הטענות המשפטיות לגבי המצב המשפטי הנכון בעניין נטל ההוכחה של זיוף:

 

1. טועה ומטעה התובע בנסיונו לטעון כי הנטל של הוכחה על ידי חוות דעת גרפולוג על כתפי קורבן של זיוף חתימה על שיק. לפי גרסת התובע כל הקורבנות של זיופי שיקים מהיום יאולצו לשלם אלפי שקלים לגרפולוגים ולהוכיח כי החתימות המזויפות אינן שלהם.

 

2. התובע מנסה להציג פסד דין מבית משפט העליון ע''א 2448/92 בנק לאומי נ' אשכנזי ואח' (להלן: ''פרשת בנק לאומי נ' אשכנזי'')[1] כהלכה של בית המשפט העליון לגבי הנטל בזיוף חתימה. פסק דין זה כלל אינו עוסק בזיוף חתימות אלא בחתימה של פקיד בנק. פסק הדין בוחן את השאלה האם החתימה על ידי פקיד הבנק שאינו מורשה להתחייב בשם הבנק יש לפרשה כזיוף במובן המשפטי ולא במובן העובדתי, כאשר אין כל ספק מי חתם על גבי השיק.

 

3. בפסק הדין מדובר על הערב להלוואה שפרע את ההלוואה במקום החייב וקיבל מהבנק לידיו שיק, שבגב השיק מנהל הסניף מול עיניו חתם עם חותמת הבנק ורשם ''מתחייבים לשלם בזמן הפרעון''.

 

4. פסק דין זה עוסק בהוראות סעיפי 105-106 לפקודת החברות [נסח חדש] תשמ''ג-1983, הקובעת את דוקטרינת החריגה מסמכות של מנהלים.[2]

 

5. הלכה זו מדברת על העברת הנטל על כתפי הנתבע לגבי החריגה מסמכות בנוגע לחתימה, המרוקנת את התוכן של החתימה, ולא על נטל הוכחת הזיוף כפי שמטעה בתובע. פסק דין זה כלל אינו עוסק בטענות של זיוף!

 

6. לגבי פסק הדין של בית משפט השלום בתל אביב, כבוד השופטת אבניאלי ת.א. 209153/02 מאיר בלס נ' ניסים לוי (להלן: ''פרשת בלס נ' לוי''), התובע שוב טועה ומטעה.

 

7. פסק דין זה עוסק בעניין של חתימה על גבי השיק בחריגה מהרשאה, ואינו עוסק במישרין בשאלת הזיוף. שכן בתיק הנתבע הודה כי החתימה של חמו ולא זויפה, אך נחתמה ללא הרשאה.

 

8. בפרשה בלס נ' לוי הנתבע טוען כי נעשה שימוש בשיקים שלו על ידי חמו שחתם וללא הרשאת הנתבע, כאשר עובר לכך כיבד שיקים חתומים על ידי חמו.

 

9. בפסק דין זה כבוד השופטת אבניאלי מפנה על פרשת בנק לאומי נ' אשכנזי בעניין חתימה בחריגה מהרשאה, האם תיחשב לחתימת הנתבע.

זאת ועוד, בפרשת בלס נ' לוי הנתבע לא הרים את נטל הראיה לעניין חריגה מהרשאה, מאחר וגם כשהודה כי חמו חתם על השיק, לא הגיש נגד חמו תלונה למשטרה, ולכן כבוד השופטת אבניאלי פסקה כי סימן זה מראה כי לא הייתה חריגה מהרשאה.

 

10. בענייננו, עם כל הכבוד לתובע, מרשי הגיש תלונה למשטרה נגד מי שלדעתו גנב וזייף את השיק.

 

11. כמו כן, בפרשת בלס נ' לוי הנתבע סרב להיבדק במכנת אמת, וזה הווה ראיה כנגדו.

 

12. בתיק שלנו הנתבעים מהיום הראשון זעקו כי הנם מוכנים, התובע וגם אשתו הנתבעת להבדק בכל בדיקה אפשרית, אולם התובע לא נענה, ולא בכדי, כי ידע שהשיקים הגיעו אליו דרך גורמים עבריינים, עת היה צד למעשים  אפלים כלשהם: הרי אדם סביר אינו מקבל שיקים באמצע הלילה מעבריין שמאיים להרגו, לפי גרסת התובע.

