השופטת ע' ארבל:

 

           עניינה של העתירה בבקשת העותר, אשר כיהן כראש מועצת מעלה עירון, כי תבוטל החלטת שר הפנים מיום 29.11.06 למנות ועדה ממונה למילוי תפקידו של העותר כראש מועצה. האם פעל שר הפנים כדין? זו השאלה העומדת במוקד העתירה.

 

רקע עובדתי

 

1.        העותר כיהן כראש מועצת מעלה עירון (להלן: המועצה) החל ממאי 2001. המועצה מונה 12 חברים. בתחילת הקדנציה הנוכחית, בהן שב ונבחר העותר לראשות המועצה, 7 חברי מועצה נמנו עם הקואליציה, בעוד 5 הנותרים השתייכו לאופוזיציה במועצה. ביום 6.9.06 התקיימה ישיבתה הראשונה של המועצה בעניין התקציב, וזאת עוד בטרם אושר התקציב על ידי ועדת הכספים של המועצה.

 

           ביום 7.6.06 אושר תקציב המדינה לשנת 2006. מאחר שעד ליום 6.9.06 טרם אושר התקציב במועצה כמתחייב מהוראות סעיף 206(ב1)(1) לפקודת העיריות, החליט מנכ"ל משרד הפנים, מתוקף סמכותו של שר הפנים שהואצלה לו, להאריך את המועד לאישור התקציב ב-14 ימים, עד ליום 20.9.06. במקביל זומנו חברי המועצה לשימוע אצל הממונה על המחוז במשרד הפנים ביום 17.9.06. עוד בטרם השימוע שלחו שניים מחברי המועצה מכתב לממונה על המחוז בו טענו כי למרות פניות של חברי המועצה לא העביר העותר את הצעת התקציב עד לסוף חודש אוגוסט 2006. במהלך השימוע טענו חברי המועצה כי לא קיבלו מהעותר נתונים שיאפשרו דיון ענייני בתקציב, ובהם דו"חות שכר עובדים ודו"חות רבעוניים, וכי התקציב שהוצע הוא העתקו של התקציב הקודם וכלל אינו תואם את צרכי המועצה. העותר טען כי הצעת התקציב לא הובאה לדיון במועד בשל הבחירות לכנסת שהתקיימו בחודש מרץ 2006, וכיוון שתקציב המועצה מורכב בעיקרו מתמיכת משרדי הממשלה.

 

           ביום 18.9.06 קיימה המועצה ישיבה נוספת בעניין התקציב, ובסופה החליט העותר שלא להעמיד את הצעת התקציב להצבעה נוכח כוונתו לבצע שינויים בהצעה. ביום 20.9.06 שלח העותר מכתב לממונה על המחוז וטען כי הוא פועל לאישור התקציב אף שרוב חברי המועצה מתנגדים להצעת התקציב מטעמים שאינם ענייניים. לפיכך הוחלט במשרד הפנים על הארכת המועד לאישור התקציב בשבוע נוסף, עד ליום 27.9.06. ביום 26.9.06 קיימה המועצה ישיבה נוספת ביחס לתקציב שאף בסיומה לא התקיימה הצבעה על התקציב. ביום 27.9.06 התקיימה הצבעה במועצה על הצעת התקציב, וההצעה נדחתה ברוב קולות חברי המועצה.

 

2.        בשל אי אישור תקציב המועצה, הסתיימה ביום 28.9.06 כהונתם של חברי המועצה, ועל שר הפנים היה להכריע בדבר המשך כהונתו של העותר. ביום 15.10.06 העביר הממונה על מחוז חיפה במשרד הפנים מכתב למנכ"ל המשרד בו ציין כי העותר הכין תקציב מאוזן וכי חברי המועצה סירבו לאשרו. לפיכך המליץ הממונה לאפשר את המשך כהונתו של העותר בצד מינויה של ועדה ממונה. ביום 19.10.06 שלח הממונה על המחוז מכתב נוסף למנכ"ל משרד הפנים בו חזר על המלצתו לאפשר לעותר להמשיך בתפקידו.

