פסקי דין

פלוני נ. פלוני

בשם המערערת:                     עו"ד אהרן מרגלית

בשם המשיבה 1:                    בעצמה

           ערעור על החלטת בית המשפט לענייני משפחה בירושלים (השופט ש' אלבז), מיום 18.4.2010 (בש"א 51625/10 בתמ"ש 23172/05), בה דחה את בקשת המערערת לפסול עצמו מלדון בעניינה.

1.        המערערת היתה נשואה לאדם אשר הוכרז חסוי ולהם ארבעה ילדים. המשפחה עלתה לארץ במטרה לבנות בית על קרקע שרכשו בירושלים, ואולם, ארבעה ימים לאחר העליה, לקה הבעל בליבו ואושפז במצב של חוסר הכרה. לאחר ששבה הכרתו הפך הבעל חסר אונים והוכרז חסוי. המערערת פנתה לבית המשפט בבקשה להתיר לה למשוך כספים מחשבונות הבנק של החסוי לשם מימון הוצאות הבניה של הבית בירושלים. לשם כך מונתה בתחילה המבקשת כאפוטרופא בלעדית לגופו של החסוי וכאפוטרופא משותפת יחד עם המשיבה 1, לרכושו של החסוי. משנתברר כי קיימים ניגודי אינטרסים בין המערערת לבין החסוי, נותרה המשיבה 1 אפוטרופא בלעדית לרכוש החסוי. בקשת המערערת לפטרה, נדחתה. בין לבין, הודיעה המערערת כי התגרשה מבעלה. לאחר הודעה זו ביטל בית המשפט את מינויה של המערערת כאפוטרופא לגוף החסוי, וזאת למורת רוחה.

2.        המערערת הגישה בקשה לפסול את בית המשפט מלהמשיך ולדון בענייניה לאור נסיבות שיש בהן, לדעתה, כדי ליצור חשש ממשי למשוא פנים בניהול המשפט. המערערת הפנתה לדיון שנערך ביום 15.2.2010 בבקשתה להחליט בסוגית המגורים שלה ושל ילדיה בביתם בירושלים אשר הוגשה ביום 26.10.2009 והוגדרה כ"דחופה ביותר", נוכח החלטה קודמת של בית המשפט מיום 30.9.2009, בה נתן צו מניעה האוסר על מי מהצדדים להתגורר בבית, וזאת עד למתן החלטה אחרת. המערערת הסבירה את דחיפות הבקשה נוכח סיום תקופת השכירות בבית בו היא מתגוררת עם ילדיה. לטענת המערערת, במהלך הדיון דן בית המשפט בשאלת פירוק השיתוף בבית, ביזמתו, מבלי שכלל עמדה שאלה זו על הפרק, ובניגוד לטובת החסוי שהיא השכרת חלקו בבית למערערת, כפי שטענה. בית המשפט אף קבע כי יש "לפרק את החבילה", כי מי שהחל בפירוק היתה המערערת וכי לא ברור מדוע עתה אין היא מסכימה לפירוק ומבקשת להאריך את הדיון בעניין. לטענת המערערת, בית המשפט דחק במשיבה 1 להגיש תביעה לפירוק השיתוף בבית, כשברור כי ייענה לה, והוא אף פנה לבא כוחה של המערערת באומרו כי היועץ המשפטי לממשלה יותר אמין בעיני מאשר הלקוחה שלו וכי אינו צריך לייצג את החסוי בעניין זה. בית המשפט קבע את התביעה לפירוק שיתוף, שהוגשה בינתיים, לדיון בלא להמתין לקבלת כתב הגנה. בדיון מיום 15.2.2010 סבר בית המשפט כי המערערת מודה כי הזכויות בבית שוות לה ולחסוי לאור הסכם קודם שנחתם בין הצדדים, אך המערערת טוענת אחרת. המערערת טענה גם כי בית המשפט קבע כי באת כוחה אינה יכולה לייצג אותה משום שהיא עיוורת.