 

13. ההבדלים בין פסק דין פרשת בלס נ' לוי לבין עניינו:

 

 

14. כבוד השופטת אבניאלי ביססה את פסק דנה בתיק בלס נ' לוי על שלושה דברים: אחת, הנתבע לא הגיש תלונה למשטרה, שתיים, הנתבע לא זימן עדים ושלוש, לא הגיש חוות דעת גרפולוגית, כשהכל תחת פסק דין בנק לאומי נ' אזכנזי בעניין חריגה מהרשאה, ולא טענת זיוף גרידה.
15. וארבע, בעניין בסל נ' לוי הנתבע עצמו טען בתצהירו כי ''בבירור עם חמי נמסר לי כי הוא עשה שימוש דחוף בשיקים שלי בהעדרי, ללא חתימתי וללא ידיעתי'' – בעניין בלס נ' לוי הנתבע הודה כי חמו חתם על השיק, ולכן טענת זיוף נסתרה על די הנתבע בעצמו, ולכן החלטת כבוד השופטת אבניאלי עסקה בנטל הוכחת חריגה מהרשאה ולא הזיוף.

 

טענה משפטית בענין העדר תמורה לעניין אי אחיזה כשורה:

 

16. התובע רשום כנפרע בשיק, ונחזה להיות צד קרוב, אך טען כי הנו צד שלישי. גם אם יטען התובע כי הנו הצד השלישי, על התובע נטל ההוכחה בדבר מתן תמורה בגין השיק.

 

17. הנתבע לא קיבל כל תמורה, והתובע לא הוכיח את דבר מתן התמורה, מלבד הגשת זכרון דברים בכתב יד של עצמו, ומבלי לזמן לעדות את העד החיוני שלטעת התובע קיבל את התמורה במזומן, ולטענתו פרטיו המלאים היו ידועים לו. זכרון הדברים יצא כולו תחת ידו של התובע (עמוד 8 שורה 19), אשר ניסה לטעון כי אחת החתימות הנה של המוכר, מר שוקי מלכי, העד החיוני והטוב שלא הזמין.

 

אי הבאת עד תביעה חיוני להוכחת התמורה לעניין אחיזה כשורה:

 

18. העד החיוני של התובע להוכחת קבלת התמורה (כסף מזומן בעסקת מכירת כלי רכב)  הנו מוכר כלי הרכב, מר שוקי מלכי, אשר לא הוזמן על ידי התובע. אי הזמנת עד חיוני על ידי התובע מטילה ספק מהמנות עדותו, גם לפי כלל הראיה הטובה ביותר. הרי מה הייתה הדרך הטובה יותר להוכיח את מתן התמורה בגין השיקים מאשר הבאת עד שיעיד על קבלת התמורה?

 

עסקת מכר רכב מפוקפקת הסותרת את תום ליבו של התובע ואחיזתו כשורה:

 

19. בתיק זה נשמעה בעולם בית המשפט גרסה לא אמיתית ומוזרה. התובע סיפר כיצד קיבל את השיקים בשעות הלילה מקבוצת עבריינים שאיימו להרגו. הכיצד ניתן להאמין לתובע שסבר בתום לב כי השיקים כשרים?

 

20. כמו כן התובע סיפר סיפור בדיוני כיצד רכש מעבריין כלי רכב תמורת 60,000 שקלים מבלי להעביר בעלות ומבלי לומר ממי רכב, מבלי לעשות הסכם על בעל הרכש או לציין מי בעל הרכב.

 

21. שלאה: ''האם הבעלים היה המוכר'' התובע השיב ''לא''. (עמוד 7 שורות 11-12 לפרוטוקול). – היכן תום הלב?

 

22. לתמיכה בגרסתו התובע הגיש הזכרון דברים בכתב ידו  בינו לבין איש שלא היה הבעלים של כלי הרכב.

 

23. מדוע התובע לא הזמין לדיון את מי שמכר לו את כלי הרכב ונתן לו את השיקים וקיבל תמורה במזומן, מר שוקי מלכי, כדי להוכיח אחת ולתמיד, האם הייתה עסקה והאם ניתן כסף מזומן בתמורה?

