|
מאמרי משפט
דיני נזיקין
הפרת חובה חקוקה – סעיף 63
רשלנות – סעיפים 35 ו- 36
תקיפה – סעיף 23
הסגת גבול במקרקעין – סעיף 29
מטרדים – סעיפים 42 – 18
גרם הפרת חוזה – סעיף 62
חוק אחריות למוצרים פגומים
קשר סיבתי - סעיף 64
ריחוק הנזק
–
סעיף 76 (1)
הפיצויים הם סעד העיקרי בדיני הנזיקין. מטרתם היא להשיב את הניזוק,
עד כמה שאפשר, למצב בו היה טרם ביצוע מעשה העוולה. אלא שלא תמיד
ניתן לעמוד במטרה זאת, במיוחד כאשר מדובר בנזקי גוף. במקרה מסוג
זה, יש לתת משמעות מעט שונה למטרה הכללית של "השבת המצב לקדמותו"
ולהגיד כי הפיצויים נועדו לנסות ולדמות את מצבו של הניזוק למצב
שהיה טרם ביצע העוולה. על אף המטרה הכללית של דיני הנזיקין, לעתים
סוטים בתי המשפט ממטרה זאת, ופוסקים פיצויים שאינם נועדים להשיב את
מצבו של הניזוק לקדמותו. נבחן מקרים אלו.
פיצויים נומינאליים
=
פיצויים נומינאליים הם פיצויים בסכום מינימלי, שבית המשפט פוסק
לטובת התובע, על אף שלא נגרם לו כל נזק. פיצויים אלו ניתנים במשפט
האנגלי, הן כדי להכיר בזכותו של הנפגע ובהפרתה על ידי הפוגע, והן
כדי לאפשר את הטלת הוצאות המשפט על הנתבע. מטרות אלו אינן רלבנטיות
במשפט הישראלי, שכן בית המשפט יכול להכיר בזכותו של הנפגע באמצעות
צווים או פסק דין הצהרתי, וכמו כן יכול בית המשפט להטיל את הוצאות
המשפט על הנתבע, גם מבלי לחייב אותו בפיצויים. נשאלת השאלה, האם יש
מקום לפיצויים נומינאליים במשפט הישראלי: השופט ברנזון
בפס"ד פרו פרו ביסקויט (כפר סבא) בע"מ נ' ל' פרומין ובניו בע"מ
ואח' סבור שכך הוא: "אין ספק שכדי לזכות בפיצויים ממשיים
על נזק ממון מיוחד שסבל התובע, עליו לטעון את הנזק עם הפרטים
הדרושים ולהוכיחו בדרכי הראיה המקובלים…
במה דברים אמורים? בנזק ממון שסבל התובע. כדי לזכות בפיצויים
נומינאליים אין צורך בכל זה. פיצויים כאלה ניתנים כדבר מובן מאליו
עקב הפרת סימן מסחר…
כי נזק ממון אינו מיסודותיה של תביעה כזאת". אלא שקשה לראות, כיצד
גישה כזאת מתיישבת עם הוראות החוק בפקודת הנזיקין. סעיף 76
קובע, כי פיצויים יינתנו רק אם סבל התובע נזק. לכן סבור פרופ' ברק
"בדיני הנזיקין", כי לא ניתן לפסוק פיצויים נומינאליים בישראל.
הראיה היא, כי בנוסח האנגלי של פקודת הנזיקין השתמש המחוקק במונח
COMENSATION
(להבדיל מ
–
DAMAGES)
כדי לאפשר פיצויים רק על נזק שנגרם למעשה.
פיצויים עונשיים
=
לעתים מטיל בית המשפט על הנתבע לשלם פיצויים מעבר לסכום הנזק
שהוכח, כדי להביע את מורת רוחו מהתנהגותו של המזיק. אלו הם פיצויים
עונשיים, הקרויים גם "פיצויים לדוגמה". יש להבחין בין פיצויים
עונשיים לבין פיצויים מוגברים. כאשר מדובר בפגיעה בשמו הטוב של
האדם, למשל, הנזק לנפגע הוא נזק שאינו רכושי, ובית המשפט צריך
להעריכו. כאשר התנהגותו של המזיק הגדילה את נזקו של הניזוק, הרי
מדובר בפיצויים מוגברים, אך לא פיצויים עונשיים. פיצויים עונשיים
הם תוספת שנדרש המזיק לשלם על הנזק המוגדר שנקבע. ביקורת רבה נמתחה
באנגליה על הפיצויים המוגברים, ואכן בית הלורדים בפס"ד
BARNARD ROOKS V.
