פסקי דין

אלום גולד בע"מ נ. יצחק דור

בשם המבקשת:                      עו"ד יואב אוסישקין

בשם המשיב 1:                      עו"ד עודד שטרוזמן

זוהי בקשת רשות לערער על החלטתו של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (כב' השופט ח' ברנר) מיום 3.6.2010 הקובעת כי צו עיקול שניתן לטובת המבקשת במסגרת תביעה שהגישה נגד המשיב 1, פקע משום שלא הומצא למשיב 1 כדין.

1.       המבקשת, חברת אלום גולד בע"מ, הגישה ביום 6.11.2006 תביעה כספית בסך של כ- 3.3 מליון ש"ח (להלן: התביעה) נגד המשיב 1 (להלן: המשיב) ואשתו לשעבר (המשיבה 2) וכן נגד הבנק הבינלאומי הראשון לישראל בע"מ (המשיב 3) (להלן: הבנק). בתביעה נטען כי המשיב, אשר כיהן כמנהל החשבונות של המבקשת, מעל בכספי המבקשת בסיועה של המשיבה 2, בכך שהעביר כספים מחשבונות הבנק של המבקשת אל חשבונות הבנק של המשיבה 2. בתביעה נטען עוד כי הבנק בו התנהל חשבונה העיקרי של המבקשת, התרשל בכך שלא התריע בפניה על העברות הכספים שביצע המשיב. טרם הגשת התביעה הגישה המבקשת לבית המשפט המחוזי ביום 1.8.2006 בקשה להטלת עיקולים במעמד צד אחד על נכסי המשיב אשר הוחזקו לטענתה על ידי צדדים שלישיים ובית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (כב' השופטת ש' גדות) נעתר לבקשה והורה על הטלת העיקולים הזמניים כדי סכום של 2.8 מליון ש"ח (להלן: צו העיקול הראשון). כמו כן קבע בית המשפט כי על המבקשת להגיש את התביעה בתוך 7 ימים. ביום 7.8.2006 נעתר בית המשפט המחוזי (כב' הרשם ש' ברוך) לבקשת המבקשת והאריך את המועד להגשת התביעה עד ליום 15.10.2006. אורכה נוספת בת 45 ימים להגשת התביעה ניתנה למבקשת על ידי בית המשפט בהחלטה מיום 4.10.2006.

2.       בסופו של דבר הגישה המבקשת את התביעה ביום 6.11.2006 וביום 8.11.2006 פנתה לבית המשפט המחוזי בבקשה להתיר לה להמציא למשיב כתבי בי-דין בדרך של תחליף המצאה (להלן: הבקשה לתחליף המצאה). בבקשה זו טענה המבקשת כי לא עלה בידה לאתר את כתובת מגוריו של המשיב לצורך המצאת כתבי בי-דין וציינה כי מבירורים שערכה הסתבר לה כי המשיב אינו מתגורר בכתובתו בגבעת-שמואל, הרשומה במרשם האוכלוסין של משרד הפנים (להלן: הכתובת בגבעת-שמואל). ביום 11.2.2007 נעתר בית המשפט המחוזי (כב' הרשם א' אורנשטיין) לבקשה והורה על תחליף המצאה בדרך של פרסום בעיתון יומי וכן בהדבקה על לוח המודעות של בית המשפט. בעקבות תחליף ההמצאה פנה המשיב לב"כ המבקשת וקיבל לידיו את התביעה וביום 19.4.2007 הגיש כתב הגנה מטעמו (להלן: כתב ההגנה) בו רשם את כתובתו בגבעת-שמואל. באותו שלב לא היה המשיב מיוצג על-ידי עורך-דין.