 

24. התשובה בכך שלא הייתה כל עסקה, ''זכרון דברים'' שהגיש התובע הנו מסמך לא אמיתי, והתובע לא הוכיח את אמיתות המסמך, ובוודאי לא שילם 60,000 ש''ח במזומן בגין השיק. סיפור דמיוני עוד יותר של התובע היה בכך שאותו העבריין שמכר לו את כלי הרכב ו''קיבל כסף מזומן'', בא באמצע הלילה ושילם בשיקים של הנתבע.

 

25. בחקירה הנגדית נשאל התובע האם נכון שמר שוקי מלכי ''המשיך לגדף, לקלל, תוך שהוא מטיל מורא ופחד, מאיים לרצוח אותך ואת ילדיך'', ואחר כך נתן לו שיקים, העד אומר ''כן''. (עמוד 9 שורות 11-17). לשאלה נוספת ''אבל לפני זה הוא אמר שיהרוג אותך'' התובע משיב ''נכון אני לא מכחיש, מה הקשר''. (עמוד 10 שורה 1-2).

 

26. התובע שוב מנסה לספר את סיפורו כיצד עבריין איים להרגו ובמקום זה נתן לתובע שיקים. התובע אינו מסביר גם מדוע לדבריו עשה עסקה עם העבריינים בסכום עגול של 60,000 ש''ח וקיבל חזרה הסכומים של 36,000 ש''ח ו- 34,500 ש''ח, היכן תום הלב?

 

27. ברור, שהתובע או מי מטעמו הנו עסקן בשוק האפור של שיקים גנובים, וממציא בקלות סיפורים שונים על עסקי הלילה של עולם הפשע.

 

סתירה מהותית היורדת לשורשו של עניין בין גרסאות התובע ואשתו לגבי מועד השיחה:

 

 

28. התובע טען בתצהירו כי ניהל שיחה אחת בלבד עם הנתבע מטלפון של חברו בשם יצחק ממיה.

 

29. אשתו של התובע, גב' אסתר בן ליצ'י הצהירה כי הייתה עדה לשיחה בין התובע לבין הנתבע. בסעיפים 9-13 לתצהירה העדה מספרת כיצד עברו השיקים מידי מר שוקי מלכי לידי התובע, וכי התובע מייד התקשר אל הנתבע.

 

30. בית המשפט הנכבד הבהיר בזמן החקירה כי מהתצהיר ניתן ללמוד על סמיכות מועד השיחה למתן השיקים. (עמוד 17 שורה 5).

 

31. בכדי לבדוק בוודאות של 100% , מתי התקשר התובע אל הנתבע בחקירה הנגדית נשאלה העדה מתי הייתה השיחה, האם הייתה בלילה בסמוך לקבלת השיקים, והיא השיבה, ''כן''. עמוד 17 שורות 14-19 לפרוטוקול. העדה אשרה כי התובע התקשר לנתבע בלילה, כאשר התובע מעיד שהשיחה היחידה הייתה בצהרי היום למחרת!!!

 

32. מנגד, התובע מספר כי השיחה היחידה הזו התרחשה בשעה 12:50 בצהריים למחרת!!! ברור, שאלמלא העדה הייתה באמת שומעת שיחה שכזו, הייתה זוכרת שזה היה צהריים ולא לילה!!

 

33. אלמלא היה התובע יודע שהשיחה באמת התקיימה, לא היה מבקש מאשתו לתת תצהיר שאינו אמת לגבי שיחה שלא שמעה, ולהעיד לא אמת לטובתו.

 

אי הגעת עד למשפט מטעם התובע מר יצחק ממיה שנתן תצהיר לעניין ''שיחה עם הנתבע'':

 

34. לפי גרסת התובע הוא קיבל את השיקים מעבריין שאיים להרגו בשעת לילה מאוחרת, ו''שוחח עם הנתבע אשר אישר את חתימתו''.

 

35. התובע הגיש שלושה תצהירים, כאשר המצהיר החשוב מבחינתו, של מר יצחק ממיה, אשר לדבריו היה ''עד לשיחה'' עם הנתבע ובעל הטלפון שממנו לכאורה הוצאה השיחה, לא הגיע לדיון בבית המשפט, ולא בכדי: ככל הנראה העד ביושרו בחר שלא לומר דברים שאינם אמת בבית המשפט.צוין בעמוד 18 לפרוטוקול שורה 8: כבוד השופטת אבניאלי: ''תצהירו של העד מר יצחק ממיה מוצא מן התיק''.

