לשכת עורכי הדין בישראל

                        ע"י ב"כ עו"ד יצחקי                                    ידיד בית המשפט         המשך פסק - דין  

פסק הדין של בית משפט קמא 

8.         פסק הדין ניתן לאחר הגשת סיכומי הצדדים, בלא שנוהלו חקירות. 

בית המשפט קבע כי אין למעשה מחלוקת ביחס לדברים המיוחסים למערער ונטל ההוכחה והבאת הראיות עוברים אליו.

טענותיו לכך שהמשיב הוא ה"אני האחר" של חברת רם שעל פיו יישק דבר בחברה והחלטותיו גרמו לסכסוך שנדון בבוררות ושהוא מעורב ישירות באירועים שנדונו בבוררות הם טיעון עובדתי מובהק שהוכחש ע"י המשיב. 

מכאן, באין ראיות, הנ"ל לא הוכח ואין לקבל את הנ"ל כעובדות לצורך פסק הדין, כך שאין למערער טיעון עובדתי ואין להיזקק לעובדות שנטענו על ידו בכתב ההגנה.

בית משפט קמא, קבע כי האמירות המיוחסות למערער לא היו במסגרת הבוררות, שכן הן לא נאמרו לצורך ניהול הבוררות ומדובר בקריאת ביניים של המערער בהתנצחות עם ב"כ חברת רם, שלא היתה חלק אינטגרלי מהדיון ולא היתה רלבנטית לדיון, מה גם שאין דבר ההרשעה וכל פגם הנובע ממנה יכולים היו לבוא בגדר שיקולי הבורר משקבע חוק המרשם הפלילי ותקנת השבים תשמ"א-1981 (להלן: "חוק המרשם") שההרשעה נמחקה.

מה גם שהאמירה נעשתה לא כלפי צד לבוררות, ובכך הוצא שם רע למשיב שאינו חוסה תחת ההגנה שבסעיף 13(5) לחוק.

בית המשפט ציין כי הצגת השאלה לעד גיל בדבר הכרתו את פסק הדין בע.פ 115/77 היתה לגיטימית כפי שאף קבע הבורר, אך משהשיב העד בשלילה לשאלת המערער היה עליו להימנע מהוספת דבר בנושא. כן קבע בית המשפט כי לא היתה גם רלוונטיות לאזכור פסק הדין ותוכנו בסיכומים שהוגשו בבוררות. 

לאחר שקבע שמדובר בפרסום לשון הרע פסק בית המשפט שהמערער ישלם למשיב פיצוי בסך 50,000 ₪ ובנוסף הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד. 

המשך פסק הדין  I  חזור לעמוד האחרון בו ביקרת בפסק הדין I חזור לתחילת פסק דין