פסקי דין

פלוני נ. ביה"ד הרבני האזורי פ"ת

השופט א' גרוניס:

1.        לפנינו עתירה לביטול פסקי דין של בתי הדין הרבניים שדחו תביעות של העותר נגד המשיבה 3 (להלן – המשיבה).

2.        העותר והמשיבה נישאו בשנת 1968. נישואי בני הזוג עלו על שרטון ובשנת 1984 הגישה המשיבה תביעה לגירושין. בשנת 1992 הגישה המשיבה תביעה נוספת לגירושין. בעתירה לא נמסרו פרטים מדויקים על שעלה בגורל תביעות המשיבה לגירושין, אך ברור כי בני הזוג לא התגרשו. בעתירה מצוין, כי בני הזוג אינם מתגוררים יחדיו זה כ-13 שנה וכן שהעותר, שגילו כיום 77 שנים, נושא בתשלום מזונות למשיבה בסכום של כ-2,200 ש"ח לחודש (להלן – המזונות). כמו כן נאמר בעתירה, כי לבקשת המשיבה ניתן צו מדור ייחודי בקשר לדירה בה היא מתגוררת ואשר מצויה בבעלות בני הזוג. 

3.        ביום 12.2.07 הגיש העותר תביעה למשיב 1 (להלן - בית הדין האזורי) בה עתר לחייב את המשיבה להתגרש ממנו וכן להכריזה כמורדת, דבר שיביא לביטול חיובו במזונות. ביום 16.12.07 הגיש העותר תביעה נוספת לבית הדין האזורי, בה עתר לביטול או להפחתת תשלום המזונות וכן לביטול צו המדור הייחודי. ביום 21.1.08 דחה בית הדין האזורי את תביעות העותר. יצוין, כי המשיבה לא התייצבה לדיונים בבית הדין האזורי בשל מצבה הבריאותי. העותר ערער על פסק דינו של בית הדין האזורי בנימוק שבית הדין לא התייחס כלל לסוגיית ביטול או הפחתת המזונות אלא אך לעניין הגירושין. ביום 27.5.08 קבע המשיב 2 (להלן – בית הדין הגדול), כי מחוות דעת רפואית שהונחה בפני בית הדין האזורי עולה שמצבה הבריאותי של המשיבה מחייב למנות לה אפוטרופוס לדין. בית הדין הגדול הורה על החזרת התיק לשמיעה בבית הדין האזורי וציין שעל בית הדין האזורי לטפל בהליך של הכרזת המשיבה פסולת דין ולמנות לה אפוטרופוס לדין. הדיון הוחזר לבית הדין האזורי. בתה של המשיבה מונתה כאפוטרופה על רכושה ועל גופה. עוד לפני שהושלם הדיון בבית הדין האזורי, הגיש העותר עתירה לבית משפט זה בבקשה להורות על ביטול פסק דינו של בית הדין האזורי מיום 21.1.08 (בג"ץ 1657/09). העתירה נדחתה על הסף ביום 13.3.09 (השופטים א' פרוקצ'יה, א' רובינשטיין, ס' ג'ובראן) משום שהוגשה בטרם מוצו ההליכים בבתי הדין. ביום 10.1.10 דחה בית הדין האזורי (כבוד הדיינים הרב ד' אוחיון, הרב י' גליק, הרב א' רוזנטל) את תביעות העותר על כל ראשיהן. בפסק הדין נאמר, כי לא השתנה דבר במצבם של בני הזוג ולפיכך יש לדחות את תביעת העותר לגירושין. כמו כן נדחתה תביעת העותר לביטול המזונות או להפחתתם. בית הדין קבע, כי אף על פי שנוספו למשיבה מקורות הכנסה בדמות קצבאות מסוימות מהביטוח הלאומי, הרי שגם צרכיה השתנו ועל כן אין מקום לשנות את סכום המזונות.

4.        על פסק הדין של בית הדין האזורי הגיש העותר ערעור לבית הדין הגדול. בערעור טען העותר, בין היתר, כי המשיבה לא הוכרזה פסולת דין ולא מונה לה אפוטרופוס לדין כפי שהורה בית הדין הגדול בהחלטתו מיום 27.5.08. עוד טען העותר, כי בא כוחה של המשיבה לא היה מוסמך לייצגה משום שלא קיבל ייפוי כוח כדין וכן שבהליך שהתנהל בבית הדין האזורי נפל פגם משום שלא ניתנה לו הזדמנות לחקור את המשיבה שלא התייצבה לדיונים. בנוסף טען העותר, כי בית הדין שגה משלא הפחית את סכום המזונות לאור שינוי נסיבותיו של העותר ושינוי נסיבותיה של המשיבה. ביום 17.5.10 נדחה הערעור (כבוד הדיינים הרב א' שרמן, הרב צ' אלגרבלי, הרב ב' בארי). בפסק דינו קבע בית הדין הגדול, כי לא נפל פגם במילוי ההוראות שניתנו על ידו בהחלטה מיום 27.5.08. זאת שכן, בתה של המשיבה מונתה כאפוטרופה והיא מינתה את בא כוח המשיבה לייצגה בדיונים בבית הדין האזורי. בית הדין הוסיף, כי לא מצא לנכון להתערב בהחלטה בעניין גובה המזונות. כמו כן ציין בית הדין שאם יחול שינוי נסיבות בעתיד, אין מניעה שהעותר יגיש בקשה לשינוי גובה המזונות. מכאן העתירה דנא.