מ
–
1964 קבע, כי באופן עקרוני אין מכירים בפיצויים לדוגמה, אך מכירים
בהם בשלושה מקרים: כאשר המזיק הנו עובד מדינה הפועל בשרירות
ובזדון; כאשר התנהגותו של המזיק נעשתה כדי להביא לעצמו טובת הנאה
חומרית, שאינה נשללת ממנו על ידי הפיצויים הרגילים; וכאשר קיים חוק
המסמיך במפורש הטלת פיצויים לדוגמה. פרופ' ברק סבור, כי אין מקום
לפיצויים עונשיים במשפט הישראלי. גישתו נובעת הן מסעיף 76,
המסמיך הטלת פיצויים על הנזק שנגרם לניזוק
–
ולא מעבר לכך, והן מסעיף 19 לפקודה, הדן בהשפעת מוות על
עילת התביעה. בסעיף המקביל במשפט האנגלי, קיימת הוראה, כי אין
לפסוק פיצויים לדוגמה לטובת עיזבונו של המנוח. מאחר שהוראה זאת
אינה קיימת בישראל, לומד פרופ' ברק, כי לא קיימת בישראל
האפשרות לפסוק פיצויים לדוגמה. לעומת זאת, השופט עציוני
בפס"ד פרידמן נ' סבל סבור, כי השמטת הוראה זאת מסעיף
19 הישראלי נועדה לאפשר לבתי המשפט לפסוק פיצויים עונשיים
לטובתו של העיזבון. ואכן, בתי המשפט הכירו בסמכותם לפסוק פיצויים
עונשיים. נראה, כי השופט קיסטר חולק על כך, אך למעשה אין
דבריו מדויקים. בפס"ד מאיר נ' הנהלת הסוכנות היהודית לארץ
ישראל אומר השופט קיסטר: "כשלעצמי, לא הייתי גורס
שיש סמכות כללית לבית המשפט {לפסוק פיצויים עונשיים} אך בהנחה
שסמכות מעין זו קיימת במשפט האזרחי בישראל, הרי שהשימוש בה מוצדק
רק בנזקים שאינם ממוניים, כגון נזקי גוף, פגיעה בכבוד או גרימת
עגמת נפש לאדם…
שהרי שם קשה להעריך את הנזק בכסף". למעשה, בדברים אלה מסכים
השופט קיסטר כי בית המשפט רשאי לפסוק פיצויים מוגברים (להבדיל
מהסמכות לפסוק פיצויים עונשיים), אך על כך אין איש חולק. (גם
בפס"ד הוצאת עיתון הארץ בע"מ ואח' נ' מזרחי קובע השופט
לוין, כי "אין חולקים על כך שבמקרה מתאים רשאי בית המשפט,
במשפט ארצנו, לחייב נתבע בתשלום פיצויים עונשיים" גם השופט לוין
מתייחס למעשה לפיצויים מוגברים, שכן המקרה שלפניו עניינו נזק
בעקבות פרסום לשון הרע. כמו כן, לא מדייק השופט לוין
בקביעתו, כי אין חולקים על כך שבית המשפט רשאי לפסוק פיצויים
מוסכמים. למעשה, יש החולקים על כך). כלומר בתי המשפט פוסקים
פיצויים עונשיים, ואי הם מחויבים לפסיקה האנגלית אשר צמצמה את
רשימת המקרים בהם יינתנו פיצויים עונשיים. דוגמה מפורשת לסמכות
פיצויים עונשיים מצויה בחוק הפטנטים בסעיף 183 (ג) אך זאת
בהגבלה הפיצויים עד לכדי כפל פיצויים על בסיס עונשי.
פיצויים לבוז
=
לעתים , כאשר התנהגותו של הניזוק היא כל כך מבישה, רשאי בית המשפט
להראות לניזוק, כי הוא בז להתנהגותו זאת, ולכן להפחית משיעור
הפיצויים שהוא פוסק לניזוק. בבריטניה קבע בית המשפט באנגליה,
בניגוד לגישה שרווחה עד אז, כי בית המשפט לא יפסוק פיצויים לבוז,
בשיעור הנמוך מסכום הפיצוי הממשי המגיע לניזוק. דהיינו, כאשר מדובר
בנזק ממשי שנגרם לתובע, בית המשפט לא יפחית את שיעור הפיצויים גם
אם התנהגותו ראויה לבוז שכן בכל מקרה הוא ראוי לפיצוי על מלוא הנזק
שנגרם לו בפס"ד להריך נ' ונגלוביץ לאנגליה - קיימת
הסמכה מפורשת בחוק, בסעיף 65 לפקודת הנזיקין, להתחשב
בהתנהגותו של הניזוק, ובגינה להפחית משיעור הפיצויים שצריך הנתבע
לשלם.
