פסקי דין

Cannon Rubber Ltd נ. שירלי נדל-רגב

בשם המערערות:                    עו"ד עופר לריש; עו"ד מאור ברדיצ'בסקי

בשם המשיבים:                     עו"ד מיכאל בך

           ערעור על החלטת בית משפט השלום בתל אביב-יפו (השופט א' קסירר, שופט בכיר), מיום 20.5.2010, שלא לפסול עצמו מלדון בעניינן של המבקשות בתא"מ 42260-07.

1.        המשיבים, הורים וילדיהם, הגישו תביעה נגד המערערות בגין רכישת תכשיר שנועד להקל על תופעה של פציעות וחתכים בתקופת ההנקה. המשיבים טענו כי לעת רכישת התכשיר פג תוקפו וכי הוא נמכר במבצעים באריזה המסתירה את תאריך תפוגתו. בקשת המשיבים לאשר את התובענה כייצוגית אושרה על ידי בית המשפט ביום 3.12.2009. על החלטה זו הגישו המערערות בקשת רשות ערעור. בפסק דין מיום 10.3.2010 החליט בית המשפט המחוזי, בהסכמת הצדדים, להחזיר את נושא אישור התובענה כייצוגית לבית משפט השלום, על מנת שייתן החלטתו רק לאחר שיקיים דיון במעמד הצדדים וישמע את המצהירים, וזאת לאור העובדה שאין הסכמה בין הצדדים על העובדות, לרבות בשאלה אם מדובר בתכשיר רפואי או אחר. יצוין כי בקשת המערערות לתיקון בקשת רשות הערעור באופן בו ייקבע כי המשך הדיון לא יהיה בפני אותו מותב שנתן את ההחלטה נשוא בקשת רשות הערעור, לא נדונה ולא הוכרעה על ידי בית המשפט המחוזי.

2.        משהושב הדיון לבית משפט השלום הגישו המערערות בקשה לפסול את בית המשפט מלהמשיך ולדון בבקשה לאישור התובענה כייצוגית בטענה כי בית המשפט קבע קביעות נחרצות, חד משמעיות ומגובשות במסגרת החלטתו המאשרת את התובענה כייצוגית, ולפיכך קיים חשש ממשי למשוא פנים כלפיהן בהמשך הדיון לפניו. המשיבים התנגדו לבקשה.

3.        בית משפט השלום דחה את בקשת הפסלות. בית המשפט קבע כי הליך אישור תובענה כייצוגית הינו הליך ביניים, מקדמי, שאין בו כדי להכריע בליבת הסכסוך ואין בו צורך לבחון את סיכויי הצלחת התביעה כדבעי, אלא יש להוכיח את הטענות באופן לכאורי בלבד. בית משפט השלום ציין בהחלטתו כי בית המשפט המחוזי לא דן בבקשת המערערות להורות על החלפת המותב ולא ראה צורך להורות על כך. בית המשפט הוסיף כי החלטתו לאשר את התובענה הייצוגית נסמכה בעיקר על נתונים משפטיים ועובדתיים לכאוריים, וכי נוסח ההחלטה אינו מתאפיין בלשון נחרצת המצביעה על כך שדעתו ננעלה במסגרת ההליך המקדמי וכי אינו יכול לנהל את ההליך בשום שכל ובנפש חפצה. מאחר שלא מצא ביתר טענות המערערות נתונים העלולים להצביע על "חשש ממשי" למשוא פנים, דחה, כאמור, בית המשפט את הבקשה.

           מכאן הערעור שלפניי.

4.        המערערות טוענות כי בהחלטה לאשר את התובענה הייצוגית הביע בית המשפט דעה נחרצת וחד משמעית בשורה של סוגיות העומדות בלב המחלוקת שבין הצדדים. לטענתן, מאחר שמדובר בהליך העשוי להכריע את גורלה של התובענה הייצוגית, הרי שלא יהיה בחקירות המצהירים כדי לשנות את מסקנות בית המשפט, המהוות גיבוש עמדה סופית בעניין. כן טוענות המערערות כי לדעת בית המשפט עצמו, כעולה מהחלטתו בבקשת הפסלות, אין טעם בעריכת חקירות בתיק ולפיכך לא יינתן להן יומן בבית המשפט. למצער טוענות המערערות, כי גם מראית פני הצדק מחייבת כי יוחלף המותב השיפוטי. עוד יצוין, כי לתמיכה בטענותיהן מפנות המערערות להחלטת בית משפט השלום מיום 10.6.2010 בה הורה על גביית עדות המשיבה 1 בפני עוזר משפטי כעדות מוקדמת נוכח יציאתה הצפויה מהארץ, וזאת חרף התנגדות המערערות שטענו כי עדות מוקדמת תפגע פגיעה קשה ביכולת בית המשפט לבחון כנדרש האם המשיבה 1 עומדת בדרישות הקבועות לשמש תובעת ייצוגית. לטענתן, גביית עדות זו מנוגדת להחלטת בית המשפט המחוזי ויש בה כדי ללמד כי להליך החקירות אין ולא תהיה כל תועלת.

