פסקי דין

רינה מרגוליס נ. איגור גנץ

בשם המבקשת:                      עו"ד ולדימיר סימקין

בשם המשיבים:                     עו"ד יהודה שוסטר

           זוהי בקשה למתן רשות ערעור על החלטתו של בית-המשפט המחוזי מרכז (כבוד השופט א' יעקב) מיום 28.10.2009, בגדרה נדחתה בקשת המבקשת לביטול פסק-דין שניתן נגדה ביום 21.9.2009 בשל אי התייצבותה לדיון הוכחות.

           ואלה עיקר העובדות הצריכות לעניין:

1.        ביום 26.5.2003 נקשרה בין המבקשת למשיבים עיסקת חליפין, לפיה מכרה המבקשת למשיבים את דירתה ברחוב דוד פנקס 1/31 בלוד (להלן: דירת המבקשת) ואילו המשיבים מכרו למבקשת את דירתם שברחוב גלעד 17/7 שבלוד (להלן: דירת המשיבים). בהסכם המכר התחייבה המבקשת, בין היתר, להסיר עיקול שהוטל על דירתה וכן לגרור או לסלק משכנתא שהייתה רשומה עליה לטובת בנק דיסקונט למשכנתאות בע"מ, והכל בתוך 30 ימים מיום חתימת ההסכם.

2.        בהתאם למוסכם בין הצדדים, מסרו המשיבים את החזקה בדירתם למבקשת והיא עברה להתגורר בה. המבקשת, מצידה, מסרה למשיבים את החזקה בדירתה והם השכירו אותה לצד ג'. אולם בניגוד להתחייבות שנטלה על עצמה המבקשת כמפורט לעיל, היא לא הסירה את המשכנתא הרובצת על דירתה ומשלא פרעה את תשלומי המשכנתא, פתח הבנק בהליכים למימוש הדירה בהוצאה לפועל במסגרתם פונתה מן הדירה השוכרת שהחזיקה בה, כאמור, על פי חוזה שכירות עם המשיבים. בנסיבות אלו, הודיעו המשיבים למבקשת במכתב מיום 17.6.2008 על ביטול עסקת החליפין. כמו כן פנו המשיבים אל עורך-הדין אלחלילי עאטף שערך את חוזי המכר בין הצדדים ודרשו ממנו כי ימנע מלעשות שימוש כלשהו בייפוי הכוח שנמסר לו לצורך העברת הזכויות בדירות על פי העיסקה.

3.        לאחר הדברים הללו, הגישו המשיבים ביום 8.1.2009 תובענה לבית-המשפט המחוזי מרכז בה עתרו, בין היתר, לסעד הצהרתי בדבר בטלות עסקת החליפין וטענו כי המבקשת הפרה את התחייבויותיה הפרה יסודית. בתצהירי העדות הראשית שהגישו המשיבים (שעל מועד הגשתם חלוקים הצדדים), העלו הם טענה נוספת, שלא הועלתה בתובענה, ולפיה לא נכנסו חוזי המכר לתוקף מלכתחילה משום שהתחייבותה של המבקשת להסיר את העיקול ואת המשכנתא שרבצו על דירתה היוותה "תנאי מקדמי לכניסת ההסכמים לתוקף", כלשונם. המבקשת, מצידה, הגישה ביום 16.2.2009 כתב-הגנה, בו טענה, בין היתר, כי אין מקום להורות על ביטול חוזי המכר הואיל והודעת הביטול לא נשלחה על ידי המשיבים תוך זמן סביר, אלא בחלוף כשש שנים מן המועד שבו נחתמו ההסכמים ונמסרה החזקה בדירות.

           להשלמת התמונה יצוין, כי עוד בחודש יוני 2008, הפכה המבקשת לחסויה בעקבות צו שניתן על- ידי בית-המשפט לענייני משפחה בראשון לציון (כבוד השופט ש' בוקובסקי), ומכוחו מונתה אחות המבקשת כאפוטרופסית לרכושה במינוי של קבע (להלן: האפוטרופסית).