העיקרון להערכת הנזק בנזקי רכוש הוא העיקרון של השבת המצב
לקדמותו, הכללים שנקבעו בפסיקה נובעים מעיקרון יסוד זה ובאים
להגשימו. כך נקבע, כי הערכת הנזק תיעשה לפי מועד פסק הדין ולא לפי
מועד אירוע הנזק. הלכה זו מקורה בדיון הנוסף בעניין רשת הנמלים
בישראל נ' אררט ואח'. עד לפסק דין זה, הייתה הגישה
שהפיצוי ניתן על פי הערכת הנזק ביום אירוע העוולה. בתקופה של
אינפלציה, היה יתרון עצום לנתבע להשהות את פרק הזמן עד למתן פסק
דין ככל שניתן, שכן כך הערך הריאלי של הכסף הוא נדרש לשלם הוא קטן.
ההלכה שנקבעה בפסק דין הנ"ל היא, שהפיצוי ניתן על ידי הערכת הנזק
ביום מתן פסק הדין. בינתיים תוקן חוק פסיקת ריבית והצמדה ובסעיף
5 (א) נקבע: "תקופת הריבית תהיה בפסיקה לפי סעיף 2 מיום הגשת
התביעה או מיום אחר, החל מיום היווצרות עילת התביעה, שהחליטה עליו
הרשות השיפוטית –
עד מועד הפירעון…".
כמו כן רשאי ביהמ"ש להצמיד את
סכום החוב למדד. על אף החשיבות של התיקון בחוק פסיקת ריבית והצמדה,
אין בו כדי לבטל את
ההלכה שנקבעה בפסק דין הנ"ל, שכן לעתים השינוי בנזק אינו תואם את
השינוי במדד. הלכת אררט מאפשרת לקבל השבה מלאה של המצב
לקדמותו, שלא בהכרח מתאפשרת על ידי הצמדה וריבית למדד המחירים
לצרכן.
כלל נוסף שנקבע בפסיקה ביחס לנזקי רכוש הוא, כי אין הניזוק צריך
להשתמש בכספו על מנת לרכוש נכס חדש במקום זה שנפגע. חובתו של המזיק
היא לפצות את המזיק לפני שהלה רוכש מחדש את הנכס. שאלה זאת התעוררה
גם כן בתקופות של אינפלציה, והמזיקים היו מושכים את המשפט במשך
תקופה ארוכה. כך, למשל, מכונית ששווייה בעת ביצוע העוולה עמד על
100,000 שקל, בעת מתן פסק דין היה שוויה פי שניים. המזיק היה טוען
במקרים אלו, כי מחובתו של הניזוק להקטין את הנזק, ולכן היה צריך
לרכוש מכונית מיד לאחר ביצוע העוולה, וכך יימנע מצב שהנכס יתייקר.
בית המשפט לא שמע לטיעונים אלו. אם המזיק רצה למנוע מעצמו את
העלויות הכרוכות בעליית מחיר הנכס, היה עליו לפצות את הניזוק באופן
מיידי לאחר ביצוע העוולה.
כללים נוספים שנקבעו בפסיקה נוגעים למצב שהניזוק מפיק יתרון כתוצאה
מתיקון הנזק שנגרם לו. נניח, לדוגמה, כי מכוניתו של הניזוק נפגעה
בתאונה, והמזיק נדרש לשלם עבור החלפת מנוע. למעשה, הניזוק היה
מחליף את המנוע בכל מקרה בעוד כחודשיים בשל בלאי במנוע שדרש את
החלפתו. נבחן דוגמה נוספת: המזיק גרם נזק לדירתו של הניזוק, ונדרש
לשלם עבור תיקון וצביעה מחדש. כתוצאה מכך עלתה שוויה של הדירה.
