עורכי דין - עמוד הבית

  אינדקס עורכי דין

  רשימת עורכי דין

  עורכי דין ברא - ברג

עורכי דין	עורך דין	עו"ד

ערעור ובקשה להארכת מועד להגשת ערעור על פסק הדין של בית המשפט לעניינים מינהליים בירושלים מיום 2.12.2009 בתיק בש"א 1045/09 שניתן על ידי כבוד הנשיאה מוסיה ארד       

                    
                                                    נ   ג   ד

השופט א' גרוניס:

1.      בפנינו ערעור ובקשת רשות ערעור שהם ההליכים האחרונים עד כה בסדרה ארוכה של הליכים משפטיים בהם טוענים המשיבים כי יש להכיר בהם כבעלי מעמד של תושבות קבע בישראל.
2.      ביסודם של ההליכים עומדת הטענה כי משיב 1, אביהם של משיבים 4-2, התגורר בתחומה של ירושלים שעה שנערך מפקד האוכלוסין במזרח העיר בשנת 1967. לא נפרט את שלל ההליכים שהתנהלו ונזכיר, גם זאת בקיצור נמרץ, אך את האחרונים. ביום 20.7.06 דחה בית המשפט לעניינים מינהליים את עתירתם של המשיבים. המשיבים הגישו ערעור לבית משפט זה (עע"מ 6909/06). בהחלטה מיום 6.4.09 נקבע, כי ראיות נוספות שביקשו המשיבים להגיש יובאו בפני הערכאה הראשונה על מנת שתחליט "האם פסק הדין עומד על כנו או שיש לשנותו". הערעור נותר תלוי בבית משפט זה. משהעניין חזר לבית משפט קמא נתבקשה עמדתה של המדינה לגבי הראיות הנוספות. במשך מספר חודשים לא הגישה המדינה את עמדתה. ביום 25.10.09 ניתן על ידי בית המשפט לעניינים מניהליים פסק דין נוסף, בלא שהובאה בפניו עמדת המדינה בשל מחדלה, בו החליט לקבל את העתירה (להלן – פסק הדין השני). משמעות פסק הדין הייתה, כמובן, שפסק הדין הקודם בוטל.

3.      המדינה הגישה בקשה לערכאה הראשונה לביטולו של פסק הדין השני. הבקשה נדחתה ביום 2.12.09. המשיבים, שזכו בעתירתם כאמור בפסק הדין השני, עתרו למחיקת ערעורם שנותר תלוי, שהרי בעקבות זכייתם בערכאה הדיונית לא היה בו עוד צורך. הערעור נמחק ביום 3.12.09. בקשה שהגישה המדינה לביטול מחיקתו של הערעור נדחתה ביום 1.4.10. עוד קודם לכן, בימים 18.12.09 ו-20.12.09, הגישה המדינה בקשת רשות וערעור נוסף לבית משפט זה. הבקשה הופנתה נגד ההחלטה מיום 2.12.09 לדחות את בקשת הביטול של פסק הדין השני ואילו הערעור הוגש נגד פסק הדין השני.
4.      לאחר שבחנו את כלל החומר הגענו לכלל מסקנה כי יש לבטל את פסק דינו השני של בית המשפט לעניינים מינהליים. אין ספק, כי התנהלותה של המדינה לקתה, במיוחד באי התייחסות לראיות הנוספות, כאשר ההליך הוחזר לבית משפט קמא. כלומר, אין להלין על כך שהערכאה דלמטה נתנה את פסק הדין השני בלא שעמדתה של המדינה הובאה בפניה. עם זאת, נוכח שלל הראיות שהובאו, כולל הראיות הנוספות, אין זה ברור שהתוצאה המתחייבת הייתה הכרה במעמדם של המשיבים. נראה לנו, כי הדרך הנכונה שיש ללכת בה היא להחזיר את העניין כולו לרשות המינהלית כדי שתקיים בחינה מחודשת של כל חומר הראיות, כולל כמובן הראיות הנוספות. על המשיבים לפנות איפוא בבקשה חדשה תוך 30 ימים למשרד הפנים לה יצרפו את כל החומר הרלוונטי. אם משרד הפנים יכיר במעמדם של המשיבים כתושבי קבע יגיע העניין ממילא לסיומו. היה ובקשתם תידחה יוכלו הם לעתור בפני בית המשפט לעניינים מינהליים. לעת הזו ייוותר מעמדם של המשיבים כפי שנקבע בהחלטה בבית משפט זה מיום 25.2.10 (שניתנה על ידי השופט נ' הנדל), היינו כבעלי אשרה מסוג א/5. מעמד זה ייוותר בעינו עד 45 ימים לאחר שמשרד הפנים יקבל החלטה חדשה (אם מדובר בהחלטה לדחות הבקשה ובהנחה שהמשיבים יגישו כאמור בקשה חדשה תוך 30 ימים מהמצאתו של פסק דין זה).

5.      הערעור מתקבל איפוא, בקשת רשות הערעור נדונה כאילו הוגש ערעור ופסק הדין מבוטל, הכל בהתאם לאמור לעיל. עם זאת, החיוב בשכר טרחה שהושת בבית משפט קמא על המדינה ייוותר בעינו. לא ייעשה צו להוצאות בערכאתנו.

         ניתן היום, ב' בכסלו התשע"א (17.11.2010).

עורכי דין	עורך דין	עו"ד

  בתי משפט - ראשי

  בית המשפט העליון

  בית משפט מחוזי