פסקי דין

שלמה רכט נ. מדינת ישראל

בשם המערער 1:                    עו"ד תימור בלן; עו"ד ענת בורגר

בשם המערערת 2:                  עו"ד פנחס רובין; עו"ד דנה גרובר

בשם המערער 3:                    עו"ד נבות תל-צור; עו"ד ז'ק חן; עו"ד אריאל כפרי;

                                           עו"ד עינת בן משה

           לפניי ערעור על החלטתו של בית המשפט המחוזי בתל אביב (השופט ג' נויטל) מיום 21.6.2010, שלא לפסול את עצמו מלדון בת"פ 4202/09.

1.        נגד המערערים ונאשמים נוספים הוגש כתב אישום לבית המשפט המחוזי בתל אביב המונה שבעה אישומים שונים. האישום הראשון והמרכזי במכלול כתב האישום מייחס למערערים ולנאשם נוסף, ארקדי גאידמק, עבירות של קבלת דבר במרמה בנסיבות מחמירות לפי סעיפים 415-414 לחוק העונשין, התשל"ז-1977, עשיית פעולה ברכוש אסור לפי סעיף 3(א) לחוק איסור הלבנת הון, התש"ס-2000 (להלן: חוק איסור הלבנת הון) והכשלת דיווח לפי סעיף 3(ב) לחוק איסור הלבנת הון. כנגד המערערים 1 ו-2 מופנים גם אישומים נוספים בכתב האישום. על פי הנטען בכתב האישום, במוקד מעשי המרמה הנטענים עומדת עסקה לרכישת מפעל "טרמופוס" בהולנד במסגרתה ביקש גאידמק להסתיר את מעמדו העקיף כרוכש המפעל, ולשם כך נעזר במערער 3 שפעל כ"איש קש" בשלבי המשא ומתן לרכישת המפעל. לטענת המשיבה, המערערים פעלו ברכוש תוך הסתרת זהותו של גאידמק כבעליו של רכוש זה מפני נציגי "AMRO Bank" בהולנד ובכך עברו על חוק איסור הלבנת הון. לאחר מספר הליכי ביניים שהתנהלו בין הצדדים, נקבע התיק להקראה ליום 27.5.2010 בפני השופט נויטל.

2.        עובר לדיון ההקראה, הגישו המערערים וגאידמק בקשה לפסילת המותב (להלן: בקשת הפסלות). בבקשת הפסלות צוין כי השופט נויטל יושב בדין בתיק אחר (ת"פ 40778-12-09 מדינת ישראל נ' יהושע ויטה ועו"ד יעקב וינרוט) אשר במסגרתו, בין היתר, מואשם עו"ד וינרוט בעבירה על סעיף 3(ב) לחוק איסור הלבנת הון בשל הטענה כי הסתיר את מעמדו של גאידמק כ"נהנה" בחשבון נאמנות שפתח (להלן: ההליך האחר). לטענת המערערים, במהלך שמיעת ראיות בהליך האחר נחשף השופט נויטל לעדויות ולמסמכים שונים אשר עלולים להשפיע על הכרעתו בהליך הנוכחי. בפרט טענו המערערים כי מספר עדי תביעה שזומנו להעיד בהליך האחר ואינם מופיעים ברשימת עדי התביעה בהליך הנוכחי, התייחסו בעדותם להונו של גאידמק ואופן ניהולו בהקשרים העלולים להתפרש כשליליים, וחלקם אף ציינו כי המערער 3 ביצע בעבור גאידמק השקעות תוך הסתרת זהותו של גאידמק כבעל הכספים. בבקשת הפסלות נטען כי בהתחשב בקרבה השוררת בין הסוגיות המתבררות בכל אחד מההליכים - הן באופי הטענות, הן בדמויות המעורבות והן בסמיכות הזמנים שבין האירועים נשוא האישומים - ולנוכח סמיכות הזמנים שבין שמיעת ההליכים השונים, חשיפתו של השופט לעדויות הנזכרות מקימה חשש ממשי למשוא פנים בניהול ההליך הנוכחי ועל כן מצדיקה את פסילתו.    

