עורכי דין - עמוד הבית

  רשימת עורכי דין

  עורכי דין אי - אל

עורכי דין	עורך דין	עו"ד

בג"ץ - בת שבע פיקובסקי נ. המוסד לביטוח לאומי

                                          

                                                                                                    

                                          

                                          

השופטת ע' ארבל:

           בפני עתירה הנסובה על החלטתו של בית הדין הארצי לעבודה (כב' השופט י' פליטמן) בבר"ע 188/10 פיקובסקי נ' המוסד לביטוח לאומי (לא פורסמה, 6.10.10).

1. העותרת סובלת מליקויים רפואיים שונים, בגינם היא מוכרת כבעלת 75% נכות רפואית, מתוכם מוכרים 65% נכות ככאלה הנובעים ממחלת הפוליו. גובה אחוזי הנכות של נפגע פוליו, משפיע על התשלום לו הוא זכאי מכוח החוק לפיצוי נפגעי פוליו, התשנ"ז-2007 (להלן: חוק הפוליו) המקנה פיצוי חד פעמי וכן קצבה חודשית או מענק, בהתאם לאחוזי הנכות שנקבעו.

 

1. רופאה מוסמכת מטעם המוסד לביטוח לאומי שמונתה לפי הוראות סעיף 208(ב) לחוק הביטוח הלאומי (נוסח משולב), התשנ"ה-1995 (להלן: חוק הביטוח הלאומי) ומוסמכת לדון בתביעה של נפגע פוליו מכוח סעיף 7 לחוק הפוליו, קבעה כי רק 65% מתוך 75% נכותה הרפואית של העותרת נובעים ממחלת הפוליו בה לקתה העותרת. על החלטה זו, הגישה העותרת ערר לוועדה הרפואית לעררים (להלן: הוועדה) בטענה כי יש להכיר בכל נכויותיה ככאלו הנובעות ממחלת הפוליו.

           לאחר שהוועדה דחתה את עררה, עירערה העותרת לבית-הדין האזורי לעבודה, שנתן תוקף של פסק-דין להסכמת הצדדים להחזיר את עניינה של המבקשת לוועדה על מנת שתבחן שוב את שאלת הקשר הסיבתי בין נכויותיה הנוספות של העותרת לבין מחלת הפוליו. הוועדה זימנה את העותרת להופיע בפניה, אך העותרת סירבה בטענה שעל הוועדה להכריע לפי הפרוטוקולים של הוועדות שדנו בנכותה הכללית. משכך, דנה הוועדה בעניינה של העותרת, בהעדרה ומצאה כי אין לשנות מהחלטתה הקודמת.

העותרת הגישה שני ערעורים לבית הדין האזורי – האחד, על החלטת הוועדה לזמנה להופיע בפניה והשני על ההחלטה גופה. במסגרת הערעור הראשון, בו דחה בית הדין האזורי את טענות העותרת, התייחס בית-הדין גם להחלטה גופה וקבע כי לא נפל פגם בהחלטת הוועדה. בקשת רשות ערעור שהגישה העותרת לבית הדין הארצי לעבודה, נדחתה גם היא. בית-הדין הארצי התייחס גם הוא לא רק לשאלת זימונה של העותרת להופיע בפני הוועדה, בעניינה הוגש הערעור, אלא גם להחלטה גופה, אם כי הדגיש שעניינה של הבקשה שבפניו הוא החלטת זימונה של העותרת ולא החלטתה הסופית. בהחלטת בית-הדין הארצי נקבע כי אכן בהתאם לחוק, במקרה בו נקבעה בעבר למבוטח נכות כללית או מוגבלות בניידות, רשאית הוועדה ליתן החלטתה מבלי לבדוק אותו, אולם ככל שהיא סבורה שיש צורך בבדיקה קלינית עדכנית של המבוטח – אין פסול בזימונו ומשכך לא נפל פגם בהחלטת הוועדה על זימון העותרת להופיע בפניה. מכל מקום, נקבע כי משסירבה המבקשת להופיע בפני הוועדה, והוועדה החליטה על סמך המסמכים שבפניה – לא ברור על מה מלינה העותרת. לבסוף, התייחס בית-הדין לבקשת העותרת כי שאלת הקשר בין לקויותיה לבין מחלקת הפוליו תוכרע על-ידי בית הדין, וקבע כי הכרעה זו מסורה לתחום סמכותה הבלעדי של הוועדה.

