המשך פסק דין  

אומנם, המלומד גרינמן מעלה השגות גבי גישה זו, אולם עמדתי היא כי אכן דרישת הכתב במקרה שלפנינו, כעולה אף מנסחו המילולי של סעיף 5(2) מצדיקה הליכה בתלם זה.

כהערת אגב, מוצאים אנו דברים דומים בע"א 2173/94,  tele Erent Ltd.  נגד עזורי נשך, פ"ד נה(5) 529 (2001) בעמ' 556:

"... יש לציין כי דרישת הכתב בסיפא של הסעיף בוטלה... ומכאן כי בידי בעל זכות היוצרים... להעביר את זכותו או ליתן רשיון להשתמש בה גם בעל פה"

שלישית, סבורני כי את העסקה שלפנינו אין לסווג כעסקה להעברת זכויות אלא כעסקה, במסגרתה ביצע התובע צילומים עבור הנתבע תמורת תשלום מוסכם של 100$. לעניין זה, מוצאים אנו בספרו של גרינמן, בעמ' 253, כי: "...כאשר הוזמן נגטיב ע"י אחר ובעד תמורה, שייכת זכות היוצרים בצילום למזמין". (ר' גם פסק דינה של כב' השופטת פרוקצ'ה, עת ישבה בבית משפט השלום, בת.א. (י-ם) 2441/89 יהושוע קוק נ' פלביו סקאלר, פסקים נ"ב (4) 3 בעמ' 15). אומנם במקרה שלפנינו אין המדובר בנגטיב, שכן כיום הצילומים נעשים במדיה מגנטית, אולם סבורני, כי כאשר בעל עסק מתקשר עם צלם, במגמה שזה האחרון יצלם צילומים של מוצריו או בית עסקו, הכוונה היא כי הבעלות בצילומים אלו, מן הבחינה החומרית, תהא בידי המזמין.

21.       ניתן גם לסווג את העסקה בין הצדדים כעסקת רשות, לפיה הרשה התובע לנתבע לעשות שימוש בצילומים שצילם עבורו לצורך פרסום מסעדתו. כאמור, הטעם המסחרי שבבסיס העסקה היה הספקת צילומים, אשר יהיה בהם כדי לשמש את הנתבע לצורך פרסום מסעדתו. אין ספק, כי שימוש זה אף כולל פרסום באתרי אינטרנט, כמו גם במדיה כתובה. עפ"י ההלכה, אין צורך כי רשיון שימוש ביצירה, שאין בו משום העברה של הזכות, יהיה בכתב, שכן אין בו העברת זכויות כמשמעה בסעיף ב) 5(2) לחוק. ואכן, כך הלך בית המשפט העליון בע"א 414/84 ברים נ' מגדלור מרכז לתאורה מודרנית בע"מ, פד"י לט (3) 109. וראה גם בספרו של גרינמן מעמ' 291 ואילך.

המשך פסק הדין  I  חזור לעמוד האחרון בו ביקרת בפסק הדין I חזור לתחילת פסק דין