5.        המשיבים הגישו תגובתם לערעור. לטענתם, בקשת הפסלות הינה בקשת סרק בניסיון לגרום לעיכוב ממושך נוסף בבירור המחלוקת. המשיבים מוסיפים וטוענים כי בית המשפט רשאי להכריע בבקשה לאישור תובענה כייצוגית על יסוד הבקשה והתשובה, ורק אם ראה צורך בכך יכול להורות על קיום חקירות. לטענתם, בית המשפט ביסס את החלטתו לאשר את התובענה כייצוגית על מסקנות משפטיות העולות מן העובדות עליהן לא היתה מחלוקת. עוד מוסיפים המשיבים כי לאחר שבקשת המערערות מערכאת הערעור לפסול את השופט נדחתה, מנועות הן מלמחזר את הבקשה. לגופן של טענות המערערות טוענים המשיבים, כי אם ימצא בית המשפט כי קיימת ראיה מהותית המצדיקה את שינוי קביעתו, לא יהסס לעשות כן ואם מוסמך שופט שקיבל בקשה לאישור תביעה כייצוגית לדון ולהכריע בתביעה העיקרית לגופה, חזקה עליו כי יידע לשמוע את עדויות הצדדים בנפש חפצה גם בנוגע לבקשת האישור, כפי שהנחה אותו בית המשפט המחוזי. כן טוענים המשיבים כי אין להתייחס בערעור זה להחלטות שנתן בית משפט השלום לאחר ההחלטה בבקשת הפסלות.

6.        לאחר בחינת טענות הצדדים הגעתי לכלל מסקנה כי דין הערעור להידחות. כידוע, בקשה לפסילת שופט מחייבת רצינות בטרם יוטל צל כבד על השופט אישית ועל מערכת השפיטה, ולכן הראיות שיש להביא לשם הוכחת קיומה של עילת פסלות חייבות, אפוא, להיות משמעותיות. ברי, כי חשדות, תחושות והשערות הנעדרים בסיס עובדתי מעבר לאמירתם, אינם יכולים לשמש לטענת פסלות (ע"א 10064/08 עו"ד יגאל גיל נ' נעמי גל (לא פורסם, 18.12.2008); יגאל מרזל דיני פסלות שופט, 84-85 (2006)). זאת ועוד, הלכה פסוקה היא כי אין די בכך שבית המשפט דן והכריע בהליך מסוים כדי לפסול אותו מלשוב ולדון באותו עניין (ע"א 9348/07 עזבונה של לימון ג'מילה ז"ל נ' מדינת ישראל-משרד הבריאות (לא פורסם, 17.4.2008). ואכן, לא פעם יושב שופט בדין בין אותם צדדים יותר מפעם אחת, אם באותו תיק בגלגוליו השונים ואם בתיק אחר. במקרה דנן פסק בית המשפט בבקשה לאישור התובענה הייצוגית על יסוד הנתונים המשפטיים והנתונים העובדתיים הלכאוריים שעמדו לפניו אותה עת בלא ששמע את המצהירים. זאת ועוד, מהאמור בהחלטה הדוחה את בקשת הפסלות עולה כי בית המשפט לא גיבש עמדה סופית בעניין, וכי דעתו לא "ננעלה" בפני טענות המערערות. לפיכך, מבלי להידרש לתוכן ההחלטה המאשרת את התובענה כייצוגית ולאחר שנתתי דעתי לאופיו המיוחד של ההליך, בהינתן החלטת בית המשפט המחוזי להשיב את הדיון לבית משפט השלום לשם שמיעת המצהירים, נחה דעתי כי אין מניעה שקביעותיו של בית משפט השלום בהחלטה המאשרת את התובענה כייצוגית, או חלקן, ישתנו לאחר שמיעת המצהירים. משהוחזר הדיון לאותו מותב על ידי ערכאת הערעור, תוך הנחייה לבצע חקירה של המצהירים בטרם מתן החלטה, ולהתייחס לשאלות העובדתיות השנויות במחלוקת, בטוחני כי בית המשפט ישקול את הנתונים שיובאו לפניו ויכריע בבקשה לאישור התובענה כייצוגית מחדש באופן ענייני; כמו גם בבקשה למחיקה המונחת לפתחו אשר מן הראוי להכריע בה.

7.        עוד יצוין, כי מקובלת עליי עמדת המשיבים באשר לטענות שביקשו המערערות להוסיף; שכן באופן עקרוני לא ישמע בית המשפט בערעור הפסלות טענות שלא באו בבקשת הפסלות שהוגשה לערכאה הדיונית (יגאל מרזל, בעמ' 346), ובית המשפט לא נדרש להן. לכן, בבחינת מעבר לדרוש אדגיש כי העובדה שבית המשפט איפשר עדות מוקדמת של אחת מהמשיבים, אין בה, כשלעצמה, כדי להעיד על נעילת דעתו והשגת המערערות על החלטה זו אין לה מקום במסגרת ערעור הפסלות, אלא במסגרת הליכי ערעור רגילים. אכן, אפשר שבראייתן של המערערות נוצר חשש, כי לאור החלטת בית המשפט הקודמת קיים משוא פנים כנגדן וכי הדיון המחודש לא יתקיים בנפש חפצה. עם זאת, שוכנעתי, גם על יסוד האמור בהחלטת בית המשפט קמא, כי חשש זה אינו יוצא מכלל חשש סובייקטיבי גרידא, שאינו מקים עילת פסלות (ע"א 7857/04 צ'רטוק נ' וינקלר (לא פורסם); יגאל מרזל, בעמ' 115). למותר לציין כי פתוחה בפני כל צד שלא יהיה שבע רצון מההחלטה החדשה שתינתן, הדרך להשיג עליה בדרכים המקובלות.

           אשר על כן, הערעור נדחה.

           בנסיבות העניין ישאו המערערות בהוצאות המשיבים בסך של 6,000 ש"ח.

           ניתן היום, ו' באלול התש"ע (16.8.2010).