4.        בדיון שהתקיים בתובענת המשיבים ביום 23.4.2009 במעמד הצדדים, נקבע התיק לשמיעת הוכחות ליום 21.9.2009. אף על פי כן לא התייצבה המבקשת לאותו דיון ומשכך, עתרו המשיבים לקבלת פסק דין על פי התובענה בהעדר התייצבות, ובית-המשפט המחוזי (כבוד השופט א' יעקב) נענה להם והורה, בין היתר, על בטלות הסכמי המכר ועל  פינויה של המבקשת מדירת המשיבים. סמוך לאחר מכן, עתרה המבקשת לבית-המשפט המחוזי בבקשה לביטול פסק-הדין שניתן נגדה בהעדר התייצבות, כאמור, אך זה דחה את הבקשה וקבע בהחלטתו כי המועד לשמיעת ההוכחות נקבע בנוכחות הצדדים והיה ידוע למבקשת. עוד נקבע, כי הטעם שהעלתה המבקשת לאי התייצבותה לדיון (כאבי גב תחתון) אין בהם, ככלל, כדי למנוע התייצבות למשפט. כן עמד בית-המשפט על כך שהמבקשת לא ציינה בתצהיר התומך בבקשת הביטול מהם סיכויי הגנתה ואף מטעם זה אין מקום להיעתר לה. בית-המשפט נתן את דעתו לכך שקיים בתיק כתב-הגנה ועל כן עמדות הצדדים בסכסוך ידועות והדרישה לפירוט סיכויי ההגנה אינה צריכה להכריע את הכף. עם זאת ציין בית המשפט כי קיומו של כתב-ההגנה אינו מייתר לחלוטין את הצורך להתייחס לסוגיית סיכויי ההגנה בתצהיר התומך בבקשה לביטול פסק-הדין. לבסוף, עמד בית-המשפט קמא בהחלטתו על כך שהמבקשת לא פירטה בתצהיר התומך בבקשת הביטול טעם כלשהו לכך שלא הגישה במועד תצהיר עדות מטעמה. עובדה זו שימשה אף היא בסיס להחלטתו של בית משפט קמא לפיה אין לבטל את פסק-הדין שניתן נגד המבקשת.

           מכאן בקשת רשות הערעור שלפני.

5.        המבקשת טוענת, כי לא היה באפשרותה להתייצב לדיון נוכח בעיות בריאות מהן סבלה, עליהן מעידים האישור הרפואי ותעודת סיכום המחלה אותם צירפה לבקשת הביטול. עוד טוענת המבקשת כי בשל חילופי ייצוג מטעם הסיוע המשפטי לא היה לה ייצוג במהלך שלושת החודשים שקדמו למועד הדיון וכי עורך הדין המחליף קיבל ייפוי כוח לייצגה מאת האפוטרופוסית כשלושים דקות בלבד טרם תחילת דיון ההוכחות אשר במהלכו ניתן פסק-הדין נגדה בהעדר התייצבות. מתצהירה של המבקשת ומתצהיר האפוטרופסית שצורפו לתמיכה בבקשת הביטול עולה עוד כי העיכוב בהסדרת הייצוג נבע מהתמשכות הליכי האישור לקבלת השירות המשפטי אצל לשכת הסיוע המשפטי. בנסיבות חריגות אלה, הגיע בא כוחה החדש של המבקשת לבית-המשפט באיחור של שלושים דקות לערך וכרבע שעה לאחר מתן פסק-הדין בהעדר. המבקשת מוסיפה וטוענת כי היא הציגה מסמכים בדבר מצבה הרפואי אשר כללו המלצה למנוחה בת ארבעה ימים ועל כן, לא היה מקום להתעלם מכך ולא היה מקום להניח הנחות באשר להשפעתם האפשרית של הכאבים מהם סבלה על יכולתה להתייצב לדיון. עוד היא טוענת כי הגם שסיכויי ההגנה לא פורטו בתצהיר התומך בבקשת הביטול, הרי שכתב ההגנה המצוי בתיק מפרט את טענותיה ועמדות הצדדים בסכסוך ידועות. על כן מדובר לכל היותר בפגם פרוצדוראלי שאין בו כדי להצדיק תוצאה כה דרסטית של שלילת האפשרות לבירור התביעה לגופה. זאת בייחוד נוכח העובדה שעומדת למבקשת, לטענתה, הגנה טובה מפני התביעה, כפי העולה מכתב-ההגנה שהגישה. אשר לאי הגשת תצהירי העדות נטען, כי במועד שנקבע לדיון ההוכחות לא היו מצויים בתיק בית-המשפט תצהירי עדות מטעם המשיבים (התובעים) שאיחרו בהגשתם ומשכך, לא היה מקום להחמיר בעניין זה עם המבקשת שהינה חסויה, אשר בתקופה שנקצבה להגשת התצהיר מטעמה לא הייתה מיוצגת ולא היה באפשרותה לעתור לארכה בעניין זה, כפי שעשו המשיבים שהיו מיוצגים לאורך כל ההליך. המבקשת מוסיפה וטוענת, כי מכל מקום ובהיותה חסויה, נפל פגם בהליכים שהתקיימו בבית-המשפט קמא בשל כך שהאפוטרופוס הכללי לא נטל בהם חלק ועוד היא מציינת כי במסגרת הליך אחר שהתנהל בעניין מימוש המשכנתא הרשומה על דירתה בבית-משפט המחוזי בתל-אביב, העלה בית-המשפט הצעה ולפיה המשכנתא הרובצת על דירת המבקשת תיגרר בתנאים מסויימים לדירה אותה רכשה מן המשיבים ולטענתה צפוי הליך המימוש להידחות בעקבות כך, באופן שלא תהא כל מניעה להשלמת העברת הזכויות בדירות העומדות במוקד המחלוקת הנדונה. לבסוף, מטעימה המבקשת, כי חיוני הדבר, שהיא תמשיך להתגורר בדירה אותה רכשה מהמשיבים הואיל ודירה זו סמוכה לדירת אביה המסייע לה ואילו הותרת פסק הדין על כנו ופינויה מן הדירה על פיו, יש בו משום פגיעה קשה בה.