3.        בית המשפט דחה את בקשת הפסלות. בית המשפט קבע כי המערערת העלתה בבקשתה טענות החורגות מהדיון בבקשת הפסלות. בית המשפט קבע כי טענת המערערת כי יש לה זכויות ביותר ממחצית הבית ההולך ונבנה נוגעת למהות הדיון ואין הוא מתכוון לפסוק בו עתה כפי שלא פסק בעת הדיון בו נדונה הבקשה לביטול צו המניעה ונדחתה. בית המשפט ציין כי המערערת הגישה בקשת רשות ערעור על החלטה זו והיא תידון לגופה. בית המשפט הוסיף כי הדיון עסק, בין היתר, במינוי שמאי לשם בחינת החלופות העומדות בפני הצדדים בעניין מימוש בית המגורים, כאשר המערערת ביקשה למנות שמאי לקביעת שווי הבית למכירה ממוכר מרצון לקונה מרצון וכן לשם קביעת שווי הבית להשכרה. עוד קבע כי מאחר ומדובר בשלב ביניים בהליך העיקרי לא היתה כל כוונה ולא ניתן היה להחליט בטענת המערערת לזכויות עודפות בבית ואף להביע דעה באשר לתוצאות ההליך. בית המשפט העיר כי שני באי-כוחה של המערערת טענו טענות סותרות בעניין זה. אשר להשגת המערערת על הקביעה כי אינה מוסמכת לייצג את זכויות החסוי, הרי בהתחשב בנסיבות בהן נטושות ביניהם מחלוקות רכושיות וכספיות כבדות וקיים ניגוד אינטרסים מובהק, קבע בית המשפט כי טרונייתה של המערערת בעניין זה אינה ברורה, שכן דיון עלול להפוך "מכור מראש", בלא שהחסוי מסוגל להגן על זכויותיו ולטעון לעצמו. אשר לטענה כאילו קבע כי עורכת הדין של המערערת אינה יכולה לייצגה משום שהיא עיוורת, קבע בית המשפט כי כלל לא היה מודע לליקוי בראייתה של עורכת הדין המייצגת את המערערת, עד שטענה זאת לפניו במהלך הדיון. בית המשפט הוסיף כי ציין את דבר נכותה של עורכת הדין כדי להבהיר את משמעות הדברים שנכתבו בהמשך הפרוטוקול וללא כל כוונה לפגוע, וכי ציין זאת בתחילת הפרוטוקול כיוון שלא נמצא באותה עת המקום המתאים בו נאמרו הדברים. בית המשפט תיאר את השתלשלות העניינים אשר הובילו לציון עובדה זו, וציין כי התייחסותו היתה עניינית ולא היתה בה קונוטציה שלילית או כוונה לפגוע. בית המשפט הוסיף כי כשבועיים לאחר הגשת בקשת הפסלות הופיעה המערערת לדיון יחד עם עורכת דין אחרת מטעמה, בית המשפט לא התבקש לפסול עצמו ונערך דיון ענייני. לכן בית המשפט תהה האם בקשת הפסלות נועדה לשרת את האינטרס של עורכת הדין שנפגעה מדבריו ולא את המערערת. באין כל עילה לפסילתו, דחה בית המשפט, כאמור, את הבקשה.

           מכאן הערעור שלפניי.

