בתי הדין לעבודה

 

 

 

 

 

פרוטוקול

 

ב"כ התובע:

אני מתנצלת על האיחור.

לגבי התביעה להפרשי שכר- שכר החודשי נרשם בטבלה למען הסדר הטוב. החישוב נעשה על פי ימי עבודה בפועל ועל פי שכר מינימום יומי. מה שנכון שחסר, הסתכלתי בכתב התביעה, לא כתובות שעות העבודה, התובע עבד 9 שעות ביום. שעות העבודה בפועל היו משעה 07:00 עד 16:00לתובע היה חצי שעה הפסקה. התובע צריך לעבוד על פי ההסכם הקיבוצי וצו ההרחבה 7.6, זה יותר משעה  נוספת, גם אם מתחשבים בהפסקה, זה יוצא יותר. בתלוש מאי 2001- השכר הוא שכר היומי שחילקתי אותו ל-9. התובע יעיד על כך שהתובע עבד 9 שעות. הוא הגיע ב- 07:00 בבוקר.

 

ב"כ הנתבעת:

מסתבר שהתובע הגיע בהסעה הממומנת על ידי הנתבעת. הוא תבע הוצאות רכב, למרות שהוא בא לעבודה ברכב. כל העובדים מגיעים באותה שעה אחרי 07:00. הוא הגיע מעט לפני 07:00 ועזב לפני 16:00. אמנם הארוחה לוקחת חצי שעה, ההפסקה 45 דקות.

 

ב"כ התובע:

לגבי הוצאות נסיעה- מאחר והתובע אינו נשא בהסעות, אני מבקשת שרכיב זה ימחק מכתב התביעה.

 

ב"כ הנתבעת:

לגבי חגים- התובע לא זכאי לחגים. לכלכלה הוא גם לא זכאי. הייתי בבית דין זה לפני כב' הנשיא היה לי דיון דומה, והוא העיר לי להכניס את הפסיקה המתאימה.

יש פסיקה על הזכויות הנלוות.

ראשית, היה ניסיון ממשי לסיים את התיק בפשרה עם התובע שפשוט נעלם מס' פעמים, גרם נזקים כבדים ללא הודעה מוקדמת, גם שהנושא הגיע לחברתי היה ניסיון להגיע לפשרה, גם בכתב ההגנה זה נרשם.

 

ב"כ התובע:

התובע קיבל 9 ימים הבראה בשנה הראשונה.

 

ב"כ הנתבעת:

בשנתיים האחרונות התובע קיבל דמי הבראה.

 

ב"כ התובע:

התשעה ימים ששולמו, הם שולמו על חוב עבר. עשיתי חישוב על כל השלוש שנים, הורדתי את התשעה ימים ששולמו ואז נשאר 16.667 אפשר להוריד את זה ל- 14. יש פה שני חישובים חילופיים. החישוב היותר גבוה הוא על פי התנאים בהסכם הקיבוצי הספציפי, לחילופין עשיתי לפי ההסכם הקיבוצי הכללי.

 

ב"כ הנתבעת:

יש תלוש שאומר מתי נתקבלה הבראה. יש פסיקה מאוד ברורה, שניתן לקבוע הבראה שנתיים אחרונות, אי אפשר להגיד ששולמו שנתיים אחרונות אז לזקוף את זה לשנים קודמות.

 

נציג הנתבעת:

בשנים שהתובע עבד לא שולם בגלל שנאמר שלעובד יומי לא מגיע הבראה. כשאמרו לי שמגיע לתובע הבראה שילמתי לו. התובע, בגלל שרציתי לעזור לו, למרות שהיכולת שלו בעבודה מגיע ל- 30% דפוקה מעובד רגיל, התחשבתי בו כי הוא רצה להמשיך לעבוד. בשלושה פעמים במשך תקופת עבודתו הוא לא הגיע לעבודה, אחר כך התחנן לחזור לעבודה, ואני החזרתי אותו לעבודה. השנה וחצי הראשונות לא שולם מחוסר ידיעה. שנודע לי שצריך לשלם שולם לו.

 

ב"כ הנתבעת:

לגבי פדיון חופשה- התובע יצא לחופשה וקיבל על זה שכר.

 

נציג הנתבעת:

אני יכול להוכיח שימים שהוא לא הגיע לעבודה, שולם לו שכר מלא. אני מעריך שזה 4-5 ימים בשנה.

 

ב"כ הנתבעת:

לגבי דמי הבראה- 9 ימים שולמו. התובע עבד לכל היותר שלוש שנים לא רצוף.

 

ב"כ התובע:

התובע עבד שלוש שנים ושמונה חודשים. התובע עבד מינואר 2001 עד אוגוסט 2004. לא היו הפסקות. גם לא טענו את זה בכתב ההגנה.

 

ב"כ הנתבעת:

בתוך החודשים היו שבועות שהתובע נעדר. התובע לא היה חודשים שלמים.

לגבי חופשה- חברתי מחשבת בצורה לא נכונה.

לגבי הפרשות לגמל- הכספים הופרשו. על השנה הראשונה אין חובה להפריש, ולאחר מכן הופרש לתובע.

 

נציג הנתבעת:

בקורס שהייתי, צוין במפורש שבשנה הראשונה לא מפרישים. מתחילים להפריש מחודש ה- 13.

 

ב"כ התובעת:

הפרשי שכר אפשר להוריד באחוזים. אם יש טעות, זה הטעות של החצי שעה הפסקה.

 

ב"כ הנתבעת:

יש נתון של הלוואות שהתובע קיבל.

 

ב"כ הצדדים:

אנו מקבלים את המלצת בית הדין לפיה לסילוק סופי ומוחלט של כל תביעות התובע כלפי הנתבעת ומבלי להודות בכל טענה מטענות הצדדים תשלם הנתבעת לתובע סך של 22,000 ₪, באופן הבא: 13,000 ₪- פיצויי פיטורים ו- 9,000 ₪- פיצוי בגין נזק לא ממוני. הסך הנ"ל ישולם עד ליום 6.4.06 באמצעות שיקים לפקודת התובע, אשר יועברו למשרד ב"כ התובע.

אנו מבקשים לתת תוקף של פסק דין להסכמה זו.

 

פסק-דין

 

 

5129371

546783131.           ניתן תוקף של פסק דין להסכמת הצדדים.                 

 

2.             התובע פטור מתשלום אגרה דחויה.

 

5129371

54678313

ניתן היום ט' באדר, תשס"ו (9 במרץ 2006) במעמד הצדדים.

 

                                                           _

 

 

אילן סופר 54678313-2553/05

                        אילן סופר - שופט

נוסח מסמך זה כפוף לשינויי ניסוח ועריכה