6.        המשיבים, מצידם, סבורים, כי דין הבקשה להידחות והם טוענים כי מבירור שערכו  עולה, כי הגם שהמבקשת הינה חסויה, היא אינה פסולת דין ואינה רשומה במרשם הארצי המרכזי של פסולי דין המנוהל על-ידי הנהלת בתי-המשפט. על כן, כך נטען, המבקשת הינה בעלת כשרות משפטית ולא היה מקום לערב את האפוטרופוס הכללי בהליכים שהתקיימו בבית משפט קמא. עוד נטען, כי מועד שמיעת ההוכחות נקבע בנוכחות הצדדים ובאותו שלב הייתה המבקשת מיוצגת. לפיכך, ניתן להניח כי מועד זה היה ידוע למבקשת ולאפוטרופסית והעובדה כי בא כוחה החדש של המבקשת ידע על קיומו של הדיון והתייצב אליו (אם כי באיחור ולאחר שפסק-הדין כבר ניתן), מחזקת אף היא את המסקנה, כי האפוטרופסית הייתה מודעת למועד הדיון הנ"ל. האפוטרופסית, כך מציינים המשיבים, אף הגישה הודעה לבית-המשפט על דבר פיטורי בא כוחה הראשון של המבקשת ועל כן, יכולה היתה לברר לפחות באותו שלב מהו מועד הדיון הקבוע וכזאת לא נעשה. המשיבים מוסיפים וטוענים, כי לא עלה בידי המבקשת להצביע על טעם מוצדק לאי התייצבותה לדיון והאישור הרפואי שהציגה נחזה לטענתם כמסמך שעבר שינויים והוא מזויף. לבסוף נטען, כי לא עומדת למבקשת אף לא הגנה תיאורטית נוכח הליכי ההוצאה לפועל המתנהלים למימוש דירתה אשר לדבריהם (ראו: פסקה 36 לתגובה) נמכרה זה מכבר בהליכי ההוצאה לפועל.

           נוכח טענה אחרונה זו הוריתי למבקשת ביום 6.6.2010 להתייחס לדברי המשיבים ולהבהיר, בין היתר, מהו מצב הזכויות העדכני בדירה. המשיבים מצידם עתרו ביום 13.7.2010 לצירוף מסמכים נוספים והבהירו כי נפלה טעות בתגובתם וכי דירתה של המבקשת טרם נמכרה בהליכי ההוצאה לפועל. יחד עם זאת, ביקשו לצרף מסמכים אשר לדבריהם הגיעו לידיהם ביום 15.6.2010 ואשר מצביעים, לגישתם, על כך שהליכי מימוש הדירה נמשכים וכן על כך שעל הדירה רובצים עיקולים בסכומים ניכרים. המבקשת, מצידה, הגישה ביום 21.7.2010 תגובה לתשובת המשיבים בה טענה, בין היתר, כי המסמכים שצירפו המשיבים אינם משקפים את המצב העדכני של הליכי המימוש וכי במהלך חודש ספטמבר 2009 הודיע בנק דיסקונט על הסכמתו לעכב את הליכי מימוש הדירה ובכך לטענתה הוסרו המכשולים לגרירת המשכנתא הרובצת על דירתה אל הדירה אותה רכשה מן המשיבים. נוכח האמור בתשובת המבקשת ביקשו המשיבים להגיש תגובה משלימה מטעמם בה הם שבים וטוענים כי הליכי המימוש של דירת המבקשת נמשכים וכי אין בתגובת המבקשת כל התייחסות לעובדת קיומם של עיקולים בסכומים גבוהים על הדירה.