 

           ביום 8.11.06 התקיים שימוע בעניינו של העותר בפני מנכ"ל משרד הפנים. במהלך השימוע טען העותר כי לא הביא הצעת תקציב לאישור המועצה לפני חודש ספטמבר 2006 בשל העיכוב באישור תקציב המדינה, בשל שיטפון שפקד את המועצה בחודש אפריל ובשל מלחמת לבנון השנייה. העותר טען עוד כי העביר לחברי המועצה כל חומר שהתבקש על ידם וכי מצב המועצה הינו טוב.

 

3.        ביום 19.11.06 המליץ מנכ"ל משרד הפנים לשר הפנים להורות על הפסקת כהונתו של העותר נוכח התנהלותו בנוגע להליכי אישור התקציב. המנכ"ל נימק את עמדתו בכך שהעותר לא פעל כנדרש בהבאת תקציב הרשות לאישור המועצה, ולפיכך אף הוא נושא באחריות לאי אישור תקציב המועצה. לדבריו, נמנע העותר מהגשת הצעת התקציב סמוך למועד האחרון לאישור התקציב וזאת למרות החלטות המועצה והוראות החוק, ואף לא סיפק הסבר הולם לעיכוב רב להגשתו. לדעת המנכ"ל, הגשת התקציב לאישור המועצה במועד כה מאוחר סיכלה הלכה למעשה את יכולתם של חברי המועצה להשפיע על סדרי העדיפויות במסגרת התקציב, שכן רוב התקציב כבר הוצא למעשה.

 

           ביום 26.11.06 קיבל שר הפנים את המלצת המנכ"ל, וביום 29.11.06 נשלח לעותר מכתבו של שר הפנים בו הוא מודיע לו על החלטתו. ביום 4.12.06 מינה שר הפנים את סגן הממונה על המחוז במשרד הפנים לתפקיד יו"ר הוועדה הממונה למילוי תפקידי המועצה וראש המועצה וזאת עד למינוי ועדה קבועה. העדכון האחרון שנמסר לבית המשפט הינו כי ביום 11.3.07 מונתה הוועדה הקבועה למילוי תפקידי המועצה וראש המועצה.  

 

טענות הצדדים

 

4.        העותר מבקש כי תבוטל החלטתו של שר הפנים מיום 29.11.06 בדבר מינוי ועדה ממונה למילוי תפקידו של העותר כראש המועצה. יוער כי בקשתו של העותר למתן צו ביניים נדחתה על ידי בית משפט זה ביום 2.1.07 (כב' השופט גרוניס).

 

           העותר מפרט את הרקע למצב שנוצר בו לא אושר תקציב המועצה במועדו. לטענתו, בתחילת 2006, בשל מתח שנוצר בין מספר חברי מועצה לבין גזבר המועצה, נאלץ העותר להתמודד עם מועצה "לעומתית" שסירבה לאפשר את פעולתה התקינה של המועצה. העותר מדגיש כי כבר בדצמבר 2005 הוצגה בוועדת הכספים של המועצה הצעת מסגרת תקציב לשנת 2006, אך זו לא קיבלה רוב בוועדה. לטענתו, התחוללו מספר אירועים שעיכבו במידה ניכרת את הליכי אישור התקציב, ובהם הבחירות הכלליות לכנסת בתחילת 2006 אשר גרמו לעיכוב באישור תקציב המדינה; שיטפונות בתחומי המועצה שהתרחשו בחודש אפריל 2006 וגרמו לנזקים קשים לרכוש פרטי וציבורי, דבר אשר העסיק את המועצה ואת העותר למשך חודשים וגרם להוצאה כספית בלתי מתוכננת ובלתי מתוקצבת; השפעותיה של מלחמת לבנון השנייה שגרמה לנזקים בתחומי המועצה וכן הקשתה על ביצוע הפעולות והתיאומים שנדרשו מול גורמי הממשלה השונים וגם בתוך המועצה עצמה; היעדרות העותר לרגל נסיעה פרטית לחו"ל (העלייה לרגל במכה). העותר טוען כי חברי מועצה עיכבו את הליכי אישור התקציב בשל טענותיהם כלפי גזבר המועצה ודרישתם לפטרו, וזאת ללא קשר לתקציב המועצה.