4.        המערערת חוזרת בערעורה על כל הטענות שהעלתה בבקשת הפסלות. לטענתה, יש בהתבטאויות בית המשפט במהלך הדיון מיום 15.2.2010 משום הבעת עמדה מראש באשר לסוגית הבעלות בבית. המערערת טוענת כי לא קיימות כל סתירות בין הדברים שסוכמו בעבר למה שנאמר בדיון, והיא עומדת על כך שיש לה זכויות עודפות בבית. לטענתה, בית המשפט קיבע דעתו על כך שהמשיבה 1 אמינה יותר מאשר המערערת, והביע עמדה מראש בסוגית גורל התביעה לפירוק השיתוף בבית וחלקם של הצדדים בו, וכן, ביחס להצעה לשלם לחסוי דמי שכירות תמורת חלקו בבית. לדעתה, העדפה אפריורית של השקפת המשיבה 1 מרוקנת מתוכן ממשי את תפקידו של השופט. המערערת טוענת כי יש בהתבטאויות בית המשפט בדיון ובהחלטה בסופו כי "יש לפרק את החבילה" כדי לחרוץ את התביעה מראש. בניגוד לאמור בהחלטת בית המשפט, באת כוחה מעולם לא אמרה כי אין למערערת יותר זכויות בבית מהרשומות בו היום. המערערת טוענת כי בינה לבין החסוי קיימת זהות אינטרסים בעניין הבית, והיא משיגה על הקביעה כי אין לה או לבאי כוחה כל זכות לצאת להגנת החסוי בעניין פירוק השיתוף בבית. המערערת חוזרת על הטענה כי הדברים שאמר בית המשפט ביחס לבאת כוחה פירושם החד משמעי היה כי בהיותה עיוורת, אינה צריכה לייצג בתיק זה או בכלל. לדברי המערערת, הדברים שנכתבו בפרוטוקול אינם כוללים את הערת בית המשפט ממנה עולה כי לא ראוי שעורכת דין עיוורת תייצג את המערערת, וכי ניתן הבין זאת מהמשפט הפותח את פרוטוקול הדיון המציין עובדה זאת בקונוטציה שלילית, מעליבה ופוגעת. לדבריה, התיאור שנתן בית המשפט להשתלשלות הדיון אינו משקף את המציאות ובאת כוחה אינה עומדת ביסוד בקשת הפסלות. לבסוף, המערערת משיגה על כך שההחלטה בבקשת הפסלות ניתנה רק כחודשיים ימים לאחר הגשת הבקשה.

5.        המשיבה 1 הגישה תגובתה לערעור. לטענתה, מדובר בהליכים מורכבים המתנהלים מאז שנת 2006 בעניינו של החסוי הכוללים צדדים רבים ונושאים שונים, כאשר המערערת מעולם לא ערערה על אף אחת מההחלטות הרבות שנתן בית המשפט מאז החל לדון בתיק, ולא בכדי. בין היתר נדונו בקשות כספיות, תביעה למשמורת ולמזונות, תביעה כספית ותביעה בנוגע לבית. המשיבה 1 מתארת את השתלשלות העניינים בתיק וטוענת כי רצון המערערת לשנות את המותב נובע מכך שניסיונותיה לגרום לשינוי ההחלטה בעניין המגורים בבית לא צלחו. לטענתה, צו המניעה ההדדי בעניין הבית ניתן בהסכמה עד למינוי שמאי ובדיקת כל האפשרויות לפירוק השיתוף, כאשר המערערת היתה מיוצגת, אך בדיון מיום 15.2.2010 חזרה בה המערערת מהסכמתה למנות שמאי. לפיכך, בדין הביע בית המשפט דעתו שיש להגיש תביעה לפירוק השיתוף בבית. טענותיה של המערערת יידונו במסגרת תביעה זו ואם תתקבל התביעה, פתוחה בפניה הדרך לערער על פסק הדין. המשיבה 1 מציינת כי ההשגה על ההחלטה להותיר את  צו המניעה נדחתה בבית המשפט המחוזי ביום 26.5.2010. המשיבה 1 מוסיפה כי פעלה ופועלת לטובת החסוי וכך גם באת-כח היועץ המשפטי לממשלה, וכי מעשיה של המערערת אינם עולים בקנה אחד עם טובת החסוי. אשר להתבטאות בית המשפט ביחס למוגבלותה של באת-כח המערערת, טוענת המשיבה 1 כי נושא זה עלה ביזמת באת-הכח, בניסיון לתרץ את התנהלותה ואת הסתירות שעלו מדבריה לעומת דברי בא-כח המערערת בעבר. המשיבה 1 מוסיפה שאותה עורכת דין הופיעה בפני המותב במשך לפחות שלוש שנים ואף השיגה הישגים למרשתה. המשיבה 1 מציינת כי לאחר בקשת הפסלות קיימה באת-כח נוספת של המערערת דיון בנוגע לתביעה הכספית שהגישה המערערת וזאת מבלי שעלתה טענה למשוא פנים. לכן החשש הוא כי הבקשה נועדה לשרת את האינטרס של באת כוחה של המערערת שנפגעה ולא של המערערת עצמה.

