המשך פסק הדין  I  חזור לעמוד האחרון בו ביקרת בפסק הדין I חזור לתחילת פסק דין

המשך פסק דין

טענותיו של הנתבע 4, מקובלות אף עלי. כפי שכבר קבעתי לעיל, הבעלות בצילומים עברה אל הנתבע, ומכל מקום, הוא קיבל רשות לעשות בהם שימוש לצורך פרסום המסעדה. על כן, העברתם לנתבע 4, היתה בדין. משקיבל הנתבע 4, צילומים אשר לא חשד כי קיימת בהן זכות יוצרים או קרדיט לצלם אחר, וכאשר אלו הועברו אליו ללא ציון שמו של הצלם וללא כל סימני זיהוי, סבר הוא ובצדק, כי אכן הנתבע הוא בעל הזכויות בהם.

מקובלת עלי אף הפנייתו של ב"כ הנתבע 4 לדברים שנאמרו בע.א. 2312/02 דרוק נ' דנציגר פ"ד נט [6] 421, 430 [2005]:

"כפי שנפסק, חל סעיף 8 לחוק זכות יוצרים "...רק על אדם המפר זכות-יוצרים, מבלי לדעת – ומבלי שהיה לו יסוד סביר לחשוד – שקיימת בכלל זכות-יוצרים ביצירה הנדונה, ולא די בכך שהמפר לא ידע, ולא היה לו יסוד לחשוד, שהתובע דוקא הוא בעל זכות-היוצרים..." (ע"א 241/55 דפוס ניאוגרפיקה נ' מסדה בע"מ [5], בעמ' 892; אימרת האגב של השופט ח' כהן בע"א 171/75 אקו"ם בע"מ נ' עירית רמת-גן [6]; הערתי בע"א 2790/93 Eisenman נ' קימרון [7], בעמ' 837; ת"א (חי') 977/86 טאו נ' הטכניון – מכון טכנולוגי לישראל בע"מ [8]; ת"א (י-ם) 8397/98 ביטון נ' סולטן [9])".

המשך פסק הדין  I  חזור לעמוד האחרון בו ביקרת בפסק הדין I חזור לתחילת פסק דין