 

           העותר מדגיש את חשיבותה של הזכות לבחור ולהיבחר וטוען כי בשל כך על שר הפנים להצביע על שיקולים כבדי משקל התומכים בהחלטתו. לטענתו, במקרה זה נפלו פגמים בשיקול דעתו של שר הפנים והיא לוקה בחוסר סבירות המצדיק את ביטולה. העותר טוען כי למרות התנאים האובייקטיבים הקשים הצליח להפעיל את המועצה במשך שלושה רבעונים במהלך שנת 2006 תוך שמירה על תקציב מאוזן על אף הוצאות בלתי צפויות משיטפונות ומהמלחמה, ועל אף עיכובים בהעברת תקציבים ממשרדי הממשלה. לטענתו, המועצה ניהלה את תקציבה בצורה מושכלת וזהירה תוך הענקת מלוא השירות לתושבים ומענה על צרכיהם ומצוקותיהם מחד והימנעות מגירעון תקציבי מאידך. לטענת העותר שיקולים אלו כלל לא נלקחו בחשבון על ידי שר הפנים, בעוד שצוין גירעון תקציב שנת 2005, אשר אושר על ידי המועצה, ודובר בגירעון נמוך יחסית. עוד טוען העותר כי שר הפנים התעלם מהמלצותיו החד משמעיות של הממונה על המחוז להותיר את העותר בתפקידו. כן התעלם שר הפנים, לטענתו, מהנסיבות האובייקטיביות שהוצגו בפניו ואשר הובילו לדחיית הצעת התקציב. להחלטתו של שר הפנים אין, לטענתו, כל קשר לתפקודו של העותר בכלל ולהעברת התקציב בפרט.

 

           העותר מוסיף וטוען כי בשלושה מקרים דומים במועצות מקומיות אחרות אשר לא הצליחו לאשר תקציב באותה שנת כספים, החליט שר הפנים שלא לסיים את כהונתו של ראש הרשות. העותר מציין כי דווקא במועצות אלו קיים גירעון תקציבי. נתונים אלו מלמדים לטענתו על הפליה כלפיו.

 

           כמו כן טוען העותר לחוסר מידתיות בו לוקה החלטת שר הפנים. לטענתו, היה על השר לנקוט באמצעי שפגיעתו פחותה להשגת המטרה של התנהלות תקינה של המועצה וקיומם של שירותים ראויים ומספקים לתושבי המועצה. העותר סבור כי בחירה באפשרות של פיזור המועצה תוך הותרת העותר בתפקידו היא האפשרות הממלאת אחר דרישת המידתיות. הוא טוען כי החלטת שר הפנים הינה גורפת מדי ומרחיקת לכת ללא צורך.  

 

5.        המשיבים 1-2 (להלן: המשיבים) טוענים כי החלטת שר הפנים הינה מוצדקת וראויה והתקבלה בהתאם להוראות החוק והדין. המשיבים מדגישים כי לעותר ולמועצה ניתנה מלוא ההזדמנות לפעול בצורה דמוקרטית ותקינה לשם אישור התקציב על ידי מתן שתי הארכות מועד לאישור תקציב המועצה. המשיבים מציינים כי רק לאחר מכן התקבלה החלטת שר הפנים שהתבססה על בחינה יסודית ומקיפה של הנתונים ואשר לפניה התקיימו שני שימועים- האחד בפני הממונה על המחוז, והשני בפני מנכ"ל משרד הפנים, ונבחנו כל המסמכים והנתונים הצריכים לעניין.        

