פסקי דין

רשת תורה ומלאכה על שם ד.צ.פנקס נ. ראש...

בשם המערערת:                     עו"ד שלמה ארדמן

           ערעור על החלטת בית משפט השלום בתל אביב-יפו (השופט י' קורן) בת"א 56844-04 מיום 10.6.2010, בה החליט שלא לפסול עצמו מלדון בבקשה לביטול פסק בוררות שהגישה המערערת.

1.        בין הצדדים התגלע סכסוך באשר לשימוש בנכס מקרקעין אשר הועבר, בהסכמתם, להכרעה בידי השופט (בדימ') יעקב שמעוני, כבורר. המערערת הגישה בקשה להעביר את הבורר מתפקידו בטענה כי המשיב 1 הציע לו שוחד והבורר לא שלל את ההצעה. כן טענה כי התנהלותו של הבורר מוטה לטובת המשיבים. בית המשפט דחה את הבקשה ביום 3.2.2010 בהחלטה מנומקת. על החלטה זו הגישה המערערת בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי, אשר עדיין תלויה ועומדת. בינתיים, ניתן פסק בוררות נגד המערערת והיא הגישה בקשה לביטול פסק הבוררות. הבקשה לביטול פסק הבוררות והבקשה לאישורו שהגישו המשיבים הועברו לידי אותו מותב שדן בבקשה להעברת הבורר מתפקידו. המערערת הגישה בקשה לפסילת בית המשפט מלדון בבקשה לביטול פסק בוררות בטענה כי היא מבוססת ברובה על טענות שהעלתה בבקשת להעברת הבורר מתפקידו. לאור העובדה שבית המשפט קבע קביעות נחרצות בעניין תוך דחיית הבקשה, טענה המערערת כי אין מקום שידון באותן שאלות מחדש.

2.        בית המשפט ציין כי ההחלטה בבקשה להעברת הבורר מתפקידו נדונה לאחר שניתנה זכות טיעון לכל הצדדים וכי הבקשה נדחתה בהחלטה מנומקת. בית המשפט הוסיף כי נכון שהסיכוי שיעלה בידי המערערת לשכנע את בית המשפט במה שלא עלה בידה במסגרת הבקשה להעברת הבורר מתפקידו, קלוש, אך אין פירושו של דבר שדעתו של בית המשפט ננעלה. בית המשפט ציין כי הוא נכון לשקול את עמדתו מחדש ככל שיוצגו בפניו טיעונים חדשים או עובדות חדשות. עוד הוסיף כי המערערת רשאית לנסות ולשכנע את בית המשפט כי פסק הבוררות אינו ראוי לאישור וכי יש לבטלו גם בנימוקים שביסוד הבקשה להעברת הבורר מתפקידו. בית המשפט איבחן את נסיבות המקרה מהנסיבות שהיו בע"א 1016/97 שייקה פייקוב נ' דנה פייקוב-תמיר (לא פורסם, 1.6.1997, להלן: "פרשת פייקוב")); שם נדרש בית המשפט לשוב ולהתייחס לאותן טענות ביחס לפסק בוררות, לגביהן קבע קביעות ברורות ומנומקות, ולכן נקבע כי מוטב היה שיימנע מלשוב ולדון בהן. במקרה זה, קבע בית המשפט כי הבקשה לביטול פסק הבוררות שונה במהותה מהבקשה להעברת הבורר מתפקידו וכוללת עילות שלא בא זכרן בזו האחרונה. בית המשפט הוסיף כי אם ידחה את הבקשה לביטול פסק הבוררות, תוכל המערערת לנסות לתקוף החלטה זו בערכאת הערעור. לאור העובדה שלא ראה חשש ממשי למשוא פנים כלפי המערערת דחה את הבקשה.

           מכאן הערעור שלפניי.