3.       ביום 22.8.2007 הלכה לעולמה אמו של המשיב (להלן: האם המנוחה) וביום 15.10.2007 הגישה המבקשת בקשה נוספת לצו עיקול זמני על כל הנכסים והזכויות המגיעים למשיב ו/או למי מטעמו מתוך חלקו בעזבון האם המנוחה (להלן:  העזבון). הבקשה הוגשה נגד המשיב בלבד וצוין בה כי היא מוגשת בהמשך לצו העיקול הראשון (להלן: בקשת העיקול השנייה). ביום 8.11.2007 נעתר בית המשפט המחוזי (כב' הרשם א' אורנשטיין) לבקשה בציינו כי עסקינן ב"בקשה להוספת מחזיקים לצו העיקול שניתן ביום 1.8.2006" (להלן: צו העיקול השני). לטענת המבקשת היא ניסתה להמציא את צו העיקול השני למשיב במסירה אישית בכתובתו בגבעת-שמואל אך השליח מטעמה לא הצליח לאתר את המשיב בכתובת הנ"ל, ולכן הדביק ביום 11.11.2007 את צו העיקול השני על דלת הבית שבאותה הכתובת (ראו תצהירו של השליח מיום 22.10.2008). סמוך לאחר מכן, במהלך חודש ינואר 2008, שכר המשיב עורך-דין ולאחר שנמסרה למבקשת הודעה על כך היא המציאה לב"כ המשיב את המסמכים נשוא שני צווי העיקול. במכתבו לב"כ המשיב מיום 30.1.2008 (אליו צורפו צווי העיקול) ציין ב"כ המבקשת בין היתר כי "סוף סוף ניתן להמציא למרשך כתבי בי דין ובקשות שהוגשו מבלי להדביקם על דלת בכתובת שנמסרה ואשר כלל לא ברור שמרשך מתגורר בה ותוך חסכון בהוצאות כספיות נוספות לאיתור מרשך" (להלן: מכתב ב"כ המבקשת).

4.       ביני לביני, פנה אחיו של המשיב, מר חיים דורסמן (להלן: האח) לאחר מתן צו העיקול השני אל בית הדין הרבני האזורי ברחובות (להלן: בית הדין הרבני) בבקשה למתן צו ירושה על נכסי האם המנוחה, לפיו יוקנו כלל נכסי העזבון לאח, וביום 9.1.2008 נעתר בית-הדין הרבני לבקשה בציינו כי לבקשת המשיב ואחיו הוא מורה בצו הירושה על הקניית כלל נכסי העזבון לאח (להלן: צו הירושה). לאחר מתן צו הירושה הגישה המבקשת לבית-הדין הרבני בקשה לביטולו וטענה, בין היתר, כי המשיב הסתלק מן העזבון שלא כדין. כמו כן הדגישה המבקשת כי במסגרת צו העיקול השני מיום 8.11.2007 דהיינו כחודשיים לפני מתן צו הירושה הטיל בית המשפט המחוזי עיקול זמני על זכויותיו של המשיב בעזבון. בעקבות בקשה זו, הוציא  בית-הדין הרבני ביום 26.3.2008, בהסכמת אחיו של המשיב, צו מניעה זמני האוסר על עשיית דיספוזיציה בנכסי העזבון עד להכרעה בבקשה לביטול צו הירושה, אך ביום 25.5.2009 שינה האח את עמדתו ופנה אל בית-הדין הרבני בבקשה לביטול צו המניעה הזמני. בעקבות בקשה זו הורה בית-הדין הרבני (ביום 2.7.2009) כי על הצדדים לפנות אל בית המשפט המחוזי שיחליט האם במועד מתן צו הירושה "היה עיקול תקף על הנכסים והזכויות שיגיעו [למשיב] מעזבון אמו".

          החלטתו של בית המשפט המחוזי (כב' השופט ח' ברנר) מיום 3.6.2010 בעניין זה, היא נשוא בקשת רשות הערעור דנן.

5.       בהחלטתו קבע בית המשפט המחוזי כי צו העיקול השני לא נמסר כדין למשיב, שכן הוא "הודבק ביום 11.11.2007 על דלת של דירה שאין כל ראיה לכך ש[המשיב] גר בה". בית המשפט הוסיף וציין בהקשר זה כי ב"כ המבקשת אישר אף הוא במכתבו מיום 30.1.2008 כי לא ברור כלל אם המשיב מתגורר בכתובת שבגבעת-שמואל בה הודבק צו העיקול. עוד קבע בית משפט קמא כי "צו העיקול המורחב פקע, שהרי הוא לא הומצא כדין ל[משיב] במועד הקבוע בתקנות" וכי כפועל יוצא מכך "לא היה צו עיקול תקף" בעת הסתלקותו של המשיב מהעזבון ביום 9.1.2008. לבסוף קבע בית המשפט כי העובדה שלא הוגשה בקשה להצהיר על בטלותו של צו העיקול השני אינה מעלה או מורידה "שהרי עסקינן בעיקול שפקע".

