בשם המבקש:                        עו"ד יפית וייסבוך

בשם המשיבים:                      עו"ד אילאיל אמיר

 

 

 

1.        המבקש הוא אסיר המרצה עונש מאסר בפועל בגין עבירות מין ואלימות חמורות ביותר שביצע באשתו ובילדיו. המבקש הגיש בקשה לצאת לחופשה מיוחדת לרגל חגיגת בר-המצווה של בנו הבכור. בקשתו נדחתה בעקבות המלצתה של הוועדה המחוזית לאלימות במשפחה וגילוי עריות (להלן:"ועדת אלמ"ב") מיום 4.6.07 בנימוק שחוות-דעת טיפוליות שהוגשו בעניינו של המבקש מעידות כי נשקפת ממנו מסוכנות גבוהה כלפי בני משפחתו.

 

2.        נגד החלטה זו – ונגד החלטה אחרת בדבר הפסקת ביקורי ילדיו של המבקש בבית הסוהר בו הוא מרצה את עונשו –  הגיש המבקש עתירה לבית-המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו. בפני בית-המשפט הוצגו חוות-הדעת הגלויה של ועדת אלמ"ב על צרופותיה, לרבות כתב-האישום שהוגש נגד המבקש. כן הוגשה לבית-המשפט חוות-דעת חסויה. לאחר שבחן את כל אלה, החליט בית-המשפט (כב' השופטת נ' אהד) לדחות את העתירה, תוך שהוא מציין, כי נוכח היותה של ועדת אלמ"ב הגוף המקצועי בנושא המסוכנות, יש ליתן לחוות-דעתה את המשקל המירבי. בסיכומו של דבר, נמנע בית-המשפט מלהתערב בהחלטתה של ועדת אלמ"ב ולאפשר את יציאתו של המבקש לחופשה.

 

3.        מכאן הבקשה שלפני בגדרה נטען, כי ההחלטה שנתקבלה בעקבות המלצתה של ועדת אלמ"ב הינה בלתי סבירה, בלתי מנומקת ומבוססת על שיקולים פסולים, ובעיקר על עמדת יושב-ראש הוועדה אשר סבר, כך לטענת המבקש, כי העונש שהושת עליו בגין הרשעתו היה קל יתר על המידה. עוד נטען, כי הוועדה לא נתנה דעתה לחוות-דעת מקצועיות שהוצגו מטעם המבקש. דעתו של המבקש אינה נוחה גם מהחלטת בית-משפט קמא בעניינו. לטענתו, החלטה זו ניתנה ללא נימוקים ולא ברור ממנה איזו סכנה, אם בכלל, נשקפת מן המבקש כלפי הציבור או כלפי בני משפחתו. בהקשר זה מדגיש המבקש, כי בנו נכח בדיון בבית-משפט קמא והצטרף אף הוא לבקשתו להתיר לו לצאת לחגוג את האירוע בחיק בני משפחתו וכי הגורמים הטיפוליים העומדים בקשר עם משפחתו של המבקש, סבורים כי אי-השתתפותו של המבקש בחגיגת בר-המצווה תסב לבנו נזק נפשי חמור.

 

4.        לאחר שעיינתי בבקשה על צרופותיה, בתגובות הצדדים ובהסכמת הצדדים, גם בחומר החסוי בעניינו של המבקש, הגעתי למסקנה כי דין הבקשה להידחות. כידוע, רשות ערעור ניתנת במשורה ורק מקום מעלה הבקשה שאלה כללית החורגת מגדר עניינו של המבקש הספציפי (רע"ב 6108/07 חדד נ' הממונה הארצי על עבודות השירות (לא פורסם), 12.7.07; רע"ב 9219/06 בן יאיר נ' שירות בתי הסוהר (לא פורסם), 15.7.07; רע"ב 5292/07 קורלחאונה נ' שירות בתי הסוהר (לא פורסם), 11.7.07). הבקשה שלפני – אשר נסבה כל כולה סביב שאלת יציאתו של המבקש לחופשה מיוחדת – אינה מעלה כל שאלה מעין זו, ומן הטעם הזה לבדו, דינה דחייה.