 

           המשיבים טוענים כי העותר הביא את התקציב לאישור המועצה רק במהלך חודש ספטמבר 2006, לאחר המועד הקבוע בחוק לאישור התקציב. בכך פעל העותר בניגוד לסעיף 206(א) לפקודת העיריות ובניגוד להחלטת המועצה מחודש דצמבר 2005. נטען כי באופן דומה נהג העותר אף בעבר, כאשר הביא את התקציב השנתי לאישור המועצה במועד מאוחר ולקראת תום שנת התקציב. כן נטען כי העותר לא העביר מידע רלוונטי לחברי המועצה. לפיכך טוענים המשיבים כי חלקו של העותר באי אישור התקציב הינו משמעותי, וכי הוא מנע למעשה מחברי המועצה להשפיע על עיצובו של התקציב.

 

           בהתייחס לטענות העותר טוענים המשיבים כי כבר נקבע שהזכות לבחור ולהיבחר הינה זכות יחסית שיש לכבדה כל עוד אין בכך בכדי לפגוע בהתנהלותה התקינה של הרשות וביכולתה לספק שירותים בסיסיים לתושבים. עוד טוענים המשיבים כי העיכוב באישור תקציב המדינה אינו צריך להוות עילה לאי הגשת התקציב או לאי אישור תקציב המועצה. המשיבים מציינים כי עוד בחודש דצמבר 2005 הוציא משרד הפנים הנחיות לגזברי הרשויות לאישור תקציב הרשויות לשנת 2006, וכן כי רשויות מקומיות רבות אישרו אמנם את תקציבן עוד בטרם אושר תקציב המדינה. אף באשר לשיטפונות שאירעו בתחומי המועצה סבורים המשיבים כי אין בהם כדי לעכב את אישור התקציב, בין מאחר שהשפעתם על תקציב הרשות אינו מהותי, ובין מאחר שניתן היה לתקן את התקציב במידת הצורך בשלב מאוחר יותר. המשיבים מציינים כי רשויות אחרות שנפגעו מהשיטפונות הצליחו לאשר את תקציבן במועד. באשר למלחמה טוענים המשיבים כי המועצה נמצאת בתחום גיאוגרפי אשר השפעת המלחמה עליו היתה מוגבלת ביותר, וכי ממילא היה על העותר להגיש את הצעת התקציב זמן רב בטרם פרצה המלחמה בחודש יולי 2006.

 

           בשל חלקו של העותר באי אישור התקציב סבורים המשיבים כי טענותיו ביחס למצבה הכלכלי הטוב של המועצה אינן רלוונטיות או בעלות משקל נמוך בלבד. עוד הם מציינים כי מנתוני שנת 2005 עולה כי למועצה גירעון מצטבר בסך של 6.799 מיליון ₪ וגירעון שוטף בסך של 3 מיליון ₪. כן הם מציינים ששיעורי הגבייה במועצה הם נמוכים ביותר ועומדים על סך של 17% בלבד. המשיבים טוענים כי בהמלצת הממונה על המחוז ניתן משקל רק לכך שהעותר הציג תקציב מאוזן וכי חברי המועצה היו נחושים שלא לאשרו. מנגד, סבורים המשיבים כי יש ליתן משקל משמעותי למועד הגשת הצעת התקציב למועצה, נתון שכלל לא נזכר בהמלצת הממונה על המחוז.    

          

           באשר לטענת האפליה,  טוענים המשיבים כי בשלוש הרשויות המקומיות בהן פוזרה המועצה המקומית נמצא כי התנהלותו של ראש המועצה באשר להליכי אישור התקציב היתה תקינה, ולפיכך לא ניתן להשוות בין המקרים.