3.        המערערת שבה וטוענת כי מאחר ומרבית הטענות בבקשה לביטול פסק הבוררות זהות לטענות בבקשה להעברת הבורר מתפקידו, הרי שלאור העמדות הנחרצות שהביע בית המשפט בהחלטה הקודמת, אין מקום שידון בהן שוב, שכן אין שום סיכוי שישנה דעתו לגביהן. במסגרת ערעור הפסלות מביאה המערערת טענות לגופו של פסק הבוררות ולגבי אופן ניהול ההתדיינות בפני הבורר, לרבות מתן פסק הבוררות שעה שתלויה ועומדת בקשת רשות ערעור על ההחלטה הדוחה את הבקשה להעברת הבורר מתפקידו. המערערת מפנה לפרשת פייקוב וטוענת כי עילות הבקשה המרכזיות לביטול פסק הבוררות, טענת השוחד והתנהלות הבורר בישיבה מסוימת עלו גם בבקשה להעברת הבורר מתפקידו. בעילות אלה הביע בית המשפט דעות נחרצות ולכן ניכר כי דעתו ננעלה. טענות אלו מקבלות לדעתה משנה תוקף נוכח החלטת בית המשפט כי רק אם יובאו בפניו טיעונים חדשים או עובדות חדשות שלא היו בפניו קודם, יש סיכוי כי ישנה דעתו. מדובר בחפיפה כמעט מוחלטת בעילות הבקשה ואין כמעט טיעונים חדשים מעבר למה שנטען קודם. לכן לדעתה, במצב זה, מדובר בהליך פורמאלי בלבד בפני בית המשפט הדרוש כדי  לאפשר הגשת ערעור לבית המשפט המחוזי ולכך אין לתת, לדעתה, יד.

4.        דין הערעור להידחות. על מנת לבסס עילת פסלות על מערער להראות כי מהחלטת בית המשפט עולה "חשש ממשי למשוא פנים". נפסק, כי "מבחן האפשרות הממשית משמעותו שהשופט גיבש לעצמו עמדה (סופית) בעניין נושא הדיון השיפוטי, באופן שאין עוד טעם בהמשך רגיל של המשפט. סופיות העמדה נגזרת מן האופן בו הובעה ומן המסגרת הדיונית בה הוכרעה (ע"א 2912/01 יעקב וייספיש נ' מינהל מקרקעי ישראל (לא פורסם, 13.5.2001)). עיינתי בבקשה לביטול פסק הבוררות שהגישה המערערת. אכן, הטענות שהעלתה המערערת בבקשה לביטול פסק הבוררות חופפות בחלקן לטענות שהעלתה בבקשה להעברת הבורר מתפקידו. ואולם, אין הן זהות. בניגוד לנסיבות פרשת פייקוב, אין מדובר בדיון באותה בקשה בפני אותו מותב, שכן במקרה דנן החלטת בית המשפט ניתנה בבקשה להעברת הבורר מתפקידו ואילו עתה מדובר בבקשה לביטול פסק הבוררות שניתן בינתיים. בבקשה לביטול פסק הבוררות אף הוסיפה המערערת עילה נוספת המצדיקה, לדעתה, את ביטול פסק הבוררות. במצב דברים זה אפשר כי יש בטענות שהעלתה בעבר, שלא הספיקו, לפי קביעת בית המשפט, לשם העברת הבורר מתפקידו, כדי לדון ולהכריע בבקשה לביטול פסק הבוררות ואין מדובר בהליך פורמאלי בלבד. בית המשפט אמנם ישוב להידרש לחלק מהסוגיות שעמדו בפניו בהליך הקודם ושלגביהן כבר הכריע בהקשר לבקשה הקודמת, אך אין מדובר באותה סוגיה, שכן יש לבחון את הבקשה לביטול פסק הבוררות על פי עילות הביטול המנויות בחוק ובהקשר להן יבחנו טענות המערערת. לאור ההבדל בין העילות להעברת בורר מתפקידו לבין עילות ביטול פסק הבוררות הקבועות בדין, אין מקום לחשש ממשי למשוא פנים כלפי המערערת וטענותיה ונחה דעתי כי בית המשפט ידון ויכריע עניינית בבקשה לביטול פסק הבוררות.

           משכך, הערעור נדחה ללא צו להוצאות.

           ניתן היום, כ"ט באב התש"ע (9.8.2010).