 

5.        למעלה מן הדרוש, אפוא, בחנתי את טענותיו של המבקש גם לעיצומן, ולהשקפתי, אין הן מגלות עילה להתערבותו של בית משפט זה. ראשית, המלצתה של ועדת אלמ"ב בעניינו של המבקש מנומקת היטב, והטעמים לה נהירים וברורים. שנית, עיון בהחלטה מעלה, כי היא נסמכת על שורה של חוות דעת מקצועיות, לרבות דו"ח של העובדת הסוציאלית מבית-הסוהר בו שוהה המבקש; חוות-דעת מטעם מב"ן ומטעם פסיכולוג נוסף; וחוות-דעת של העובדת הסוציאלית הקהילתית. משכך, הטענה לפיה המלצתה של ועדת אלמ"ב אינה מבוססת מן הבחינה המקצועית – אינה יכולה להתקבל.  בהקשר זה אוסיף ואציין, כי שתיים מחוות-הדעת שהוגשו מטעם המבקש לתמיכה בעמדתו נושאות תאריכים מאוחרים למועד המלצת הוועדה, ומשכך, קשה להבין כיצד הוא מלין על כך שהיא לא נתנה דעתה להן. חוות-דעת נוספת שככל הנראה הונחה בפני ועדת אלמ"ב היא של עובד סוציאלי פרטי אשר עמד בקשר טיפולי עם משפחתו של המבקש. בהקשר זה אומר, כי כגוף מקצועי, ועדת אלמ"ב היתה רשאית לקבוע איזה משקל יש ליתן לחוות-דעת זו. בנוסף, הטענה לפיה המלצת הוועדה התקבלה ממניעים אישיים פסולים של יושב-ראש הוועדה – מוטב לה שלא היתה נטענת, שכן לא זו בלבד שהיא אינה נתמכת בסימוכין כלשהם אלא נטענת מפיו של מקור עלום, אף זו - היא אינה עולה בקנה אחד עם התנהלות הדיון, כעולה מן הפרוטוקול המתעד אותו.

 

           גם טענת המבקש, לפיה מן ההחלטות שניתנו בעניינו לא ברור כיצד הוא מסכן את הציבור או בני משפחתו אינה מבוססת. כתב-האישום בו הודה המבקש מגולל מסכת חמורה וקשה של התעללות מינית ופיסית באשתו ובילדיו הקטינים. תמונה דומה עולה מהחלטת הוועדה בעניינו של המבקש, ומן החומר שהונח לפני בית המשפט. בנוסף, כעולה מהחלטת הוועדה ומחוות-הדעת הטיפוליות, המבקש אינו מבין את מצבו לאשורו, מתקשה להכיר בכך שביצע עבירות, מבטא יחס רכושי כלפי אשתו, ומתכחש לצורך בטיפול מתאים. נוכח אופיין של העבירות בהן הורשע, והתשתית העובדתית בכללותה, לא ניתן להגיע למסקנה לפיה המלצת ועדת אלמ"ב בעניין המסוכנות הנשקפת מן המבקש כלפי בני משפחתו, חורגת ממתחם הסבירות. משכך, אין יסוד להתערב בהחלטת הרשות, לפי אמות המידה של הביקורת השיפוטית.

 

           על יסוד כל האמור, הבקשה נדחית. משנדחתה הבקשה למתן רשות ערעור, ממילא אין עילה להידרש לבקשה לגילויו של החומר החסוי.

 

 

           ניתנה היום, י' באב התשס"ז (25.7.07).  

 

 

 

 

_________________________

העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח.   07063350_M04.doc   נב

מרכז מידע, טל' 02-6593666 ; אתר אינטרנט,  www.court.gov.il