 

6.        בתגובה שהוגשה מטעם המשיבה 3, המועצה המקומית מעלה עירון, על ידי היועץ המשפטי של המועצה, נאמר כי המשיבה 3 סבורה שנפל פגם במיצוי הדין ובהפעלתו של סעיף 206 לפקודת העיריות. לטענת המשיבה 3 העותר הינו דוגמא לניהול תקין תוך שמירה קפדנית על מסגרת תקציבית וכל חטאו הוא שלא עלה בידו לגייס את הרוב הדרוש לאישור התקציב. המשיבה 3 טוענת כי יש להפעיל את סעיף 206 לפקודת העיריות רק במצב של ניהול כושל תוך דגש על ההתנהלות הכספית של הרשות המקומית. המשיבה 3 טוענת כי חברי המועצה שמו להם למטרה להרחיק את העותר מתפקידו ולפיכך לא נענו להצעות העותר להגיש הצעות לתיקון התקציב למרות שניתנה להם הזדמנות לכך. כמו כן היא מציינת כי תקציב המועצה קשיח ברובו ותלוי בגורמים שלא ניתן לשנותם, ולפיכך ממילא יכולת שינויו היא מוגבלת ביותר.

 

7.        המשיבים 4-8 (להלן: חברי המועצה), שהיו חברי המועצה שפוזרה, צורפו לבקשתם כמשיבים לעתירה. הם טוענים כטענה מקדמית שדין העתירה להידחות בשל אי ניקיון כפיים מאחר שהם לא צורפו כמשיבים לעתירה, ומאחר שצורפה המשיבה 3 למרות שהיא פוזרה זה מכבר, ולמרות שהמייצג אותה ייצג את העותר בשימוע שנערך לו.

 

           לגופו של עניין מצטרפים חברי המועצה לעמדת המשיבים כי החלטת שר הפנים הינה סבירה ואף מתחייבת בנסיבות העניין. חברי המועצה טוענים כי דרשו מהעותר להביא את הצעת התקציב לעיונם עוד בסוף שנת 2005 אך לא נענו. לטענתם, הם מעולם לא התנו קיום ישיבות בעניין פיטורי הגזבר בקיום ישיבות בעניין התקציב. הם מציינים כי מפרוטוקול הדיון ניתן ללמוד כי הדיונים בעניין התקציב היו ענייניים ומקצועיים. עוד הם טוענים כי הגשתה של הצעת התקציב בשלב כה מאוחר של השנה מנעה מהם לעשות בו שינויים ולהשפיע על סדרי העדיפויות הקבועים בו מאחר שרוב התקציב הוצא כבר הלכה למעשה.

 

דיון

המסגרת הנורמטיבית

 

8.        החלטת שר הפנים אשר כנגדה מופנית עתירה זו ניתנה בתוקף סמכותו על פי סעיף 206(ב1) לפקודת העיריות, שזו לשונו:

 

(ב1) (1) לא אישרה המועצה את תקציב העיריה בתוך שלושה חודשים מיום קבלת חוק התקציב השנתי בכנסת, ואם לא חלפו שישה חודשים מיום עריכת הבחירות לראש העיריה - בתוך שישה חודשים מיום קבלת חוק התקציב השנתי בכנסת, תסתיים כהונת המועצה או כהונת המועצה וראש העיריה, כפי שיורה שר הפנים, והשר ימנה, בתוך 14 ימים מתום התקופה כאמור, ועדה למילוי תפקידי המועצה וראש העיריה או תפקידי המועצה;הוראות סעיפים 145 ו-146, יחולו על הועדה ועל יושב הראש שלה, אם מונה, בשינויים המחויבים.

 

(2) השר רשאי, במהלך שלושת החודשים או ששת החודשים האמורים בפסקה (1), לפי הענין, להאריך את התקופה לאישור התקציב על ידי המועצה לתקופה נוספת שלא תעלה על שלושה חודשים;לא יאריך השר את התקופה אלא אם כן שוכנע כי קיים סיכוי של ממש שהמועצה תאשר את התקציב בתוך התקופה שיאריך, וכי המשך פעילות העיריה בלא תקציב שנתי מאושר בתקופה שיאריך לא יביא ליצירת גירעון שוטף, כהגדרתו בסעיף 140ג, בתקציב העיריה, כשיעור של עשרה אחוזים או יותר בחישוב שנתי, או לניהול כספי העיריה באופן בלתי תקין.

 

           יוער כי סעיף זה חל גם על מועצות מקומיות מכוח סעיף 34א לפקודת המועצות המקומיות.