1. בעתירה שלפנינו מציינת העותרת, שאינה מיוצגת, כי בקרוב תהיה בת 60 וכי למרות מצבה הבריאותי הירוד, לא תוכל להגיש תביעות בגין החמרת מצבה. בהקשר זה מציינת העותרת כי קצבת זקנתה תהיה למעשה קצבת נכותה. העותרת טוענת בעתירתה כי בית הדין הארצי התעלם מטענות שהעלתה בפניו וביניהן טענות לענין ניגוד עניינים בו היתה נגועה הרופאה המוסמכת שדנה בעניינה, לענין הרכב ועדה חסר שדן בעניינה וכנגד הנמקות חסרות של החלטת הוועדה בעניינה. עוד טענה העותרת כי בית הדין הארצי הוא שהיה צריך להחליט בשאלת הקשר בין מחלת הפוליו לבין הליקויים מהם היא סובלת ובכללם גם מחלת הסוכרת, שלא נדונה בפני בית-הדין הארצי.

1. עיינו בעתירה ובנספחיה, ונתנו דעתנו הן למצבה הרפואי של העותרת ולהשלכות קביעת אחוזי נכותה והן לכך שאינה מיוצגת והגענו לכלל מסקנה כי דינה של העתירה להידחות על הסף. טענות העותרת אינן מצדיקות התערבות של בית משפט זה, שאינו יושב כערכאת ערעור על החלטות בית הדין הארצי לעבודה. הלכה היא כי בית המשפט יתערב בהחלטות בית הדין הארצי לעבודה רק במקרים חריגים בהם נתגלתה טעות משפטית מהותית או מקרים בהם, לאור נסיבות הענין, הצדק מחייב זאת (ראו: בג"ץ 3406/10 פלוני נ' המוסד לביטוח לאומי  (לא פורסם, ניתן ביום 14.6.10); בג"ץ 525/84 חטיב נ' בית-הדין הארצי לעבודה, פ"ד מ(1) 673 (1986)).

 

           המקרה שלפנינו אינו נכלל בגדרם של מקרים חריגים אלו. כאמור, העותרת מעלה טענות כנגד החלטת בית הדין שלא להכריע בשאלת הקשר בין לקויותיה הרפואיות לבין מחלת הפוליו. שאלה זו, כפי שקבע בצדק בית הדין הארצי, אינה בגדר סמכותו, שכן מדובר בשאלה מקצועית המסורה לשיקול דעתה הבלעדי של הוועדה. עוד קובלת העותרת על כך שבית הדין התעלם מטענותיה, הנוגעות לפגמים בעבודת הוועדה, שיש בהם להשפיע לטענתה על החלטתה הסופית. כאמור, החלטת בית הדין הארצי לעבודה נגעה לבקשת רשות ערעור לעניין החלטת הוועדה לזמן את העותרת להופיע בפניה ולא לענין החלטתה הסופית בדבר העדרו של קשר סיבתי בין הליקויים הנוספים לבין מחלת הפוליו ולכן נראה כי אכן לא היה מקום להתייחס במסגרת זו לטענות אלה. יחד עם זאת, יצויין כי עיון בהחלטות שקדמו להחלטתו הסופית של בית הדין הארצי בבקשת רשות הערעור, מלמד כי על אף שהעותרת העלתה בבקשתה טענות הנוגעות לממצאים עובדתיים של בית הדין האזורי, שאינן מצדיקות על-פי-רוב התערבות של ערכאת ערעור, בית הדין הארצי לא התעלם מטענות העותרת וביקש הבהרות מהמוסד לביטוח לאומי בנוגע לעניינים שונים (ראו: בר"ע 188/10 פיקובסקי נ' המוסד לביטוח לאומי (לא פורסמה, ניתנה ביום 16.6.10); בר"ע 188/10 פיקובסקי נ' המוסד לביטוח לאומי (לא פורסמה, ניתנה ביום 12.8.10) משכך, נראה שאין המקרה עולה בגדר אותם חריגים המצדיקים את התערבותו של בית המשפט הגבוה לצדק, ואף לגופו של ענין, לא נפל פגם בהכרעת בית הדין הארצי לעבודה.

           לאור האמור, העתירה נדחית, ללא צו להוצאות.

           ניתנה היום, י"א בכסלו תשע"א (18.11.10).

 

 

עורכי דין	עורך דין	עו"ד

  בתי משפט - ראשי

  בית המשפט העליון

  בית משפט מחוזי