פסקי דין

פלוני נ. שר הפנים

השופטת א' חיות:

           העתירה דנן הוגשה בחודש מרץ 2010 ועניינה בהימנעות הוועדה המקצועית הפועלת מכוח סעיף 3א1 לחוק האזרחות והכניסה לישראל (הוראת שעה), התשס"ג-2003 (להלן, בהתאמה: הוועדה המקצועית ו- חוק הוראת השעה) מלהכריע בבקשת העותרים כי תמליץ לשר הפנים להעניק לעותר 2 (להלן: העותר) מטעמים הומניטאריים היתר שהיה או רישיון ישיבה בישראל.

1.        העותר רשום במרשם האוכלוסין הפלסטינאי כתושב רצועת עזה בה התגורר עד שנת 1999 ושם נישא לתושבת האזור. בשנת 1999 נכנס העותר לישראל משום שסבר, לטענתו, כי נשקפת סכנה לחייו ברצועת עזה כמי שנחשד בשיתוף פעולה עם ישראל. בעתירה נטען כי עם הגיעו לישראל התחתן עם העותרת 1 – אזרחית ישראל ילידת 1972 – (להלן: העותרת) ונולדו להם שלושה ילדים. העותרים טוענים כי ניסו לאורך השנים להסדיר את מעמדו של העותר בישראל אך בקשותיהם סורבו "בטענות שונות ומשונות של הקפאה בטיפול בבקשות אחמ"ש וטענות אחרות" (סעיף 10 לעתירה). ביום 8.12.2009 נעצר העותר ונפתח נגדו הליך פלילי בגין שהייה בלתי חוקית בישראל ונוכח האפשרות שיורחק לרצועת עזה, פנו העותרים ביום 7.2.2010 לועדה המקצועית בבקשה כי זו תמליץ לשר הפנים להעניק לו היתר שהייה בישראל מטעמים הומניטאריים מיוחדים (להלן: הבקשה). כמו כן ביקשו העותרים כי הוועדה תוציא צו ביניים המורה למשיבים שלא להרחיק את העותר מישראל עד למתן ההחלטה בבקשה (להלן: הבקשה לצו ביניים, וביחד: בקשות העותרים).

           העתירה דנן הוגשה ביום 7.3.2010 מאחר והועדה לא החליטה בבקשות העותרים עד אותו מועד. במסגרת העתירה ביקשו העותרים צו ביניים האוסר על הרחקתו של העותר לרצועת עזה עד להכרעה בה, נוכח הסכנה הנשקפת לו לטענתו ברצועה.

2.        ביום 22.3.2010 הודיעו המשיבים כי הם מתחייבים שלא להרחיק את העותר מישראל עד להחלטה בבקשה לצו ביניים ובתגובתם המקדמית מיום 23.3.2010 טענו המשיבים כי הוועדה המקצועית טרם נתנה את החלטתה בבקשות העותרים ומשכך נטען כי העתירה מוקדמת ודינה להידחות על הסף מטעם זה בלבד. המשיבים הוסיפו והדגישו כי הוועדה המקצועית, כמי שממליצה לשר הפנים אם להעניק מעמד בישראל מטעמים הומניטאריים, אינה מוסמכת ליתן היתרי שהייה בישראל וממילא אף אינה מוסמכת להידרש לבקשות למתן צווי ביניים דוגמת זו שהגישו העותרים.

           בהחלטות מיום 29.3.2010 ומיום 17.6.2010 נתבקשו המשיבים לעדכן באשר להתקדמות הטיפול בבקשת העותרים התלויה ועומדת בפני הועדה, וביום 27.7.2010 הודיעו כי בקשתם של העותרים נידונה בפני הוועדה המקצועית בחודש יוני 2010 וזו המליצה לשר הפנים לדחותה בשל מספר טעמים ובהם: רישומו של העותר כנשוי לתושבת האזור; רישומה של העותרת כגרושה; והיעדר כל טעם הומניטארי מיוחד המצדיק מתן היתר שהייה בישראל. בכל הנוגע לטענות העותר כי נשקפת לו סכנה ברצועת עזה, הוסיפה הוועדה והדגישה כי על העותר לפנות בהקשר זה לוועדת המאוימים על מנת שתבדוק את טענותיו. המשיבים הוסיפו ועדכנו בהודעתם כי שר הפנים אימץ את המלצת הוועדה ודחה את בקשת העותרים. נוכח כל האמור ציינו המשיבים כי אין מקום להותיר את העתירה תלויה ועומדת.

3.        העילה להגשת העתירה היתה אי מתן החלטה על ידי הועדה המקצועית בבקשות העותרים. ביינתים, כפי העולה מהודעות העידכון, קיבלה הוועדה המקצועית החלטה שלא להמליץ לשר הפנים להעניק לעותר מעמד בישראל מטעמים הומניטאריים, ושר הפנים אימץ את ההמלצה ודחה את בקשת העותרים ליתן לעותר מעמד בישראל מכוח סעיף 3א1 לחוק הוראת השעה. משניתנה המלצת הוועדה ונתקבלה החלטת שר הפנים, חל שינוי משמעותי בתשתית העובדתית עליה נסמכה העתירה מלכתחילה והעתירה במתכונתה הנוכחית מיצתה את עצמה. אשר לטענת העותר כי צפויה סכנה לחייו אם יורחק לרצועת עזה, ציינה הוועדה בצדק כי על העותרים לפנות בעניין זה לוועדת המאוימים ופנייה כזו טרם נעשתה. על כן, העתירה מוקדמת ככל שהיא נוגעת לסוגיית המאויימות (ראו: בג"ץ 6355/09 פלוני נ' מדינת ישראל, פיסקה 3 (טרם פורסם, 7.9.2009); בג"ץ 661/10 פלוני נ' מדינת ישראל (טרם פורסם, 6.3.2010)).

4.        העתירה נדחית, אפוא, על הסף. עם זאת, נוכח טענת העותר בדבר הסכנה לחייו שלא נתבררה, יימנעו המשיבים מהרחקתו לרצועת עזה במשך 30 ימים, על מנת לאפשר לו לפנות לועדת המאוימים בבקשה מתאימה, אליה יוכל לפנות גם בבקשה לקבלת היתר שהייה זמני, עד למתן ההחלטה בעניינו (ראו בג"ץ 5588/09 פלוני נ' המשרד לביטחון פנים, פיסקה 5 (טרם פורסם, 1.10.2009)).

           אין צו להוצאות.

           ניתן היום, ל' אב תש"ע (10.8.2010).