פסקי דין

רשת ש.דגן תעשיות בע"מ נ. עמיר רמי

בשם המערערים:                    עו"ד אלי כץ

בשם המשיב 1:                      עו"ד אושרי דהן

בשם המשיבה 3:                    עו"ד צבי גולנזר

בשם המשיבה 7:                    עו"ד ערן בן-ארי

           ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בירושלים (השופטת א' אפעל-גבאי) מיום 8.7.2010 שלא לפסול עצמה מלדון בעניינם של המערערים בה"פ 8177/09 ו-ה"פ 9027/10.

1.        התובענות שהוגשו לבית המשפט המחוזי יסודן בהתמחרות שנערכה בפיקוח ראש ההוצאה לפועל ובית המשפט המחוזי בירושלים בקשר למכירת נכס בכינוס נכסים ובהסכם שנערך בין המשיב 1 - עמיר, לבין המשיב 2 - פנחסי, לפיו ישלם פנחסי חלק מהכספים שיגיעו מהמכירה לידי עמיר. ההסכם נערך על ידי עורך הדין של פנחסי, עורך הדין ריכטר. עמיר הגיש תובענה לרשום משכנתא לטובתו על הנכס ואילו המערערים הגישו תובענה להצהיר כי ההסכם בטל ומבוטל מחמת אי חוקיות. בתחילת מועד ההוכחות ביום 8.7.2010 הודיעה השופטת כי לפני עשרים שנה ייצג בעלה את פנחסי וכי מאז ביקר פנחסי כמה פעמים במשרדו של בעלה. השופטת ציינה גם כי ישבה מספר פעמים עם עורך הדין ריכטר, שהיה אמור להעיד לפניה באותו מועד, בוועדות מכרזים לקבלת עובדים כאשר עורך דין ריכטר ישב בהן כנציג ציבור.

2.        לאחר שמיעת הדברים ביקש בא כח המערערים כי בית המשפט יפסול עצמו. לדידו, בתיקים אלו העניינים האישיים הם מרכזיים, לרבות הטענה כי ההסכם שערך עורך הדין ריכטר הוא על גבול המרמה ולו היה מתגלה במועד, ההתמחרות היתה נפסלת. מאחר ומדובר בעד מרכזי שההסכם שנערך על ידו עומד לביקורת, אין מדובר בחשש ערטילאי או סובייקטיבי למשוא פנים שכן נדרשת דעתו של בית המשפט באשר למהימנותו. יתר הצדדים התנגדו לבקשה.

3.        השופטת דחתה את הבקשה. השופטת קבעה כי אין בנסיבות שהובאו לידיעת הצדדים כדי ליצור חשש ממשי למשוא פנים אם תמשיך לנהל את המשפט. השופטת קבעה כי באשר לחייב – מדובר בהיכרות עקיפה של בעלה אשר ייצג אותו כעורך דינו לפני כעשרים שנה. מדובר בהיכרות מקצועית במסגרת עיסוקו של בעלה. בהקשר זה הושם דגש על חלוף הזמן ועל ריחוק ההיכרות. אשר לעורך הדין ריכטר, הסכימה השופטת כי ניתן להגדירו כעד מרכזי, אך גם כאן קבעה כי ניתן להגדיר את ההיכרות בינו לבינה כהיכרות שטחית, במסגרת ישיבה משותפת בוועדות מספר פעמים בנסיבות מקצועיות, בנוכחות חברי וועדה נוספים וללא כל קשר מעבר לכך, אישי או מקצועי. לפיכך קבעה כי אין בנסיבות העניין קרבה מן הסוג המקים חשש ממשי למשוא פנים. השופטת ציינה כי אפשר שעורך הדין של עמיר יבחר שלא להעיד את עורך הדין ריכטר כלל ולכן החשש כלל לא יתעורר.

           מכאן הערעור שלפניי.