נשאלת השאלה, האם יש לקחת בחשבון את טענות המזיקים במקרים אלו, כי
יש להפחית מסכום הפיצויים שעליהם לשלם. בית המשפט התייחס לסוגיה
זאת בפס"ד מדינה ואח' נ' כהן ואח'. במקרה זה ניזוקה
דירה ישנה, ובית המשפט המחוזי קבע, כי יש להפחית מסכום הפיצוי עבור
השיפוצים את הבלאי של הדירה הישנה. בית המשפט העליון קיבל את
הערעור ואימץ את גישת המשפט האנגלי, לפיה אין להתחשב בהשבחה של
הנכס על מנת להקטין את גובה הפיצויים, זאת בניגוד לגישה האמריקנית
שלוקחת בחשבון את טובת ההנאה שמפיק הניזוק מתיקון הנזק שנגרם לו.
בית המשפט בפס"ד מדינה בוחן מקרה היפותטי של נזק למכונית ישנה. בית
המשפט קובע, כי כאשר נדרש הניזוק להחליף את אחד מחלקי הרכב, עליו
לחפש ראשית כל חלק חילוף ישן. אם קיים חלק חילוף ישן (משומש) אין
הוא יכול להשביח את מכוניתו ולחייב את המזיק לשלם על כך. אלא עליו
להסתפק בחלק הישן. החלפת חלק ישן בחדש יכולה להתבצע, רק כאשר לא
קיים חלק חילוף ישן. למרות הלכה זאת, מקשה השופט בך בסוף
פסק הדין, ומתייחס למקרה שבית ישן נהרס כליל, ויש צורך לבנותו
מחדש. אין הוא פוסק בסוגיה זאת, כי לא זה המקרה שלפניו, אך לדעת
השופט בך לא בכל מקרה מסוג זה, יש לתת פיצוי מלא עבור הבנייה
מחדש. שכן "ייתכן שסכום כזה היה עולה בהרבה על ערך הבית ההרוס,
ופיצוי כזה היה סוטה במידה רבה מדי מהמטרה של החזרת המצב לקדמותו".
ניתן לבקר את הרעיון האחרון שהביע השופט בך. נניח, כי אדם
הרס כליל את ביתו של שכנו, בית אשר אינו שווה מאומה. לדעת השופט
בך, במקרה כזה ניתן שלא לפצות את הניזוק. אך האם יעלה על הדעת
להותיר את הניזוק ללא קורת גג? כמו כן, רעיון זה אינו מתיישב עם
ההלכה שקבע השופט בך ברציו של פסק הדין. ניתן גם לתמוה, מה
שונה הסיטואציה של שיפוץ חדר בדירה מבנייה מחדש של הדירה. יש
להתייחס לפיכך לדברים אלה כאלה אמרת אגב. חשובים יותר הם דבריו של
השופט חיים כהן בפס"ד קסטה נ' לסקובסקי שדן
בנזק שנגרם לעצים. השופט ח' כהן סבר, כי יש למדוד את הנזק
לפי קנה מידתו הסובייקטיבי של הנזק. כלומר, נזקו של הניזוק הוא
ההפרש בין ערכם של המקרקעין בשבילו לפני העוולה לבין ערכם בשבילו
לאחריה. לכן, מי שהתגורר בבית רעוע שנהרס כליל, אין זה משנה עבורו
מה מחיר הדירה כפי שרואה אותה קבלן בניין. אכן, ערכם של המקרקעין
עלה עקב בניית הדירה מחדש, אך הנזק נאמד לפי ההפסד הסובייקטיבי
שנגרם לניזוק במצבו המיוחד שלו.
בית המשפט נותן גם פיצוי לניזוק עבור אי הנוחות שנגרמה לו עקב הנזק
הרכושי, כפי שנקבע בפס"ד יורמן נ' חרות: "אין להבחין
בין כאב וסבל עקב תאונת דרכים, לבין אי נוחות וטרדה הנגרמים
בעקבותיה". כך ניתן לתבוע פיצויים עבור הטרדה שהתיקון המכונית
שנפגעה מתאונת דרכים, אלא שמבחינה פרקטית חברות הביטוח נוטות שלא
לשלם פיצוי עבור נזק זה, ביודען שהניזוק לא ממהר לתבוע פיצוי עבור
נזק זה.
פיצויים
בגין נזקי גוף
פיצויים בגין נזקי גוף
–
נזקים רכושיים
פיצויים בגין נזקי גוף
–
נזקים לא רכושיים
פיצויים
לעיזבון ולתלויים
השפעתן של הטבות על שיעור הפיצויים
|
|
