחרה בדרך של הגשת כתב תביעה, על מנת להיפרע על נזקיה ולהרתיע אחרים מלנהוג כך.  על התובעת הניזוקה חלה החובה להקטין את הנזק, וכלל הוא כי ביתֿֿהמשפט לא יפסוק לנפגע פיצוי בגין אותם שיעורי נזק שהיה יכול למנעם. ראו: ע"א 492/81 בן לב בע"מ נ' ברכה מגד, פ"ד לח(4) 70, וכן: ע"א 592/66 הקודחים בע"מ נ' ביטון, פ"ד כא(1) 281, 284.והא קושיה לדוכתה – האם כאשר זונחת התובעת בסיכומיה את דרישתה לפיצוי נזק ממוני ועותרת לפיצוי סטטוטורי, ייעתר בית המשפט ויפסוק פיצוי סטטוטורי. הוראת סעיף 7א'(ב) לחוק איסור לשון הרע, תשכ"הֿֿ1965, הוכנסה במסגרת החוק לתיקון חוק איסור לשון הרע (תיקון מס' 6), תשנ"ט־1998; כותרת השוליים היא "פיצוי ללא הוכחת נזק", והוא קובע לאמור במשפט בשל עוולה אזרחית לפי חוק זה, רשאי בית המשפט לחייב את הנתבע לשלם לנפגע פיצוי שלא יעלה על 50,000 שקלים חדשים, ללא הוכחת נזק".השאלה היא אם לשון הסעיף נועדה להנות את מי שניסה להוכיח נזקו ונכשל, או את מי שהיה בידו לעשות כן אך נמנע מכך, ועלֿֿידי בחירה בפיצוי עלֿֿפי סעיף 7א'(ב), בשלב הסיכומים, מבקש לעקוף את עול ההוכחה הרובץ על כתפי תובע. תכליתו של תיקון מס' 6 היא לסייע בידי מי שמתקשה להוכיח מהו שיעור הנזק הממוני שנגרם לו עקב הפגיעה בו בלשון הרע. הסמכות המוענקת לביתֿֿהמשפט לפסוק פיצוי סטטוטורי גם אם לא התבקש הדבר בכתב התביעה או בשלב אחר של המשפט, אין בה כדי להצביע על הרלוואנטיות של הסיבה לכך שהנזק שנגרם לא הוכח. אין נפקא מינה אם סיבת היעדר ההוכחה היא ניהול כושל של התביעה או בחירה מכוונת שלא להוכיח את הנזק. כותרת השוליים כתנא דמסייע – היא נייטרלית מבחינת מהותה וטעמיה של אי־ההוכחה. משמע, תכליתו של ההסדר: לאחר שהוכיח התובע כי הוא זכאי לתבוע וכי היה יסוד לטענת פרסום לשון הרע, ולאחר שנקבע כי טענות ההגנה אינן עומדות לנתבע, ורשאי הוא לתבוע פיצויים ללא צורך בהוכחת הנזק הממשי, או אז בא הפיצוי הסטטוטורי במקום הפיצוי הממשי. מהו המועד האחרון, מבחינה דיונית, בו יכול התובע לבקש מביתֿֿהמשפט פיצוי על פי סעיף    7א'(ב) לחוק איסור לשון הרע? דומה כי גם כאן יש לנקוט בפרשנות מרחיבה ולא נוקשה: לפיה תובע שלא הצליח בהוכחת הנזק הממשי, יכול גם בשלב דיוני מתקדם לעתור להפעלת ההסדר עלֿֿפי סעיף 7א'(ב) לחוק איסור לשון הרע, תוך שמירת זכותו של הצדֿֿשכנגד להתייחס לכך. ממילא, ובכל מקרה, פסיקת הפיצוי ללא הוכחת נזק נתונה לשיקולֿֿדעתו של ביתֿֿהמשפט, אשר יכול להביא בחשבון, במקרה מתאים, גם את המועד הדיוני בו נתבקש הסעד. וראו: ע"א 592/88 שגיא נ' עיזבון המנוח אברהם ניניו ז"ל, פ"ד מו(2) 254, סעיף 8 לפסקֿֿהדין, מפי כבוד הנשיא מ' שמגר. עלֿֿפי ההלכה הפסוקה, ומטעמיה, הרי שגם בשלב הסיכומים, לאחר שלא עלה בידי התובעת להוכיח את הנזק הממשי, וגם שלא עתרה לכך בכתב התביעה או בכל שלב אחר של המשפט, רשאית היא לעתור לפיצוי סטטוטורי עלֿֿפי סעיף 7א'(ב) לחוק איסור לשון הרע. שיעור הנזק לפסיקת הפיצוי הסטטוטורי הסייג הוא שלשם קביעת הפיצוי הסטטוטורי, יש לדרוש מן התובעת מינימום ראייתי, מזערי, עלֿֿפיו יהיה בידי ביתֿֿהמשפט להפעיל שיקולֿֿדעתו ולבחור בפיצוי המתאים. בענייננו – התובעת לא עמדה אף במינימום הראייתי המזערי הנדרש אשוב ואדגיש, כי התובעת לא פעלה להקטנת הנזק, אם היה, ולא פנתה להסרת פרסום הכתבה מפורומים שונים, בין אם מאלה שבאתר 'ynet', אתר 'nrg' או פורום צרכני אחר בנושא מחשבים התובעת אף לא טענה כי נאלצה לשנות את המדיניות השיווקית שלה – קרי: מחירים זולים ביותר בשוק המחשבים, התוכנה והציוד ההיקפי אל מול תנאי שיווק אשר מבחינה צרכנית מצמצמים את מחויבויותיה (היעדר אחריות אם הקונה מתקין בעצמו את המחשב; היעדר אחריות לשריפת מעבד; היעדר אחריות בהעברה), וכו'. מאידך, יש לשקול את התנהגותו של הנתבע, אשר בפרסום הכתבה לא גילה פרטים מהותיים שגרמו להיווצרות תמונה שונה מן המציאות כהווייתה. הנתבע לא התנצל ואף לא הודיע על נכונותו להתנצל. יש לקחת בחשבון את היקף הפרסום ואת כוונת הנתבע להפיץ את הפרסום על מנת לפגוע, תוך התחשבות בחשיבות של חופש הביטוי, והתכלית התרופתית של הפיצוי. בשקלול, בהינתן כל אלה:התביעה מתקבלת הנתבע ישלם לתובע פיצויים בסכום של 8,000 ₪, בארבעה תשלומים שווים ורצופים, מדי 10 בחודש, החל ביום 10.06.2007. הסכום ישא ריבית והפרשי הצמדה, כחוק, מקץ 120 יום מיום מתן פסק הדין. בנוסף ישלם הנתבע לתובעת סכום של 1,850 ₪ (אגרות משפט), וכן שכרֿֿטרחת פרקליטי התובעת, בסך של    3,500 ₪, בתוספת מע"מ, כחוק. סכומים אלה ישאו הפרשי הצמדה וריבית, כחוק, מיום מתן פסקֿֿהדין ועד למועד התשלום בפועל.המזכירות תשגר העתקי פסקֿֿהדין לצדדים.ניתן היום, א' בסיון, תשס"ז (18 במאי, 2007), בהיעדר הצדדים.