3.        המשיבה התנגדה לבקשת הפסלות הן מהטעם שהוגשה בשיהוי של חמישה חודשים והן לגופה. לטענתה, המידע אליו נחשף השופט במסגרת ניהול ההליך האחר התייחס לשאלת מקור הונו של גאידמק, ואילו ההליך הנוכחי עוסק ביצירת מצג כוזב בנוגע לבעלות בכספים השייכים לגאידמק. לפיכך, המידע האמור אינו מעלה ואינו מוריד מהבירור העובדתי הנדרש לצורך הכרעה בהליך הנוכחי. מעבר לכך, נטען כי גם לו היה מדובר במידע רלוונטי, אין הוא מגיע לכדי "מסה קריטית" הנדרשת בדין כדי לקבוע כי קיים חשש ממשי למשוא פנים. 

4.        ביום 21.6.2010 דחה בית המשפט קמא את בקשת הפסלות. בית המשפט מנה כמה נימוקים להחלטתו: העובדה כי טרם גיבש כל דעה לגופו של ההליך האחר, לרבות בנוגע לנושאים שהוזכרו בבקשת הפסלות; משקלו הסגולי הנמוך של המידע נשוא בקשת הפסלות שהינו מצומצם הן מבחינה הכמותית והן מהבחינה האיכותית בהשוואה לכלל המידע שנאסף ושנשמע בהליך האחר; אופיו של המידע נשוא בקשת הפסלות שלא היה חד משמעי או שלם, אלא הכיל קטעי דברים, חלקם מפי השמועה וחלקם בגדר השערה; היותה של שאלת מקור הונו של גאידמק - לרבות השימוש הנטען במערער 3 כ"איש קש" - בלתי הכרחית להכרעה בשאלות המהותיות המתעוררות בהליך האחר, ויכולתם של המערערים בתיק הנוכחי לזמן לעדות מי מהעדים שנשמעו בהליך האחר על מנת להתמודד עם הדברים שנשמעו מפיהם שם. כן ציין בית המשפט כי, ככל שופט מקצועי, בכוחו להפריד בין הראיות ששמע בשני התיקים ולהימנע ממתן משקל לחומר ראיות בלתי קביל. נוכח כל האמור, קבע בית המשפט כי ישיבתו בדין בהליך האחר לא חשפה אותו ל"מסה קריטית" של מידע בלתי קביל, ועל כן אין הצדקה לפסילתו.    

5.        על החלטה זו הוגש הערעור שלפניי, במסגרתו שבים וטוענים המערערים כי נוכח היקף וטיב הראיות אליהן נחשף המותב, ובהתחשב בסמיכות הזמנים הכפולה שבין ההליכים (הן ביחס לאירועים נשוא כתבי האישום והן ביחס לשמיעת התיקים על ידי בית המשפט), היה על בית המשפט לפסול את עצמו מלדון בתיק. המערערים מדגישים כי התשתית העובדתית שהוצגה בפני בית המשפט בהליך האחר, נוגעת לטענה המונחת ביסוד ההליך הנוכחי לפיה המערער 3 פעל כ"איש קש" בעבור גאידמק. כן טוענים הם כי שאלת מקור הונו של גאידמק הינה רלוונטית להליך הנוכחי מכיוון שעל פי כתב האישום, העברת הכספים הסיבובית שלכאורה התבצעה נועדה להסתיר את מקור הכספים. כך שאם יתרשם בית המשפט כי מדובר בכספים ממקור בלתי כשר, יהיה בכך כדי להשפיע על עמדתו ביחס לקיומו של מניע לשימוש באמצעי הסתרה. המערערים מוסיפים וטוענים כי בשלב הראשוני שבו נתון ההליך, עוד בטרם התקיימה הקראה, אין הצדקה לכך שדווקא מותב שנחשף לחומר בלתי קביל, הוא שישב בדין, וזאת אף על פי שהמערערים מכירים בסגולותיו של השופט ומצרים על הצורך שנוצר, לשיטתם, להחליף אותו. 