7.        להשלמת התמונה יצוין, כי לאחר הגשת בקשת רשות הערעור דנן פנתה המבקשת לבית-משפט זה בבקשה לעכב את הליכי ההוצאה לפועל שננקטו נגדה בעקבות פסק-הדין אך ביום 10.3.2010 הוריתי על דחיית הבקשה על הסף, מן הטעם שהמבקשת לא הקדימה ופנתה בעניין זה אל בית המשפט המחוזי כדרישת הוראות תקנה 467 ו – 468 לתקנות סדר-הדין האזרחי, התשמ"ד – 1984 (להלן: התקנות). בעקבות אותה החלטה, פנתה המבקשת אל בית-המשפט המחוזי מרכז (כבוד השופט א' יעקב) בבקשה לעיכוב ההליכים, אך זו נדחתה על ידו בהחלטתו מיום 15.3.2010 בה נקבע כי עם מתן פסק-הדין סיים בית-המשפט המחוזי את מלאכתו. אי לכך פנתה המבקשת לבית-משפט זה בבקשה שניה לעיכוב ביצוע הליכי ההוצאה לפועל וביום 17.3.2010 הוריתי על החזרת הדיון בבקשת עיכוב הביצוע אל בית משפט קמא על מנת שידון בה לגופה בהתאם להוראת תקנה 467 לתקנות.

8.        לאחר שעיינתי בבקשת רשות הערעור ובתגובות שהגישו הצדדים, על נספחיהן, החלטתי לדון בבקשת רשות הערעור כאילו ניתנה רשות והוגש ערעור על פי הרשות שניתנה.

           בדונו בבקשה לביטול פסק-דין שניתן במעמד צד אחד (שאין לגביו טענה לפגם המחייב את הביטול מחובת הצדק), על בית-המשפט ליתן דעתו לשני שיקולים: הראשון - מה היתה הסיבה לאי ההתייצבות לדיון והאם היה הדבר נעוץ בזלזול בבית המשפט; "צירוף נסיבות אומלל"; אי הבנה; הסח הדעת או רשלנות (ראו ע"א 2201/07 חונינסקי נ' אטלנטיס מולטימדיה בע"מ, פיסקה 15 לפסק דינו של השופט דנציגר (טרם פורסם, 2.2.2009)).  השני – ולו נודעת חשיבות רבה יותר – מהם סיכויי ההגנה (או התביעה – לפי המקרה) של מבקש הביטול (ראו ע"א 32/83 אפל נ' קפח, פ"ד לז (3) 431, 438 (1983) (להלן: עניין אפל)) שכן אם לא תצמח למבקש תועלת מן הביטול אין כל טעם להורות כן רק על מנת שלאחר קיום הדיון בתיק במעמד הצדדים ושמיעת המבקש יצא תחת ידו של בית המשפט אותו פסק-הדין עצמו (ראו יואל זוסמן סדר הדין האזרחי 738 (מהדורה שביעית, שלמה לוין עורך, 1995) (להלן: זוסמן)). אולם מבקש הביטול אינו נדרש להוכיח באותו שלב כי עומדת לו הגנה איתנה ודי בכך שיוכיח קיומה של הגנה לכאורית (ראו: עניין אפל, שם; אורי גורן סוגיות בסדר דין אזרחי 373 (מהדורה עשירית, 2009)).

9.        בענייננו, איני סבורה כי אי-התייצבותה של המבקשת לדיון ההוכחות הגיע כדי זלזול בבית-המשפט. לבקשת הביטול צורפו מסמכים רפואיים המצביעים על כך שבמועד הדיון היא סבלה מכאבי גב אשר בעטים המליץ הרופא על מנוחה בת ארבעה ימים. בא כוחה החדש של המבקשת (אשר קיבל על עצמו את ייצוגה בבוקר יום הדיון) הגיע באיחור לאחר שפסק-הדין כבר ניתן אך מטענותיה של המבקשת עולה כי מדובר בנסיבות חריגות ביותר וכי העיכוב בהסדרת הייצוג נבע מטעמים שאינם תלויים בה. משכך ובייחוד בהינתן העובדה שהמבקשת חסויה נראה כי אין מדובר בנסיבות של אי-התייצבות המצדיקות מתן פסק דין בהיעדר, הכרוך בפינויה של המבקשת מן הדירה בה היא מתגוררת מזה מספר שנים. אשר לסיכויי ההגנה ומבלי לקבוע מסמרות בעניין, נראה כי הטענה שהעלתה המבקשת בכתב ההגנה לפיה ביטול העסקה לא נעשה על ידי המשיבים בתוך זמן סביר אלא לאחר שש שנים מיום שזו הופרה על ידה, לטענתם, ולאחר שהם עצמם פעלו לביצועה וקיבלו דמי שכירות לידיהם, טענה זו בהחלט ראויה להישמע ומשהעובדות הנוגעות אליה אינן שנויות במחלוקת דומה כי העדרו של תצהיר התומך בהקשר זה בבקשת הביטול אינו צריך להכריע את הכף (השוו: עניין אפל, בעמ' 437; זוסמן, בעמ' 743).

           אשר על כן, הערעור מתקבל. פסק-הדין מיום 21.9.2009 מבוטל והדיון יוחזר לבית משפט קמא על מנת שיברר את תובענת המשיבים לגופה.  

            אין צו להוצאות.

           ניתן היום, ל' אב תש"ע (10.8.2010).