 

9.        סעיף 206 מציב בפני שר הפנים בחירה בין שתי אפשרויות מקום בו לא אישרה מועצה את תקציבה תוך שלושה חודשים מיום אישור תקציב המדינה, ובהתחשב בהארכות נוספות שניתנו לה על ידי שר הפנים מתוקף סמכותו: השר יכול להורות על סיום כהונת המועצה בלבד או להורות על סיום כהונת המועצה וכן כהונת ראש המועצה.

 

           סעיף 206 תוקן על רקע מצב כלכלי קשה אליו נקלעו רשויות מקומיות רבות בעקבות ניהול פיננסי כושל אשר כלל התנהלות ללא אישור תקציב כלל, דבר שהתאפשר עובר לתיקון. לפיכך, קבע המחוקק כי אי אישורו של תקציב רשות מקומית בפרק זמן מסוים יוביל לפיזור המועצה, ובהתאם להחלטת שר הפנים גם לסיום כהונתו של ראש המועצה (ראו בג"ץ 7760/05 אלמקייס נ' משרד הפנים, תק-על 2005(3) 3852 (להלן: עניין אלמקייס1)).

 

10.      שיקול הדעת שניתן לשר הפנים במסגרת סעיף 206 לפקודת העיריות הינו חלק ממארג סמכויות המסור לשלטון המרכזי כאחראי על הרשויות המקומיות ועל תפקודן וכמפקח עליהן (בג"ץ 10963/05 חאג' נ' שר הפנים, תק-על 2006(1) 2098 (להלן: עניין חאג')). המחוקק מאזן בין סמכות הנבחרים ברשויות המקומיות לבין סמכויות השלטון המרכזי, כאשר מטרתו היא להבטיח את רווחת התושבים והשירותים להם הם זכאים מהרשות המקומית. לפיכך, כאשר המועצה ו/או העומד בראשה אינם ממלאים אחר חובותיהם המוניציפאליות, ובהן אחריותם לקבוע תקציב להתנהלות הרשות המקומית, צמצום הגירעון ברשות והספקת שירותים חיוניים לתושבים, הרי שניתנת סמכות לשלטון המרכזי להתערב. סעיף 206 אינו מתעלם מהזכות לבחור ולהיבחר, שככל זכות אינה זכות מוחלטת כי אם יחסית, אלא הוא מאזן בינה לבין הצורך החיוני באישור תקציבה של הרשות המקומית (בג"ץ 10769/05 אלמקייס נ' שר הפנים, תק-על 2006(1) 2430 (להלן: עניין אלמקייס2)).

 

           בהקשר זה יש לזכור כי ההחלטה על אישור התקציב הינה אחת מההחלטות המשמעותיות והמרכזיות הנתונות לסמכות המועצה, ובאמצעות החלטה זו מגשימה המועצה את ייעודה כנבחרת הציבור. המועצה משפיעה על סדרי העדיפויות של התקציב ועל המדיניות אותה היא רוצה להגשים במסגרת חלוקת התקציבים. לאור התיקונים שנערכו בחקיקה והעניקו לראש הרשות המקומית סמכויות ביצוע נרחבות יש משמעות רבה בהחלטה על אישור התקציב על ידי המועצה בכך שהיא מגדירה את גבולות פעילותו של ראש הרשות (עניין אלמקייס1).  

 

11.      סעיף 206 לפקודת העיריות אף מתמודד עם מצב בו קיימת מועצה "לעומתית". במצב כזה עולה קושי מאחר שיתכן ורוב חברי המועצה ישאפו להבאת כהונתו של ראש המועצה לסיומה ויעשו זאת אף בדרך של התנגדות להצעת התקציב שהוא מביא בפניהם לאישור. אלא שסעיף 206 מרתיע את חברי המועצה מנקיטה באפשרות זו באמצעות הקביעה כי אי אישור התקציב יביא בהכרח לפיזור המועצה, בעוד שסיום כהונתו של ראש המועצה נתון לשיקול דעתו של שר הפנים. חברי המועצה נוטלים למעשה סיכון שאם לא יצליחו להעביר תקציב המקובל על שני הצדדים הרי שתפוזר המועצה, אך יתכן שראש המועצה ימשיך בתפקידו וכך לא תושג מטרתם. הסדר זה מתמרץ את הצדדים לשתף פעולה גם במסגרת מועצה "לעומתית" ולהביא לאישור התקציב באמצעות פשרות מוסכמות (עניין אלמקייס2, עניין אלמקייס1).

