בבית המשפט העליון

ע"פ  5773/10

בפני:

כבוד השופט א' רובינשטיין

המערער:

סולימאן אזברגה

נ  ג  ד

המשיב:

הועדה המחוזית לתכנון ובניה מחוז מרכז

ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי מרכז מיום 27.7.10 בעפ"א 45679-07-10  שניתנה על-ידי השופט אמיר

פסק דין

א.                  ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי מרכז (השופט אמיר) מיום 27.7.10 בתיק עפ"א 45679-07-10, בגדרה הורה בית המשפט על עיכוב ביצוע של צו הריסה מינהלי שהוצא נגד המערער. הבקשה הוכתרה כערר, אך אל נכון סיווגה אותה המזכירות כערעור (סעיף 87(ד) לחוק העונשין, תשל"ז-1977; ראו ע"פ 10778/05 עבאסי נ' יו"ר הועדה המחוזית לתכנון ובניה ירושלים (לא פורסם); רע"פ 1186/07 חברת א.מ.ש תלפיות נ' הועדה המקומית לתכנון ובניה חיפה (לא פורסם)).

ב.                  נגד מה שתואר כסככה חקלאית הקיימת בקרקע אשר כנטען היא בבעלות המערער, הוצא צו הריסה מינהלי. מועד ביצוע הצו הוארך לבקשת המשיבה (היא הועדה המקומית לתכנון ובניה מרכז) על-פי החלטת בית משפט השלום ברמלה (השופטת קיסר) מיום 30.6.10 (בתיק בב"נ 32876-03-10). בית משפט השלום נימק החלטתו זו בהתנהלותן הסבירה של המשיבה והמשטרה. על ההחלטה הוגש ערעור לבית המשפט המחוזי, ובמקביל הוגשה בקשה לעיכוב ביצוע; הביצוע עוכב ומִבְצע ההריסה לא קוים, אף שהיה מוכן להפעלה. בית המשפט המחוזי קבע, כי על פניו סיכויי הערעור העיקרי קלושים, כי בין השאר אין מדובר לאמיתו של דבר בסככה חקלאית אלא במוסך רכב פעיל; הוטל גם ספק בבעלות המערער. ואולם, בשל אופיו של הצו הטומן בחובו נזק בלתי הפיך, ניתן צו עיכוב ביצוע בכפוף להפקדת ערבות בנקאית מטעם המערער בסך 100,000 ₪. על ההחלטה להתנות מתן הצו בהפקדת הערבות נסב הערר הנוכחי.

ג.                   בערעור הועלו טענות רבות הרלבנטיות כולן לערעור העיקרי. לגופו של עניין נטען, כי למערער אין האמצעים הכלכליים להעמדת הערבות המבוקשת (טענה אשר הועלתה ונדחתה על-ידי בית המשפט המחוזי, שקבע כי הסכום משקף באופן עדין ביותר הן את הנזק והן את שוויו הכולל של הנכס). עוד נטען, כי מאזן הנוחות נוטה בבירור לטובת המערער וכי מועד הדיון בתיק העיקרי קרוב.

ד.                  עו"ד אבו עאמר טען למערער, כי ההפקדה הכספית גבוהה, וערך הנכס מתקרב לסכום ההפקדה; הדיון בערעור יקוים מן הסתם באוקטובר הקרוב; המערער מפרנס משפחה גדולה, ואין בידו להפקיד יותר מעשרת אלפי ₪; מסמכי ההליך לא הומצאו לו אלא לאחֵר, שכן שעמו הוא מסוכסך ולא העבירם לו.

ה.                  עו"ד אבי-טל טען למדינה כי הפקדת הערבות היא תנאי לעיכוב; המדינה הוציאה על ההריסה שלא קוימה כ-47,202 ₪ (הוצגה חשבונית). ועוד, נטען כי הצו הודבק על הנכס ובכך די, ואין חובת יידוע של הבעלים; המדובר ב"מוסך לתפארת" ולא בסככה.

ו.                    לאחר העיון איני רואה מקום למבוקש. לא ראיתי פגם בהערכת בית המשפט המחוזי באשר לסיכויי הערעור; והבונה באופן בלתי חוקי חושף עצמו להליכים ולהוצאות, אף שבינתיים המדינה היא שנקלעה להוצאות כבדות. לעניין הטענה שהצו לא נמסר למערער, הנה כדברי בית משפט זה, מפי השופט ג'ובראן, ברע"פ 5341/06 צלאח נ' יו"ר הועדה המקומית (לא פורסם) "צו ההריסה המינהלי אינו מופנה כנגד אדם, אלא כנגד המבנה החורג. המחוקק אינו מחייב פניה לאישיות משפטית מסוימת, ככל שנוגע הדבר לצו ההריסה והדגש מונח על הנכס גופו ולא על האדם שעומד מאחוריו". דבר זה נלמד, כך נאמר שם, גם מלשונו של סעיף 238 א(א) לחוק התכנון והבניה, תשכ"ה-1965, המפנה עצמו, במקרה בניה בלתי חוקית, "כנגד הבניין החורג או חלקו ולא כנגד בעלי זכויות במבנה". הערבות היא אמצעי נכון בכגון דא, המעוגן בדין (הוראת סעיף 87(ג) לחוק העונשין).

ז.                    בשיג ושיח עם בית המשפט לא שלל בא כוח המדינה לאפשרות להפקדת 50,000 ₪, כסכום ההוצאות שהוצאו על-ידי המדינה לשווא. אמנם טענת אי יכולתו של המערער לא הובהרה דיה, אך בנסיבות ונוכח אי ההפיכות שבהריסה, נכון אני, מתוך הליכה רבה לקראת המערער, להפחית את הערבות לסך 50,000 ₪, שיופקדו לא יאוחר מיום 11.8.10 שעה 1200. הערעור מתקבל במובן זה בלבד.

ש ו פ ט