4.        לדעת המערערים משקלם של שני ראשי הפסלות לחוד ובודאי צירופם יחד, צריך היה להביא את בית המשפט לפסול עצמו. אשר לעורך הדין ריכטר, טוענים המערערים כי אין ספק שמדובר בעד מרכזי, אפילו יוחלט שלא להעידו בפועל. בנוסף, מדובר בבא כוחו הקבוע של פנחסי. לטענת המערערים, הישיבה המשותפת בוועדות המכרזים יוצרת קרבה מיוחדת בין חברי הגוף והציפייה, בנסיבות אלו, כי בית המשפט יוכל לקבוע כי הסכם שערך עורך הדין כולו רמייה, לא אנושית. המערערים טוענים גם כי בית המשפט ציין בעל פה כי "אינו נלהב" לדון בתיק, חרף החלטתו. אי הנעימות הזו של השופטת היא בדיוק ההוכחה שאל לשופטת לדון בתיק, שכן לאורה לא יזכו המערערים לאותה עמדת פתיחה כמו יריביהם. אשר להיכרות העקיפה עם פנחסי, אכן היה האחרון לקוח של בעלה לפני שנים רבות אך דומה שהקשר נשמר ופנחסי ביקר גם לאחר מכן במשרדו, הצמוד למשרד עורך דין ריכטר. המערערים מבקשים לקיים דיון בעל פה בערעור.

5.        עמיר הגיש תשובתו לערעור. עמיר מציין כי ביום 2.3.2010  התקיים דיון קדם משפט לפני השופטת, אז התברר כי המערערים כלל לא מבקשים להעיד את עורך הדין ריכטר, ולכן ביקש עמיר להזמינו לעדות מטעמו, תוך שהוא שומר על טענותיו בדבר נפקות הימנעות המערערים מלבקש את העדתו. אז ביקשו המערערים מעמיר לוותר על העדתו וסברו כי אינו עד מהותי כלל, ואילו עתה מבקשים המערערים את פסילת השופטת, גם  בשל הטענה כי עורך דין ריכטר הוא עד מהותי ומרכזי. עמיר מדגיש כי עורך הדין ריכטר אינו מייצג צד בהליך. לדעתו, בנסיבות אלה מטרת המערערים אינה אלא למשוך את בירור המחלוקת ככל שניתן לנוכח גילו המתקדם של פנחסי, שהוא כבן 85, ומצב בריאותו אינו שפיר. עמיר מוסיף כי אפילו היה מוגדר עורך הדין ריכטר כעד מהותי, אין מדובר בקרבה ממשית לשופטת ולכן אין מקום לפסילתה. אשר לקשר עם פנחסי טוען עמיר כי גם נסיבות אלו אין בהן כדי לענות על התנאים הקבועים בחוק לפסילת השופטת.

6.        גם המשיבה 3 מבקשת לדחות את הערעור. לדבריה, בית המשפט הודיע ביזמתו על העובדות שביסוד הבקשה לפסלות ודחה את הבקשה משלא סבר כי קמה עילת פסילה נגדו. לדעתה, כל בר דעת יכול להתרשם כי אין כל עילת פסילה שכן היכרות עקיפה עם צד אשר התרחשה עשרים שנים קודם לדיון או העובדה שהעד ישב עם השופטת בוועדות, אין בהן עילת פסלות או כדי להביא לחשש כלשהו למשוא פנים ובוודאי לא חשש ממשי. אף המשיבה 3 חושדת כי המערערים מבקשים לדחות את הדיון עוד ועוד לאור גילו המתקדם של פנחסי ומצבו הרפואי, באופן שקיים חשש כי לא יוכל להעיד בעתיד או שעדותו לא תהיה ברורה. לדעתה המערערים לא סבורים באמת כי ההיכרות תטה את החלטתו של בית המשפט ולדעתה אין בערעור אלא אמצעי למשיכת זמן.

7.        המשיבה 7 ציינה כי בית המשפט פטר אותה מלהתייצב לתיק דנן, אך ראתה לנכון לציין כי לא הוכח קיומו של חשש ממשי למשוא פנים בניהול ההליך וזאת בניגוד לטענות המערערים.