 

אי הוכחת ''שיחה'' עם הנתבע לענין קבלת שיק בתום לב ואחיזה כשורה:

 

36. התובע המציא גרסה מוזרה, לשיחה באמצעות דיבורית של טלפון נייד שלא שלו, בנוכחות אשתו ובעל הטלפון. התובע פרס גרסה לא אמינה ביותר, ולא רגילה, שלושה אנשים לא הלכו לעבודה כדי בצהרי יום לשמוע שיחה ברמקול של טלפון נייד.

 

37. בעל הטלפון שממנו לטענת הנתבעים בוצעה השיחה לא הגיע לדיון, והתובע לא ביקש צו הבאה כנגדו, למרות הגשת התצהיר. די היה בטענה זו, אך מעבר לזה גם ''העדה הנוספת'' שהנה אשת התובע טענה כי השיחה הנ''ל בוצעה בשעת לילה במעמד מסירת השיקים, כאשר התובע בעצמו העיד כי השיחה הייתה בצהריים למחרת!

 

38. לגבי עדה זו גם ציין בית המשפט כי ''לעניין מהמנות העד כבר נאמר שיש פגם בעובדה שהעדה הייתה נוכחת בעולם בעת שמיעת עדות התובע'' (עמוד 17 שורה 3 לפרוט')

 

39. התובע טען כי בדק את אמינות השקים בשיחה אשר נמשכה 62 שניות, לפי הפלט שהגיש עם תצהירו, כאשר זהו זמן קצר מדי כדי לנהל שיחה כלשהי, במיוחד לגבי שיקים ע''ס 60,500 ש''ח. הדבר מתיישב עם טענת הנתבעים כי השיחה ככל הנראה בוצעה אל התא הקולי של בזק ולא שיחה אמיתית. זאת ועוד, הפלט שהוגש הנספח ד' לתצהיר התובע לא הוגש על ידי העד הרלבנטי, ומהימנותו בספק במיוחד אחרי העדות של אשת התובע. המסמך לא הוגש באמצעות עד מחברת סלקום ,ולא באמצעות בעל הטלפון מר ממיה שלא הגיע לדיון.

 

40. מן האמור לעיל המסקנה היא כי התובע או מי מטעמו לא הוכיח את ''השיחה'', ואף סתר את עצמו על ידי הבאת עדה אשר טענה כי השיחה הייתה בלילה ולא בצהריים.

 

סוף דבר:

41. התובע לא הוכיח את טענתו בדבר מתן תמורה בגין השיק, מאחר ולא הזמין את העד החיוני (מר שוקי מלכי)ׂ שמוסר השיק ולדבריו קיבל את התמורה במזומן, שזהותו ומספר תעודת הזהות היו ידועים לו עוד לפני הגשת תביעתו, ובכך נכשל בהוכחת התמורה, ואיננו צד שלישי האוחז כשורה.

 

42. לגבי העסקה בשעה 01:00 בלילה וסיפורי עולם הפשע, ברור שזה סותר את תום ליבו של התובע, ואחיזתו כשורה בשיק.

 

43.            

44.           5129371

45. 54678313התובע לא הוכיח את דבר אישור הטלפוני של החתימה ולא סתר את טענת הזיוף, מאחר והעד בעל הטלפון שאמור היה להעיד ששמע את השיחה לא הגיע לבית המשפט ולא בכדי, והעדה השנייה, אשתו סתרה את טענת התובע בכך שסיפרה כי השיחה הייתה בלילה ולא הצהריים, ובכך לא הוכיח את תום ליבו לגבי אחיזה כשורה.

 

46. לגבי הטענה המשפטית בענין נטל ההוכחה, נאמר בהרחבה בתחילת הסיכומים כי ההלכות עליהן ניסה התובע לבסס את טענותיו עוסקות בחריגה מהרשאה, ולכן הנטל של הוכחת חריגה מהרשאה ולא רק הגשת חוות דעת מומחה לגבי הזיוף הועבר על כתפי הנתבע, לא כמו במקרה שלנו.

 

47. אשר על כן ולאור האמור לעיל בית המשפט הנכבד מתבקש לדחות את התביעה ולחייב בהוצאות.

 

                                                                                                _

                                                                                                עו''ד אלכס כהן, ב''כ הנתבעים