פסקי דין

וודיע אבו רקייק נ. מדינת ישראל

בשם המערער:                       עו"ד משה מרוז

           לפניי ערעור על החלטתו של בית המשפט המחוזי בבאר-שבע (השופט א' ביתן), מיום 12.7.2010, שלא לפסול עצמו מלדון בת"פ 9153-05-10.

1.        כנגד המערער הוגש כתב אישום לבית המשפט המחוזי בבאר-שבע המייחס לו עבירות של קשירת קשר לביצוע פשע לפי סעיף 499(א) לחוק העונשין, התשל"ז-1977) (להלן: חוק העונשין), ייצוא, יבוא, מסחר והספקה של סמים לפי סעיפים 13, 7(א) ו-7(ג) רישא לפקודת הסמים המסוכנים [נוסח חדש], התשל"ג-1973 (להלן: פקודת הסמים המסוכנים), והחזקת סם מסוכן שלא לצריכה עצמית לפי סעיפים 7(א) ו-7(ג) רישא לפקודת הסמים המסוכנים - כל אלה בשני אישומים שונים.

2.        בפתח הדיון שנערך ביום 12.7.2010 בפני השופט ביתן, ביקש המערער מבית המשפט לפסול את עצמו מלדון בעניינו. בבקשה נטען כי לפני מספר שנים נפגש דודו של המערער עם השופט, שעבד באותה תקופה כעורך דין פרטי, על מנת להיוועץ בו בנוגע להליך פלילי אחר שהתנהל כנגד המערער. לדברי המערער, במהלך הפגישה נחשף עברו הפלילי בפני השופט (ולו באופן חלקי), ולפיכך המשך ניהול ההליך בפני השופט יצור אצלו "תחושה לא טובה".

 3.       בהחלטתו, שניתנה במעמד הצדדים, דחה השופט את הבקשה. השופט ציין בהחלטתו כי המערער אינו מוכר או זכור לו, והבהיר כי מעולם לא ייצג אותו כסנגור. השופט הוסיף וציין כי הפגישה שהוזכרה בבקשה הפסלות איננה זכורה לו - לא כל שכן פרטים מתוכה הנוגעים לעברו הפלילי של המערער. 

4.        על החלטה זו הוגש הערעור שלפניי, במסגרתו טוען המערער כי הפגישה האמורה עלולה להוביל לגיבוש דעה שלילית מצד בית המשפט כלפיו. זאת, בין היתר בהתחשב במידע שנחשף במהלכה לגבי עברו הפלילי. בנסיבות אלו, סבור המערער כי המשך קיום המשפט בפני המותב הנוכחי יוביל לעיוות דין ולפגיעה במראית פני הצדק. 

5.        דין הערעור להידחות. כבר נפסק לא אחת, כי אין בעובדת חשיפתו של בית המשפט לעברו הפלילי של הנאשם, כשלעצמה, כדי להקים עילת פסלות (ראו: ע"פ 1823/10 זבידה רבאח נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 14.3.2010); ע"פ 5645/09 אשר וייס נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 26.7.2009); יגאל מרזל, דיני פסלות שופט, 303 (2006)). הלכה זו מבוססת, בין היתר, על מהות התפקיד השיפוטי ועל התפיסה לפיה בכוחם של שופטים מקצועיים להפריד בין מידע קביל ומידע שאינו קביל ולהכריע בהליך העומד לפניהם על סמך הנתונים הרלוונטיים בלבד. לפיכך, רק במקרים קיצוניים ויוצאי דופן בהם דובר בחשיפה למסה קריטית של מידע בלתי קביל, הוחלט לפסול שופט מלדון בהליך (ראו: ע"פ 10698/06 דקל אליאב נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 11.2.2007) והאזכורים המופיעים שם). המקרה שלפניי אינו נמנה עם מקרים חריגים אלו. טענת המערער נסובה על קיומה הלכאורי של פגישה בודדת לפני מספר שנים בין קרוב משפחתו לבין השופט, במסגרתה התבקש, לכאורה, ייעוץ ראשוני לגבי הליך אחר שהתנהל כנגדו. ממילא ציין השופט בהחלטתו כי לא זכור לו כל פרט מאותה פגישה. בנסיבות אלו, אין ספק שלא מדובר בחשיפה ל"מסה קריטית" של מידע בלתי קביל כאמור.

           באשר לטענתו של המערער כי המשך ניהול ההליך בפני השופט יצור אצלו תחושה קשה, הרי הלכה היא כי אין בתחושתו הסובייקטיבית של המערער, כשלעצמה, כדי להקים עילה לפסילת שופט. תחת זאת, יש לבחון האם מבחינה אובייקטיבית קיים חשש ממשי למשוא פנים בנסיבות המקרה הקונקרטיות (ראו: ע"פ 1623/08 אלירן דרי נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 13.5.2008); ע"פ 10663/07 שלמה איבגי נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 24.3.2008)). במקרה דנן, חרף הרגשתו השלילית של המערער, אין יסוד להניח כי בית המשפט אינו מסוגל לדון בתיק באובייקטיביות הנדרשת. 

           אשר על כן, הערעור נדחה.

           ניתן היום, כ"ח באב התש"ע (8.8.2010).