 

12.      הסמכות הנתונה לשר הפנים בסעיף 206 לפקודת העיריות הינה סמכות שבשיקול דעת. עם זאת, מובן כי שיקול דעת זה נתון לביקורת של בית המשפט. ביקורת זו, כידוע, אינה באה להחליף את שיקול דעתו של שר הפנים, ואין בית המשפט בוחן כיצד הוא היה נוהג במקומו של שר הפנים, אלא נבחן מתחם סבירות אשר אם ההחלטה נופלת בגדרו הרי שבית המשפט לא יתערב בהחלטה שהתקבלה (בג"ץ 6620/04 התנועה למען איכות השלטון בישראל נ' הוועדה הציבורית לקביעת השתתפות בהוצאות משפטיות, תק-על 2006(3) 3412 וההפניות שם).   

 

           במסגרת שיקול דעתו נדרש שר הפנים לבחון את אחריותם של ראש המועצה ושל המועצה לאי אישור התקציב ואת התנהלותם של נושאי התפקידים השונים בכל הנוגע להכנת התקציב ולאישורו. התנהלות הרשות בהיבטים אחרים יכולה להוות תשתית אף היא לבחינת התנהלות המועצה והעומד בראשה בנוגע להליכי אישור התקציב. ישנה חשיבות אף לבחינת מצבה הכלכלי של הרשות המקומית ושל הגירעון הקיים בקופת הרשות (עניין אלמקייס2).

 

מן הכלל אל הפרט

 

13.      לאחר שבחנתי את טענות הצדדים ואת התשתית העובדתית שהובאה בפנינו, איני סבורה כי החלטתו של שר הפנים חורגת ממתחם הסבירות באופן המצדיק את התערבותו של בית משפט זה. לא עלתה כל טענה הנוגעת לתקינות ההליכים שהתקיימו לצורך קבלת החלטת שר הפנים, ואכן לא מצאתי כי ישנו פגם כלשהו בהליכים אלו.

 