6.       בבקשת הרשות לערער טוענת המבקשת כי שגה בית המשפט המחוזי בקובעו שצו העיקול השני לא הומצא למשיב כדין. לטענתה, אין חולק כי בכתב ההגנה שהגיש המשיב (לפני מתן צו העיקול השני), הוא ציין את כתובתו בגבעת-שמואל ועל-כן, הדבקת צו העיקול השני על דלת כתובתו הנ"ל מהווה המצאה כדין. המבקשת מפנה בעניין זה אל הוראת תקנה 480 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 (להלן: תקנות סדר הדין), הקובעת כי בהליך בו ניתן מען להמצאת כתבי בי-דין "יראו כל כתב שהומצא לפי המען האמור כאילו הומצא כראוי", וזאת "כל עוד לא הודיע בעל דין, בהודעה בכתב לבית המשפט, על שינוי במענו". לטענת המבקשת שגה, אפוא, בית משפט קמא בכך שהתעלם בהחלטתו מן העובדה שהמצאת צו העיקול השני בוצעה בכתובת שאותה ציין המשיב בכתב ההגנה מטעמו. המבקשת מוסיפה וטוענת כי שגה בית משפט קמא בכך שקבע כי צו העיקול השני לא נמסר למשיב במועד הקבוע בתקנות. לטענתה, על פי הוראת תקנה 367 לתקנות סדר הדין היה עליה להמציא את צו עיקול השני כעבור שלושה ימים מיום הינתנו, וכך פעלה (צו העיקול ניתן ביום 8.11.2007 והוא הודבק בכתובת בגבעת-שמואל ביום 11.11.2007). לבסוף טוענת המבקשת כי כל עוד לא הוגשה מטעם המשיב בקשה לביטול צווי-העיקול, יש לראותם כשרירים וקיימים. לכן סבורה המבקשת כי שגה בית המשפט המחוזי בקובעו כי העובדה שלא הוגשה בקשה להצהיר על בטלותו של צו העיקול השני "אינה מעלה או מורידה". מטעמים אלה סבורה המבקשת כי יש לבטל את החלטתו של בית משפט קמא והיא מדגישה כי ככל שתידחה בקשת רשות הערעור קרוב לודאי שתאושר הסתלקותו של המשיב מהעזבון ובכך "יאבדו סיכויי[ה].. להיפרע סכום כל שהוא מהמשיב".

7.       המשיב מצידו סבור כי אין מקום להתערב בהחלטתו של בית המשפט המחוזי. לטענתו, המבקשת הדביקה את צו העיקול השני בכתובת בגבעת-שמואל אף שידעה בבירור כי הוא אינו מתגורר שם. בהקשר זה מפנה המשיב לבקשה לתחליף המצאה (שהוגשה לפני המצאת צו העיקול השני), בה ציינה המבקשת כי המשיב אינו מתגורר באותה הכתובת ובנוסף הוא מפנה למכתבו של ב"כ המבקשת מיום 30.1.2008 בו נאמר כי כלל לא ברור אם המשיב מתגורר בכתובת שמסר בכתב ההגנה. לטענת המשיב, האמור בבקשה לתחליף המצאה ובמכתב מיום 30.1.2008 מהווים הודאת בעל-דין מטעם המבקשת כי לא בוצעה המצאה כדין של צו העיקול השני. המשיב מוסיף ומדגיש בהקשר זה כי בעת שרשם את הכתובת בגבעת-שמואל בכתב ההגנה הוא לא היה מיוצג וסבר, בתום לב, כי מוטל עליו לרשום את כתובתו הרשומה במינהל האוכלוסין (בגבעת-שמואל). כמו-כן מציין המשיב כי בצו העיקול נפל פגם מהותי המוביל לפקיעתו משום שהמבקשת לא צירפה לבקשת העיקול השנייה את העזבון כמחזיק לרשימת המחזיקים, אף שעל פי ההלכה הפסוקה, לגישתו, זכותו של יורש בנכסי העזבון אינה ניתנת לעיקול כל עוד לא חולק העזבון. המשיב מוסיף ומדגיש כי אפילו ניתן לראות בניסיון ההמצאה לכתובת בגבעת-שמואל ניסיון המצאה לעזבון (כמי שמחזיק בנכסי המשיב), היה על המבקשת לבקש את אישור העיקול לאחר שלא קיבלה כל מענה לצו העיקול מטעם העזבון. לבסוף טוען המשיב כי צו העיקול השני אינו תקף נוכח פגמים שונים שנפלו בצו העיקול הראשון (לגישתו צו העיקול השני ניתן בהמשך לצו העיקול הראשון, ולכן, ככל שצו העיקול הראשון פקע, מתאיין צו העיקול השני). המשיב טוען בהקשר זה כי תוקפו של צו העיקול הראשון כפוף היה לכך שהמבקשת תגיש את התביעה מטעמה בתוך 7 ימים מיום הינתן הצו וכי נפלו פגמים שונים באורכות שניתנו למבקשת לצורך הגשת התביעה. המשיב מוסיף ומדגיש בהקשר זה כי צו העיקול הראשון לא הומצא לו בתוך שלושה ימים מיום הינתנו, כפי הנדרש בתקנה 367(ב) לתקנות סדר הדין, וגם מטעם זה הוא סבור כי צו העיקול הראשון פקע באופן המאיין את תוקפו של צו העיקול השני.

