|
22. נוכח כל האמור, אין לי אלא לקבוע כי הנתבע היה זכאי לעשות
שימוש בצילומים, אשר צילם התובע, לצורך פרסום מסעדתו. כך הוסכם בין
הצדדים וכך נהג הנתבע בפועל. נכון אומנם, כי הנתבע לא פרע את
התמורה המוסכמת לתובע. אי הפרעון נובע מכך כי התובע סירב להציג
לפרעון את השיק אשר נשלח אליו ע"י הנתבע. כיוון שהשיק מצוי בידיו
של התובע, הרי הוא זכאי להציגו לפרעון.
23. על-כן, דין התביעה כנגד הנתבע מס' 1 להידחות. באשר
לנתבעים מס' 2 ו- 3, הרי אלה הוכיחוני כי אינם מפעילי אתר האינטרנט
בו נעשה פרסום מסעדתו של התובע. התובע לא הצליח לסתור את טענתם זו
של שני הנתבעים האמורים, ומשכך לא הוכיחני כי קיימת יריבות בינו
לבין בעלי דין אלה.
24. הנתבע מס' 4 אכן פרסם את הצילומים באתר האינטרנט המנוהל
על ידו. אולם, כאמור, משקבעתי כי הנתבע קיבל רשות לעשות שימוש
בצילומים לצורך פרסום מסעדתו, הרי פרסום הצילומים לצורך זה באתר
האינטרנט "פסגה" נעשה במסגרת זכויותיו של הנתבע.
25. טענה נוספת, אשר נטענה ע"י התובע כנגד נתבע 4, הינה כי
הוא פרסם את הצילומים בלא מתן קרדיט לצלם, ובכך פגע בזכויותיו
המוסריות.
טענה כאמור נטענה גם כנגד נתבעים 2 ו- 3 אולם, כאמור,
קבעתי כי אלה לא ביצעו כל פרסום וממילא איני נדרש להתייחס לטענות
שהועלו כנגדם ביחס לפרסום.
נתבע מס' 4 טוען בעדותו ובסיכומיו, כי קיבל את
הצילומים מאחיו של הנתבע 1 - אור, כאשר הצילומים היו באיכות שאינה
מקצועית. על כן, הוא סבר כי הבעלות בתמונות שייכת לנתבע 1. ואכן,
כך גם העיד אור. [עמוד 33 שורה 16].
נוכח האמור, לא היה לנתבע 4 כל סיבה להניח שהתמונות שהועברו אליו
לשם הצגה חינם באתרו, אינה של הנתבע. על גרסה זו לא נחקר כלל הנתבע
4.
לפיכך, טוען ב"כ הנתבע 4, כי בנסיבות אלה לא היה לו כל אינדיקציה
ללמדו כי קיימת זכות יוצרים בצילומים.
המשך
פסק הדין
I
חזור לעמוד האחרון בו ביקרת בפסק
הדין
I חזור
לתחילת פסק דין
|