6.        לאחר שעיינתי בחומר הראיות המדובר, ובחנתי את טענות המערערים, הגעתי למסקנה כי דין הערעור להידחות. נקודת המוצא היא כי ברגיל לא יפסל בית המשפט אך בשל חשיפתו לחומר ראיות אשר לא ניתן להתבסס עליו לשם חריצת דינו של נאשם, וזאת לנוכח ההנחה בדבר יכולתו של השופט לשפוט ללא משוא פנים, באובייקטיביות ובמקצועיות. הנחה זו מבוססת על אמון הציבור במקצועיות בית המשפט וביכולתו לעשות משפט צדק (ראו: ע"פ 3957/06 שיטרית נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 10.7.2006) (להלן: עניין שיטרית); ע"פ 597/87 מוישאשוילי נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 13.11.1987) (להלן: עניין מוישאשוילי); ע"פ 1/88 כוכבי נ' מדינת ישראל, פ"ד מב(1) 133 (1988); ע"פ 6752/97 פרידן נ' מדינת ישראל פ"ד נא(5), 329, 336 (להלן: עניין פרידן). כן ראו: יגאל מרזל דיני פסלות שופט 302-298 (2006) (להלן: מרזל)). להנחה בדבר המקצועיות המאפיינת שופט, להבדיל מחבר מושבעים, השפעה לא מבוטלת גם על המסקנה הנגזרת מעצם חשיפתו של בית המשפט לחומר ראיות שאינו קביל לעניין פסלות שופט (עניין מוישאשוילי, פסקה 4;  מרזל, בעמ' 93-92, 299). לעניין זה חזקה היא כי בית המשפט ידע "לבנות חומה בין ראיה לא קבילה הבאה לידיעתו לבין השימוש בה במשפט" (דברי הנשיא א' ברק בעניין פרידן, בעמ' 334).

7.           אשר על כן, נקבע בפסיקת בית משפט זה לא אחת כי רק במקרים נדירים במיוחד, בהם "המידע המתקבל הוא כה מקיף ויסודי עד שקיים החשש שגם שופט מקצועי לא יוכל להדחיקו" תקום עילה לפסילת המותב היושב בדין (עניין פרידן, בעמ' 334). על מנת שתיווצר "מסה קריטית" של ראיות לא קבילות אשר בכוחן להקים חשש ממשי למשוא פנים, נדרש כי בנסיבות העניין כובד הראיות הפסולות - מבחינת כמותן ומבחינת איכותן - יהיה כזה שאינו מאפשר לשופט להתעלם מהן (עניין שיטרית, פיסקה 4). כך, למשל, קמה הצדקה לפסילת המותב בסיטואציה שבה נחשף בית המשפט לעדות מלאה ומפורטת, שהשתרעה על גזרה רחבה של האישומים כנגד הנאשם, ונקבע כי היא "ממלאת [את] אותם חללים, העשויים להתקיים במערכת ראיות התביעה, לאורכה ולרוחבה" ו"היא עשויה לחזק את האמון או את חוסר האמון בראיות התביעה או בראיות ההגנה... [ו]להשפיע שלא במודע על הערכת השופט את הראיות" (עניין פרידן, בפסקה 8). לעומת זאת, כאשר נחשף השופט לעדות בלתי קבילה שכיסתה אך פן מסוים מהמסכת העובדתית שנטענה כלפי הנאשם, לא ראה בית משפט זה להורות על פסילתו (ע"פ 2473/07 אבוטבול נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 10.4.2007)).

           המקרה דנן אינו נמנה עם אותם מקרים נדירים בהם קמה עילה לפסילת המותב על רקע חשיפתו למידע בלתי קביל. מקריאת הפרוטוקולים שצורפו לערעור השתכנעתי כי הן מהבחינה הכמותית והן מהבחינה האיכותית לא התגבשה "מסה קריטית" של מידע אשר יהא זה למעלה מכוחו של שופט מקצועי להתעלם ממנה. בצדק קבע השופט נויטל בהחלטת הפסלות כי האמירות שהובאו מפי העדים "לא היו רחבות ומעמיקות, אלא קטעי דברים, חלקם מפי השמועה, חלקם השערה, והמידע לא חד משמעי ולא שלם". כמו כן, בהתחשב במסכת העובדתית הרחבה שעתידה להפרש בפני בית המשפט בהליך הנוכחי (רשימת עדי התביעה לבדה מונה כ-58 עדים), נראה כי משקלם של אותם קטעי דברים שנאמרו בהליך האחר צפוי להיות זניח. יתר על כן, בנסיבות העניין, יש ליתן תוקף גם לדברי בית המשפט בהחלטת הפסלות לפיהם ביכולתו לשבת בדין ללא משוא פנים תוך עשיית משפט צדק.

           בהתחשב בכל אלה, ומשלא מצאתי כי המערערים הוכיחו קיומו של חשש ממשי למשוא פנים, דין הערעור להידחות.

           ניתן היום, ו' באלול התש"ע (16.8.2010).