           אף בשיקול דעתו של שר הפנים ובהחלטתו שהתבססה על תשתית עובדתית שנבדקה, לא מצאתי כי נפל כל פגם. שר הפנים בחן את ההליכים שהובילו לאי אישור תקציבה של המועצה במועד ומצא כי חלקו של העותר בהתנהלות זו הוא משמעותי ביותר. העותר הביא את הצעת התקציב בפני חברי המועצה רק בחודש ספטמבר 2006, דהיינו לאחר שחלפה רוב שנת התקציב ובאותו יום בו היה אמור להיות מאושר התקציב בהתאם לסעיף 206 לפקודת העיריות. לפיכך מצא שר הפנים כי יש טעם רב בטענות חברי המועצה שבמצב דברים זה לא ניתנה להם אפשרות אמיתית להשפיע על תקציב המועצה ועל סדרי עדיפויותיה לשנת התקציב 2006. לכך ניתן להוסיף כי עוד בסוף שנת 2005 דרשו חברי המועצה לקבל לידם הצעת תקציב לשנת 2006 ואף העבירו החלטה במועצה כי תוגש הצעת תקציב מפורטת עד 31.3.06, אך דרישתם זו לא נענתה וההחלטה לא בוצעה. הסבריו של העותר לדחייה בהגשת הצעת התקציב אינם מצדיקים את המחדל. כפי שטוענים המשיבים יכולה היתה המועצה לאשר את התקציב עוד בטרם קבלת תקציב המדינה. אף השפעותיהם של השיטפונות ומלחמת לבנון השניה אין בהם כדי להצדיק עיכוב כה רב בהגשת הצעת התקציב וודאי לא נסיעתו הפרטית של העותר לחוץ לארץ. כמו כן, מהפרוטוקולים שנערכו בישיבות המועצה הנוגעות לתקציב עולה כי הדיון שהתנהל במועצה היה ענייני ומקצועי ובו העלו חברי המועצה את השגותיהם הספציפיות על סעיפי התקציב, את טרונייתם שהצעת התקציב הוגשה להם לאחר שרוב התקציב כבר הוצא בפועל, ואת טענתם כי כלל לא שותפו בהליכי הכנת התקציב ולא נשמעו דרישותיהם וצרכי התושבים אותם הם מייצגים. משכך, אין לקבל את טענת העותר כי חברי המועצה פעלו ממניעים בלתי עניינים בלבד בהליכי אישור התקציב. יש לציין כי תקציב 2005 אף הוא אושר רק בחודש ספטמבר 2005 לאחר שחלפה כבר מרבית שנת התקציב, וכי למרות שאושר על ידי חברי המועצה, העירו חלק מחברי המועצה כי רצוי שתקציב שנה הבאה יבנה בשיתופם. כן עולה גם בדיון זה הקושי בהבאת התקציב לאחר שרוב התקציב כבר הוצא. מדברים אלו עולה כי לא ניתן לייחס את כישלונו של העותר בהעברת התקציב רק למצב הפוליטי הסבוך הטמון בקיומה של מועצה "לעומתית", וזאת גם לאור העובדה שהקדנציה הנוכחית של העותר התחילה במצב בו לעותר היתה קואליציה בעלת רוב במועצה.    

 

           לעותר ניתנו שתי הזדמנויות נוספות לאישור התקציב על ידי הארכת המועד לאישורו, אך העותר נכשל בהעברת התקציב אף בפרק זמן זה. משכך, על העותר לשאת בתוצאות התנהלותו וכישלונו בהעברת התקציב, וזאת אף אם לחברי המועצה היה גם חלק בכישלון זה (השוו עניין חאג').  

 

14.      בכך די לטעמי על מנת להצדיק את החלטת שר הפנים ולהעמידה במסגרת מתחם הסבירות. עם זאת, אני סבורה כי יש לדחות גם את טענתו של העותר לפיה מצבה הכלכלי של המועצה הינו טוב ולפיכך אין מקום לסיום כהונתו. מהנתונים שהציגו המשיבים לשנת 2005, עומדת המועצה בגירעון מצטבר בסך של 6.799 מיליון ₪ וגירעון שוטף בסך של 3 מיליון ₪, וכן עומדים שיעורי הגבייה במועצה על סך של 17% בלבד. העותר לא הביא בפנינו נתונים אחרים, ואף לא הציג נתונים השוואתיים על גודלו של גירעון זה ביחס למועצות מקומיות אחרות, ובכך לא עמד העותר בנטל להוכיח את טענתו בעניין זה.

 

           לפיכך הייתי מציעה לדחות את העתירה ולחייב את העותר בהוצאות בשכר טרחת המשיבים 1-2 ו-4-8 בסך 10,000 ₪: 5,000 ₪ עבור משיבים 1-2 ו-5,000 ₪ עבור משיבים 4-8.

 

                                                                                                           ש ו פ ט ת

 

השופט א' רובינשטיין:

 

אני מסכים.

 

                                                                                                           ש ו פ ט

 

השופטת ד' ברלינר:

 

אני מסכימה.

 

                                                                                                          ש ו פ ט ת

 

           הוחלט כאמור בפסק דינה של השופטת ארבל.

 

           ניתן היום, ז' בסיון תשס"ז (24.5.07).

 

ש ו פ ט ת                                               ש ו פ ט                                        ש ו פ ט ת

_________________________

העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח.   06102820_B06.doc   עכ

מרכז מידע, טל' 02-6593666 ; אתר אינטרנט,  www.court.gov.il