לשכת עורכי הדין בישראל

                        ע"י ב"כ עו"ד יצחקי                                    ידיד בית המשפט         

המשך פסק - דין       

  10.  בע"א (ת"א) 1506/02 גיל עודד, עו"ד נ' חיר פואד, עו"ד (ט.פ.) מחד גיסא ציין כב' השופט גרוס כי נוכח לשון החוק וההיסטוריה החקיקתית שלו, הרי החסינות חלה גם על פרסום שאינו דרוש לדיון ואינו לצורך הדיון. עם זאת, ראו לנכון גם השופטות קובו ורובינשטיין להצטרף לדעתו, לפיה גם אם מדובר על חסינות רחבה ביותר, הרי אין מקום להותירה ללא גבולות כלשהן.

         לכן, ציין כב' השופט גרוס כי "ברי שיש קושי ניכר לקבוע אימתי יישארו דברי הלעז בתחומי החסוי ואימתי יישארו ללא כל הגנה. קביעה זו צריכה להיעשות לאחר שקילת כל הנסיבות, קרי, תוכן הדברים עצמם, נסיבות השמעתם - האם באו בתגובה להתגרות אם לאו - האם ברור שהיתה כאן רשעות לשמה".

            ואכן, אותו קושי הוביל גם למחלוקת בדבר התוצאה המתחייבת באותו מקרה.

 11.   מקובל עלי כי יש למנוע שימוש בחסינות זו או אחרת לרעה, ובאופן שלכאורה יהיה רשאי עו"ד או בעל-דין לכתוב ולטעון כל אשר יחפוץ, ואף אם אין צורך באשר כתב או טען ואשר מהווה לשון הרע. אולם, לא זאת השאלה אשר לעניות דעתי, טעונה הכרעה.

          השאלה האם בהגנה על אינטרס זה, לא נמצא פוגמים בהוראות המחוקק וכוונתו. יתר על כן, מאותם מקרים שנדונו בפסיקה נוכחים אנו כי על סמך אותה גישה, החלו בתי המשפט לברר כל מקרה לגופו, האם הוא נכלל בחסינות או בגדר החריג לחסינות.

          בלשון אחרת, די בכך שנפגע טוען כי מדובר בחריגה מהחסינות, על מנת שבית המשפט ידרש לבחון אחת לאחת את מכלול הנסיבות, על מנת להגיע למסקנה אם אכן כדבריו אם לאו.

המשך פסק הדין  I  חזור לעמוד האחרון בו ביקרת בפסק הדין I חזור לתחילת פסק דין