לשכת עורכי הדין בישראל

                        ע"י ב"כ עו"ד יצחקי                                    ידיד בית המשפט         

המשך פסק - דין        

בנסיבות המקרה דנן אני מצטרפת למסקנת חברי כי דין הערעור להתקבל, מאחר שלדדי מרגע שהשופט התיר את השאלה, ובצדק עשה כן, יש לקבוע שהדבר היה קשור לנושא הדיון.

 אמנם המחוקק השמיט את הסיפא לסעיף 13(5), אולם נראה לי שלא היתה כל כוונה להתיר בכך התבטאויות בוטות מעליבות שיש בהן כוונת זדון. לטעמי,  יש להדגיש שלא יתפרש חלילה כי פסק דין זה מאפשר מהיום ואילך לעו"ד כלשהו או לבעל דין לראות עצמו חופשי לכל התבטאות שעה שהדברים נאמרים בין כתלי אולם בית המשפט או נכתבו במסמכים הקשורים לדיון.

לכן, סבורה אני, בשונה מדעתו של חברי השופט שנלר - כי מדובר בחסינות לאמירה תוך כדי דיון (במושגה הרחב), אך יש צורך בזיקה כלשהי בין האמירה לבין הדיון ויש לוודא שהדברים לא נאמרו בזדון ובשום אופן לא לקבוע שמדובר בחסינות מוחלטת לחלוטין ולהתיר כל אימרה שלוחת רסן.

כך גם, כשלעצמי, איני סבורה שיש למחוק על הסף כל תביעה שתוגש לפי החוק בגין לשון הרע לגבי כל אמרות שנאמרו תוך כדי הדיון, גם אם נאמרו תוך כוונת זדון ללא כל קשר למחלוקת שבין הצדדים ולדיון.

מצטרפת אני לדברי חברי השופט ד"ר ורדי כי יש לפעול במלוא העוז ובכל האמצעים הקיימים כנגד עורכי הדין המתבטאים שלא כראוי בין כותלי ביהמ"ש. 

                                                                    ר' לבהר שרון, שופטת

הוחלט כאמור בפסק דינו של השופט ד"ר קובי ורדי.

המזכירות תשלח העתק מפסק הדין לצדדים.

ניתן היום,17.9.08 י"ז באלול התשס"ח, בהעדר הצדדים.                                                                        

  חזור לעמוד האחרון בו ביקרת בפסק הדין I חזור לתחילת פסק דין