המשך פסק דין  

20.       נותרה תלויה ועומדת השאלה, האם העברת הזכויות לנתבע מותנית היתה במסמך בכתב. סוגיה זו, אשר בה נתלה התובע כבאילן גבוה, הינה משנית גבי דידי.

            ראשית, אציין כי התובע עצמו העיד על כך שמסר צילומים לנתבע לצורך שימוש מבלי שדרש מסמך בכתב.              

            שנית, איני משוכנע כי כיום [ולגבינו חל הדין שקדם לחוק זכויות יוצרים תשס"ז - 2007] נזקקים אנו למסמך בכתב, כמצוות סעיף 5(2) לחוק זכויות יוצרים – 1911. הוראת סעיף 5(2) קובעת, כי: "... כל העברה או נתינה כאלה לא יהא כוחן יפה אלא אם נעשו בכתב ונחתמו על ידי בעל הזכות שחלו בה ההעברה או הנתינה...". סבורני כי הוראה זו נועדה למקרה בו מוגשת תביעה למימוש הזכויות ע"י מקבלן. לשם כך, נזקק המקבל לראיה בכתב. אולם, מקרה בו הועברו הזכויות ונעשה בהן שימוש בדיעבד, הרי יכול והדבר ייעשה אף ללא מסמך בכתב.

            עפ"י פסיקתו של בית המשפט העליון המתייחסת לדיני פטנטים, גביהם קיימת הוראה דומה, נקבע כי הכתב אינו מהותי אלא ראייתי בלבד (ר' ע"א 520/80 רוזנברג נ' רובינשטיין, פד"י ל"ח (1) 85 וד"נ 2/84 רוזנברג נ' רובינשטיין פד"י ל"ח (3) 689. משמעה של הלכה זו הינה, כי הכתב נדרש אך ורק לשם הוכחת העברה. ומפרט המלומד טוני גרינמן בספרו "זכויות יוצרים" הוצאת אור ירוק התשס"ד – 2003 בעמ' 286, כי:

"במילים אחרות, הכתב נדרש להוכחת העברה, אך אינו תנאי לקיומה; הוא יכול להיווצר בשלב מאוחר יותר, ובהעדרו ניתן להסתפק בראייה חלופית. ואכן, מגמת הפסיקה, בדונה בדרישת הכתב בחוקים שונים, היא לפרשה כדרישה ראייתית בלבד. פרט למקרים שבהם חשיבות העסקה מחייבת להגן על המתקשר מפעולה חפוזה, שניתן למונעה, אם יועלו הדברים על הכתב."

המשך פסק הדין  I  חזור לעמוד האחרון בו ביקרת בפסק הדין I חזור לתחילת פסק דין