6.        דין הערעור להדחות. ראשית אעיר כי בניגוד לאמור בתקנה 471ג(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד - 1984, לא צירפה המערערת לערעורה את תגובת המשיבה 1 לבקשת הפסלות (שצורפה על ידי האחרונה), ואף לא צירפה את פרוטוקול הדיון וההחלטה מיום 15.2.2010, עליהם מבססת היא את הבקשה וערעור הפסלות. אף אין לדעת מתוכן הערעור מה עלה בגורל הבקשה לתיקון פרוטוקול. לגופם של דברים, רוב טענותיה של המערערת נוגעות לתוכן החלטת בית המשפט שניתנה בסיום הדיון בבקשתה ולאופן ניהול הדיון אשר הוביל לאותה החלטה. מדובר בטענות לגופו של עניין ביחס לגורל הבית נשוא הדיון ואותן יש להפנות לערכאה המתאימה, שכן גוף ההחלטה הוא שצריך לעמוד לביקורת ולא גופו של היושב בדין, וכך אכן פעלה המערערת (ע"א 5566/09 פלוני נ' פלונית (לא פורסם, 16.8.2009)). אין בטענות שהעלתה המערערת, כפי שקבע בית המשפט, כדי לחרוץ את הדין מראש או כדי להביע דעה באשר לתוצאות ההליך ביחס לרכוש הצדדים, לרבות הבית בירושלים ופירוק השיתוף בו - אם יחליט להורות על כך. יש לצפות כי החלטות מנומקות בנושאים אלה יינתנו לאחר שמיעת טענות הצדדים וקבלת חוות דעת רלוונטית בעניין. על יסוד האמור, ניתן היה לדחות את הערעור כולו בשלב זה. ואולם, ראיתי להוסיף מילים באשר לחילופי הדברים בין בית המשפט ובין באת כוחה של המערערת ביחס למוגבלותה. ככל שהתרשמתי מהאמור בהחלטת בית המשפט ומתגובת המשיבה 1, וחרף הסתייגות המערערת מהתיאור, הרי שהנושא עלה נוכח התנהגות עורכת הדין בעת הדיון באולם והניסיון של בית המשפט לנהלו כסדרו. ספק בעיני אם היה מקום לציין את דבר המוגבלות בראש הפרוטוקול ולא למצוא, אם בכלל, את המקום הנכון לציון הדבר. חבל שהדברים הגיעו לידי כך וצר לי על כך שעורכת הדין נפגעה. מכל מקום, גם בית המשפט כתב כי ההתייחסות למוגבלותה היתה עניינית וללא כוונה לפגוע ואין לי אלא לקוות כי ניתן  שלא להתייחס עוד לדברים, וכי עורכת הדין תמשיך בייצוג נאמן של לקוחותיה, לרבות בפני המותב הנוכחי. אציין רק כי הזכות לביקורת כלפי בעל דין או פרקליטו היא חלק מהותי מן היכולת לנהל את המשפט ולנווטו. הערת ביקורת איננה סימן למשוא פנים בהכרעה לגוף העניין שנמסר לידיו של שופט מקצועי ובמקרה דנן אין קשר בין הדברים שנאמרו ונכתבו בנוגע לבאת כוחה של המערערת לבין טענת הפסלות (ע"א 6225/08 פלוני נ' פלונית (לא פורסם, 7.2.2008)). לפיכך, אין בהתייחסות בית המשפט לעניין כדי להשליך על הסוגיות שבמחלוקת שבפניו ובוודאי לא כדי לפסול אותו מלהמשיך ולדון בעניינה של המערערת. ראיה לכך כי גם לאחר בקשת הפסלות, המשיך בית המשפט לדון בתביעה הרכושית שהגישה המערערת, ללא כל הסתייגות מצדה. לבסוף, ההלכה לפיה ראוי לרכז את כל ענייניה של המשפחה תחת מטרייה אחת, מקבלת ביטוי הלכה למעשה בתיק זה, על כל הסתעפויותיו וההתפתחויות שחלו בו משך השנים, והיתרון בהיכרות של בית המשפט עם פרטי הסכסוך, מצדיק את המשך הליווי גם כעת, משלא נמצא כל חשש ממשי למשוא פנים כלפי המערערת (השווה: ע"א 585/10 פלונית נ' פלוני (לא פורסם, 10.5.2010)).

           אשר על כן דין הערעור להידחות. המערערת תישא בהוצאות המשיבה 1 בסך של 5000 ₪.

           ניתן היום, ו' באלול התש"ע (16.8.2010).