8.       החלטתי לקבל את הבקשה ולדון בה כבערעור שהוגש על פי הרשות שניתנה.

          תקנה 480 לתקנות סדר-הדין קובעת, כי:

"בהליך שניתן בו מען להמצאת כתבי בי-דין, יכול שתהא ההמצאה במסירת הכתב לפי אותו מען, וכל עוד לא הודיע בעל דין, בהודעה בכתב לבית המשפט, על שינוי במענו, יראו כל כתב שהומצא לפי המען האמור כאילו הומצא כראוי".

          על-פי תקנה זו מקום בו מסר בעל דין לבית-המשפט מען להמצאת כתבי בי-דין ייחשב כל כתב שיומצא לאותו מען כאילו הומצא כראוי, ובלבד שלא נמסרה לבית המשפט הודעה על שינוי במען (ראו והשוו: בש"א 6479/06 בנק דיסקונט לישראל בע"מ נ' שנפ, פיסקה 10 (טרם פורסם, 15.1.2007); ע"א 896/08 א. אוצר בטחון 2000 בע"מ נ' אגף המכס והמע"מ אשדוד, פיסקה 3(א) (טרם פורסם, 24.6.2010); משה קשת הזכויות הדיוניות וסדר הדין במשפט האזרחי 409 (מהדורה חמש עשרה, 2007) (להלן: קשת)). במילים אחרות, בעל-דין שמסר כתובת לשם המצאת כתבי בי-דין יושתק מלטעון כנגד המצאה שבוצעה לאותה כתובת (השוו להחלטת כב' הרשם ע' שחם בע"א 3135/03 אובייקטיבי מחקרים עולמיים לישראל בע"מ נ' קליניקה אריאל בע"מ, פ"ד נח(2) 197, 200 (2003)) ובעל-הדין שכנגד רשאי להסתמך על כתובת שנמסרה לבית-המשפט כאמור במובן זה ש"יראו כל כתב שהומצא לפי המען האמור כאילו הומצא כראוי".