8.        דין הערעור להידחות. יסודו של טיעון הפסלות בערעור זה בהיכרות המסוימת שיש לבית המשפט עם אחד הצדדים ועם אחד העדים, אם אכן יעיד. בעניין זה כבר נכתב כי "אם השופט יפסול עצמו בכל מקרה בו קיימת היכרות מן העבר או מן ההווה, בלי שהדבר מעוגן ביחסי קירבה מיוחדים, יפריז לצד החומרה ללא הצדקה עניינית וגם יכביד ללא צורך על פעולתה של המערכת השיפוטית" (מאיר שמגר "על פסלות שופט-בעקבות ידיד תרתי משמע" גבורות לשמעון אגרנט 87, 109 (1987)). כאמור, אין די בעצם ההיכרות של השופט עם עד, בעל דין או עורך דינו כדי להביא לפסילתו. נדרשת קרבה של ממש. קרבה זו אינה אלא אותה קרבה המבססת חשש ממשי למשוא פנים. יש לבחון בכל מקרה לגופו את נסיבות ההיכרות המוקדמת והקרבה במסגרת בחינת החשש הממשי למשוא פנים ואין לפסול אוטומטית את השופט (ע"א 3585/09 חביבה שעשוע ואח' נ' מכון התקנים הישראלי (לא פורסם, 27.5.2009)). יש לבחון, בין היתר, את טיב ההיכרות ומסגרתה, את משכה, ואופייה. כן יינתן משקל לשאלה האם מדובר בהיכרות ישירה של השופט עצמו או בהיכרות רחוקה יותר, ולשאלה אם ההיכרות רלוונטית להליך אם לאו (ע"א 9311/06 משה סידון נ' רשות הטבע והגנים (לא פורסם, 3.6.2007)). כן יש לבחון את השאלה האם עדיין מתקיימים קשרים בין השופט לבין הצד שנטען כי הוא או עדיו מקורבים לשופט (ע"פ 4093/08 מגדל הזוהר לבנין בע"מ נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 6.7.2008).

9.        במקרה דנן שוכנעתי כי ההיכרות העקיפה של השופטת לחייב, עקב העובדה שבעלה ייצג אותו, הייתה היכרות במסגרת מקצועית לפני כעשרים שנה, וזו אינה בגדר קרבה ממשית המצדיקה פסלות: אין מדובר בקרבה ישירה של השופטת לאחד הצדדים, אלא בהיכרות של בעלה, על רקע מקצועי, שאינה רלוונטית כלל להליך דנן. אף שמידי פעם ביקר מאז פנחסי במשרד של בעלה, הרי שאין בכך כדי לקרבו לשופטת עצמה. מדובר בקשר עבודה, רחוק, של בעלה של השופטת. בנסיבות אלה, אין די בקשר זה ובמערכת היחסים המקצועית, כדי להקים חשש ממשי למשוא פנים (השווה: ע"א 3300/01 אברהם סגל נ' עזבון המנוחה הלברייך ציפורה (לא פורסם, 27.6.2001)). אשר לטיב ההיכרות עם עורך הדין ריכטר, כאמור, מדובר בהיכרות אשר כפי שהשופטת מתארת אותה, הייתה מבוססת על יחסים מקצועיים, במסגרת השתתפות בוועדות מקצועיות שהן בדרך כלל מפגשים חד-פעמיים, ללא קיומם של קשרי ידידות או קשרים אישיים אחרים מעבר לכך, ולפיכך אין היכרות זו מהווה עילת פסילה. ההנחה כי שופט מקצועי והוגן יידע להבחין היטב בין יחסיו (המקצועיים) עם עורך דין, שאפשר שיופיע כעד, לבין זכותו של בעל הדין (יגאל מרזל דיני פסלות שופט 236 (2000)), לא נסתרה במקרה דנן. לכך יש להוסיף כי בנסיבות העניין כלל לא בטוח כי אכן עורך הדין ריכטר יעיד בסופו של דבר. לפיכך, השתכנעתי, מנימוקי החלטתה של השופטת והתיאור שנתנה מיוזמתה להיכרות הרלוונטית, הן ביחס לפנחסי והן ביחס לעורך הדין ריכטר, כי אין גם בעובדת ההיכרות המקצועית של בית המשפט עם עורך הדין ריכטר ובסוג ההיכרות כדי להקים עילת פסלות. מכל מקום, אין מדובר בקרבה ממשית המעוררת חשש ממשי למשוא פנים, שהיא תנאי לפסילת שופט. מאחר ואין בכל אחד מראשי הפסלות – עילה, הרי שאין גם בשניהם יחד כדי לפסול את השופטת מלהמשיך ולדון במשפט, אשר בטוחני כי המשך ניהולו ייעשה במהירות וביעילות בהתחשב בגילו של פנחסי. לאחר שבחנתי את כל היבטי הטיעון, הגעתי למסקנה כי אין מקום לדיון בעל פה בערעור.

           הערעור נדחה.

           המערערים ישאו בהוצאות המשיב 1 והמשיבה 3, כך שלכל אחד מהם ישלמו סך של 5,000 ₪.

           ניתן היום, ו' באלול התש"ע (16.8.2010).