5.        בעתירה שלפנינו מבקש העותר להורות על ביטול פסקי הדין של בית הדין האזורי מיום 21.1.07 ומיום 10.1.10 ועל ביטול פסק הדין של בית הדין הגדול מיום 17.5.10. כמו כן הוא מבקש, כי נורה על ביטול המזונות ועל ביטול צו המדור הייחודי. העותר שב על הנימוקים אותם העלה בערעורו לפני בית הדין הגדול. טענתו העיקרית של העותר היא, כי יש מקום להורות על ביטול או על הפחתת המזונות משום שהכנסתו הפנויה ירדה, בעוד שהכנסתה של המשיבה גדלה. העותר מסביר שבעקבות פסק דין שניתן נגדו בהליך אחר נפתח נגדו תיק בהוצאה לפועל. לדבריו, לפי החלטה של רשם ההוצאה לפועל הוא החל לאחרונה לשאת בתשלום חודשי של כ-1,400 ש"ח חלף תשלום חודשי נמוך יותר בו חויב בעבר. בנוסף טוען המשיב, כי המשיבה החלה לקבל גמלת נכות בסך כ-2,000 ש"ח בחודש. לדברי העותר, יש בנתונים אלה ובמספר פרטים נוספים שמסר כדי להביא לביטול המזונות, או למצער להפחתתם. העותר מוסיף וטוען, כי בתי הדין דחו את תביעתו לגירושין מבלי ליתן נימוק של ממש להחלטתם. כמו כן הוא שב על הטענה שלא מונה למשיבה אפוטרופוס לדין כפי שהורה בית הדין הגדול ושמכל מקום, המשיבה ובתה לא התייצבו לדיונים בבית הדין האזורי כך שלא ניתנה לו הזדמנות לחקור אותן על טענותיהן. 

6.        דין העתירה להידחות על הסף. כידוע, בית משפט זה אינו יושב כערכאת ערעור על החלטותיהם של בתי הדין הדתיים. התערבותו של בית המשפט בפסיקותיהם מוגבלת למקרים חריגים המצדיקים זאת, דוגמת חריגה מסמכות, פגיעה בעקרונות הצדק הטבעי ומקרים המצריכים מתן סעד מן הצדק (ראו למשל, בג"ץ 1727/07 פלונית נ' בית הדין הרבני הגדול לערעורים (ניתן ביום 19.3.07),  בג"ץ 10250/09 פלוני נ' בית הדין הרבני הגדול (ניתן ביום 23.2.10)). המקרה שלפנינו אינו אחד מאותם מקרים חריגים בהם יתערב בית משפט זה בהחלטותיהם של בתי הדין הדתיים. טענותיו של העורר הינן בעלות גוון ערעורי מובהק. השגתו העיקרית של העותר נוגעת לגובה המזונות בהם הוא חייב. הנתונים המובאים בעתירה לעניין זה, לרבות הנתונים הכספיים של בני הזוג והנתונים בדבר מצבם הבריאותי, הונחו בפני בתי הדין אשר בחנו אותם ופסקו כפי שפסקו. אין אנו רואים עילה להתערב בהחלטותיהם. גם טענותיו של העותר בעניין מינוי אפוטרופוס למשיבה ובנוגע לפגמים בהליך שהתנהל בבית הדין האזורי נבחנו על ידי ערכאת הערעור ונדחו. מה עוד, שהעותר לא פירט בעתירה מדוע לשיטתו נפל פגם במינוי בתה של המשיבה לאפוטרופה והסתפק בהעלאת הטענה באופן כללי. העותר אף לא נימק את טענותיו בעניין החלטת בתי הדין שלא להורות על גירושיו מהמשיבה. בתי הדין קבעו כי לא חל שינוי במצבם של בני הזוג המצדיק סטייה מהחלטות קודמות. העותר לא מסר נתון שיש בו כדי לסתור קביעה זו ואף לא צירף לעתירה את אותן החלטות קודמות אליהן התייחסו בתי הדין. בהיעדר עילה להתערבותנו, דין העתירה להידחות. יוער, כי כפי שציין בית הדין הגדול בפסק דינו, רשאי העותר לשוב ולפנות בעתיד בבקשה להפחתת המזונות אם יחול שינוי נסיבות המקים לו עילה.

7.        העתירה נדחית אפוא על הסף בלא שנתבקשה תגובה.

           ניתן היום, כ"ט באב התש"ע (9.08.2010).