9.       במקרה דנן ציין המשיב בכתב ההגנה שהגיש ביום 19.4.2007 את הכתובת בגבעת-שמואל ואין חולק כי לא נמסרה על ידו כל הודעה בדבר שינוי מען זה עד ליום 11.11.2007, בו הדביקה המבקשת את צו העיקול השני באותה הכתובת. על כן רשאית היתה המבקשת להסתמך על הכתובת שמסר המשיב בכתב ההגנה כאמור, אף אם סברה באותו שלב כי המשיב אינו מתגורר שם בפועל (ראו מכתבו של ב"כ המבקשת מיום 30.1.2008). אוסיף ואומר כי טענת המשיב, לפיה לא הבין כי הכתובת שציין בכתב ההגנה תוכל לשמש את המבקשת לצורך מסירת כתבי בי-דין תמוהה על פניה ומכל מקום אין בה כדי להועיל לו שכן בציינו כתובת זו בכתב-ההגנה נכנסת הוראת תקנה 480 לפעולה ומסמנת אותה ככתובת שבה ניתן למסור למשיב כתבי דין בהליך דנן, כל עוד לא הודיע על מען אחר. אכן, אין לאפשר לנתבע "לשחק מחבואים" עם התובע, ומשקיבל לידיו כתב-טענות מטעם התובע ואף הגיש כתב-הגנה, מחובתו לציין בו מען אשר ישמש למסירת כתבי בי-דין באותו הליך, בין אם הוא מתגורר באותה הכתובת ובין אם לאו. הטענות הנוספות שהעלה המשיב בדבר פקיעת צו העיקול השני בשל הפגמים שנפלו במתן צו העיקול הראשון, אף הן דינן להידחות ולו מן הטעם שהמשיב לא השיג על ההחלטות שנתקבלו בעניין הצו הראשון או על ההחלטות בהן ניתנה למבקשת אורכה לצורך הגשת התביעה וממילא הוא מוחזק כמי שהשלים עמן.

10.     המשיב מוסיף וטוען כי אין ליתן לצו העיקול השני תוקף משום שהמבקשת לא צירפה את העזבון לבקשת העיקול השנייה והעזבון הוא המחזיק לגישתו בנכסים נשוא הבקשה. דין הטענה להידחות. על פי הוראת סעיף 1 לחוק הירושה, התשכ"ה-1965 (להלן: חוק הירושה), מותו של אדם אינו מוליד אישיות משפטית חדשה אלא יש בו כדי להוביל להתעשרותם של היורשים שאליהם הועברו נכסי המנוח (ראו: ע"א 181/67 גרינשפן נ' שרעבי, פ"ד כא(2) 630, 639 (1967); ע"א 395/70 מדינת ישראל נ' עראבי, פ"ד כה(2) 20, 24 (1971); קשת, בעמ' 436). במילים אחרות, "ברגע המוות הופכים היורשים לבעלים של נכסי המת ללא כל שהות בין רגע המוות לבין הפיכתם לבעלים" (שמואל שילה פירוש לחוק הירושה, תשכ"ה-1965 (סעיפים 55-1) 35 (1992); וראו עוד: פ.ה. שטראוס דיני הירושה בישראל 23 (1970); בועז קראוס דיני ירושה ועיזבון 65 (תוספת תשע עשרה, 2010)). נוכח הכלל על פיו אין לראות בעזבון אישיות משפטית, ונוכח העובדה שנכסי המנוח מועברים לידי יורשיו מיד עם מותו, ממילא אין צורך לצרף את העזבון כמחזיק במסגרת בקשה להטלת עיקול זמני על חלקו של היורש בנכסי המנוח. יוער כי מקום בו מונה מנהל עזבון, קובע סעיף 121(א) לחוק הירושה ש"אין היורשים רשאים לעשות בעזבון, אלא ברשות מנהל העזבון או בית המשפט" (ראו לעניין זה יואל זוסמן סדרי הדין האזרחי 118 (מהדורה שביעית, 1995)). אך במקרה דנן אין חולק כי במועד המצאת צו העיקול השני לא מונה מנהל לעזבון וממילא לא היתה המבקשת צריכה להמציא את צו העיקול לידיו. לא נפל, אפוא, פגם בצו העיקול השני מן הטעם שהעזבון לא צורף לבקשת העיקול השניה כמחזיק.

11.     בשל כל הטעמים המפורטים לעיל דין הערעור להתקבל. החלטתו של בית המשפט המחוזי מבוטלת ונקבע בזאת כי ביום שבו ניתן צו הירושה על ידי בית הדין הרבני (9.1.2008) עמד בתוקפו צו העיקול השני מיום 8.11.2007 שהומצא למשיב כדין ביום 11.11.2007.

          המשיב ישלם למבקשת שכר-טרחת עורך דין בסך של 7,500 ש"ח בתוספת מע"מ כדין.

           ניתן היום, ל' אב תש"ע (10.8.2010).